בשבת שמחת תורה (7.10.23) , מבלי שנקרא לשירות מילואים, יצא בננו, בן זוסמן הי"ד מהבית וחבר ליחידה שלו מהצבא למשימת הגנה על העם והארץ. בתאריך כ' כסלו תשפ"ד התבשרנו שרית, אני, מיקה ובועז על נפילתו של בננו בן הי"ד בקרב בצפון רצועת עזה.
בן השאיר לנו מילים אותם חתם במילות השיר "ירושלים הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם" (כתב – דן אלמגור). כהמשך לדרכו של בן הי"ד, מתוך אותו הרצון להמשיך ולשמור על ירושלים ועל מדינת ישראל, לקחתי על עצמי לפרסם אסופת דעות, המציגה מבט מגוון על הנושאים העולים מסוגיית החטופים. אסופה זו פונה בעיקר פנימה, לציבור הדתי לאומי, אליו אני ובננו, בן זוסמן הי"ד, משתייכים.
אני מאמין כי אסופה שכזו היא חלק מהשמירה על חוסנה הרוחני והערכי של החברה הישראלית וכי דיון מוסרי, אנושי ואמפטי הוא צו השעה וצו לדורות; תקוותי היא כי מגוון הדעות ונקודות המבט יאפשרו לנו כחברה לקיים שיח חומל ומעמיק, המכיר בכובד האחריות ובמחירים של ההכרעות השונות.
שיח שמציג את הדילמות ואת ההשלכות האפשריות שלהן, בטווח הקצר והארוך, וכן את המשמעויות שלהן לחוסן החברתי והמדיני שלנו כחברה וכעם. ברצוני להודות מעומק הלב לכותבים ולכותבות על האומץ להיכנס לעובי הקורה בסוגייה כאובה זו.
וכן אודה לכל מי שליווה, סייע, ערך, תמך ואפשר את איסוף המאמרים, העלאתם למרחב הדיגיטלי וכעת גם להביא להדפסתם בחוברת המובאת כאן לפניכם. תודה לכולכם ולכולכן.
בטרם תחלו לקרוא באסופה, אבקש מכל אחד ואחת מכם לנשום עמוק, לקרוא מתוך עין טובה ומתוך אמונה כי גם אנוכי וגם הכותבים והכותבות פעלנו מכוונה טובה ומרצון להיטיב, ברוח תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק:
אַדְּרַבָּא,
תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ
וְלא חֶסְרוֹנָם,
וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ
בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ,
וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה
מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.
וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ,
כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ.
שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ
אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.
ואחרון אך חשוב מכל – הלוואי ונזכה לשובם של החטופים והחטופות במהרה בימינו, שנזכה להביא לקבר ישראל את אלו שאינם בין החיים ושנזכה לראות בשיקום בבריאות בגוף ובנפש של אלה החיים ומשוועים להצלה.
אמן כן יהי רצון.