הצעת החוק שקובעת כי עבירת ההסתה לגזענות תכלול גם חרדים היא רעה בכל מובן. היא רעה לחופש הביטוי, היא רעה לסיכוי לנהל דיון ענייני והיא רעה לחרדים עצמם.
הצעת החוק שקובעת כי עבירת ההסתה לגזענות תכלול גם חרדים קיבלה את אישורה של ועדת השרים לחקיקה, והסבירות שתהפוך לחוק גדלה. זוהי הצעה רעה בכל מובן. היא רעה לחופש הביטוי. היא רעה לסיכוי לנהל דיון ענייני. היא רעה לחרדים עצמם.
תרבות ההשתקה, שיש לה ביטויים רבים ומצערים גם במחאה נגד הממשלה, תקבל עתה ביטוי בחקיקה. וכמו שמלמד הניסיון, התוצאה עלולה להיות גרועה הרבה יותר מדיון ציבורי נוקב.
בשנים האחרונות, ובאופן מובחן בשבועות האחרונים, החרדים ספגו קיתונות של ביקורת על התנהלותם החברתית והפוליטית. ביקורת על חרדים אינה חדשה, ואי השוויון ממנו הם נהנים בגיוס ובהיבטים אחרים הוא מוקד לביקורת נוקבת ארוכת שנים כלפיהם בציבוריות הישראלית. אבל דומה שהגידול הדמוגרפי של הקהילה החרדית, לצד התנהלות רבים מהם בעיצומה של תקופת הקורונה הסיטו אליהם ביקורת עזה יותר. הביקורת הזו שבה והתעצמה נוכח שותפותם בקידום הרפורמה המשפטית ולאחרונה סביב התביעות התקציביות שלהם, שהסתכמו במיליארדים שהופנו לביצור אורח החיים החרדי, במקום לתמיכה בהשתלבותם בחברה הישראלית.
לנוכח אלו, מצוקתם של החרדים יכולה להיות מובנת. התחושה הסובייקטיבית לפיה הם ציבור שנדון ברותחין, לתחושת רבים מהם שלא בצדק, ושבחלק מהמקרים כבר מדובר בשנאה ולא בביקורת, אינה נוחה, בלשון המעטה. בשל כך, הגישו שלושה ח"כים מיהדות התורה, הצעת חוק הקובעת כי עבירת "הסתה לגזענות" שבחוק העונשין, תכלול גם הסתה כנגד הציבור החרדי. בדברי ההסבר להצעה הם קובעים כי " אנו עדים לתופעה … של הסתה לגזענות כלפי האוכלוסייה החרדית… ההסתה מתבצעת (גם) ע"י נבחרי ציבור…". במילים אחרות, אומרים מנהיגי הציבור החרדי, הביקורת עלינו חריפה מדי. אפילו אישי ציבור, רחמנא לצלן, מבקרים אותנו בחריפות, ועל כן, נקבע בחוק שביקורת חריפה כזו תהיה עבירה פלילית.
זה רעיון רע במיוחד מכמה סיבות. עבירת הסתה לגזענות היא עבירה עמומה שמדיניות האכיפה שלה אינה ברורה. למרות כמה פסקי דין של בית המשפט העליון, בראשם "פרשת אלבה" והקונטרס שכתב על "הלכות הריגת גוי" גם היקפה ודרך פרשנותה המשפטית אינם ברורים דיים. העובדה שיש מעט מקרים בהם ביקשה הפרקליטות להעמיד לדין בגין עבירת הסתה, מעמעמת את הסיכון שבחוק המוצע. מאידך, יש כאן גם סיכון. בשל העמימות, קשה לצפות מתי בדיוק מאן דהו יעבור את הגבול בין ביקורת לגיטימית להסתה כנגד הציבור החרדי. לכן, עצם ההגדרה של ביקורת על החרדים כעבירה פלילית, עלולה "להפליל" ביקורת על חרדים ולמעשה "להפליל" את השיח הציבורי בישראל.
החוק המוצע, צפוי לפתוח מרוץ לתחתית שבסופו ביקורת על כל קבוצה תהפוך "הסתה לגזענות". עבירת הסתה לגזענות, שגם בנוסחה הנוכחי שנויה במחלוקת, נועדה למנוע פגיעה בקבוצות שמטבע היותן מיעוט אתני או דתי, לרוב חלש, חשופות לדברים שעלולים לפגוע בהם באופן אנוש ולהגיע לכדי אלימות. הרחבתה לקבוצות וסקטורים שנמתחת עליהם ביקורת בשל התנהלותם, עלולה להיות מסוכנת. אנו חיים במציאות בה כל קבוצה בציבור הישראלי חשה מיעוט. כך החילונים, כך הדתיים הלאומיים, כך גם המתיישבים ביו"ש וכך גם עוד תתי-קבוצות. אם אפשר לקבוע שביקורת על חרדים עלולה להיות פלילית, מדוע לא ביקורת על המתיישבים ביו"ש שסופגים כבר שנים קיתונות של רעל? ומה על "שמאלנים" שבפי כמה ממנהיגי הימין, "בוגדים" הוא שמם השני?
ההצעה הזו, בין אם תחוקק ובין אם תיגנז, רעה גם לחרדים עצמם. בשל שלל סיבות, ערכיות ותועלתניות, ההנהגה החרדית, מקדמת מדיניות עקבית ש"לא סופרת" את מדינת ישראל ואזרחיה הלא חרדים. לנוכח ההתנהלות הזו, יחד עם מימושה במלא הכוח הפוליטי העומד לרשותם, החרדים הפכו מושא לביקורת חריפה. משהוצעה הצעת החוק האמורה, קשה להשתחרר מן התחושה לפיה החרדים מבקשים לעשות בישראל ככל העולה על רוחם, ועל זאת, להשתיק ביקורת עליהם בשימוש בעוד כוח פוליטי. תוצאה אפשרית, ואפילו סבירה תהיה החרפת הטון והביקורת ולא השתקתה.
ישראל היא היום "מדינת כל מיעוטיה" היא שסועה בין קבוצות וקהילות והטון המאפיין את הדיון הפוליטי והציבורי בה חריף מאי פעם. ועם זאת, דווקא לנוכח השסעים הללו, השתקת ביקורת באמצעות חוק פלילי היא גם פגיעה אנושה בחופש הביטוי, וגם איום על היכולת לקיים את הדיון הזה בצעקות, אבל לא באלימות. אני תקווה שהשיח הציבורי כאן יהיה ענייני יותר והרבה פחות רווי איבה הדדית מצערת. אבל הדרך להגיע למצב הזה אינה בשימוש בהטלת איסור פלילי על הטחת ביקורת.