במשטר דמוקרטי, הקשר בין שוויון ואזרחות אינו ניתן לניתוק. אם אין שוויון בין כל האזרחים, אין דמוקרטיה. אין שוויון חלקי, אין יותר שוויון, ואין פחות שוויון – לא במתמטיקה ולא באזרחות.
1948 – מגילת העצמאות קבעה את זהותה הדמוקרטית והיהודית של מדינת ישראל.
2018 – חוק הלאום קבע את זהותה היהודית של ישראל והתעלם מאופייה הדמוקרטי.
נולדתי בכפר עספייא שעל הר הכרמל, שבע שנים לאחר הכרזת העצמאות, והייתי לישראלי גאה. התחנכתי אצל הורים שנולדו בארץ ישראל־פלסטין טרם הקמת המדינה. התנדבתי לצנחנים ושירתּי במשך 26 שנים בצבא ההגנה לישראל בכל תפקידי הפיקוד. השתחררתי בגאווה כשעל כתפיי דרגת תת־אלוף.
שנים הדרכתי והכשרתי דורות רבים של לוחמים ומפקדים לאהבת הארץ ולאהבת המדינה – מדינה יהודית ודמוקרטית. עשרים שנה לאחר שהשתחררתי מהצבא בא לעולם חוק חדש, חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שטָפח בפניי ובפני חבריי הדרוזים וגרם לי, בפעם הראשונה אחרי 65 שנים, להטיל ספק בישראליות המלאה והמוחלטת שהייתה מנת חלקי עד אז.
חוק הלאום בא להגדיר מחדש את זהותה של מדינת ישראל, ובמקום לקבוע את זהותה ואת אופייה היהודי, וגם הדמוקרטי, כפי שהוגדר בהכרזת העצמאות, הוא הגדיר את אופייה היהודי והתעלם בבוטות מאופייה הדמוקרטי־שוויוני. ההשוואה של חוק הלאום למגילת העצמאות מראה בבירור את הסכנות שחוק זה נושא בחובו, הן מבחינת הגדרת הזהות והאופי של מדינת ישראל והן מבחינת קיומו הפורמלי של משטר דמוקרטי תקין.
להערכתי, חוק הלאום מייצג את כוונת המחוקק לבטל את הדמוקרטיה השוויונית שבמסגרתה התקיימה גם ההתייחסות החוקתית־שוויונית למיעוט הלא־יהודי בישראל. למרבה הצער, בשנים האחרונות נראית בבירור מגמת חקיקה אנטי־דמוקרטית, ההולכת ומתגברת, וחוק הלאום הוא אחד משיאיה. חוקים ויוזמות חקיקה בשלבים שונים של התהליך מכוונים בבירור להצר את המרחב הדמוקרטי, ובכלל זה חקיקה פוגענית במיעוטים, פגיעה בארגוני זכויות אדם, הגבלת סמכויות של בית המשפט העליון ופגיעה בחופש הביטוי והיצירה. הפגיעה בערך השוויון כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק הלאום דורסת ברגל גסה את שיווי המשקל העדין שבין ה"יהודית" ל"דמוקרטית" בהגדרת הזהות של מדינת ישראל.
המורכבות של מדינה יהודית־דמוקרטית מיוצגת ומוגדרת במגילת העצמאות. המאפיין ה"יהודי" המשמעותי ביותר קובע כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". הזכות האוטומטית להתאזרחות של יהודים היא עקרון יסוד של הציונות, ולמרות שמשמעותו החוקית הפורמלית (חוק השבות) מתייחסת לזכויות יתר של יהודים שאינם אזרחי המדינה, זהו גם מאפיין לא־שוויוני בעליל של מדינת ישראל.
אבל – לצד המאפיין היהודי הלא־שוויוני מוגדר, באותה פסקה ובאותה נשימה, גם עקרון השוויון, כלומר היסוד הדמוקרטי האזרחי־חילוני של המדינה. עיקרון זה קובע כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
הגדרת עקרון השוויון באותו הקשר של העיקרון היהודי־ציוני של עלייה יהודית, וכחלק בלתי נפרד מאזרחות ישראלית, ובלי קשר למוצא אתני, לדת או ללאום – אלו הרכיבים שיוצרים את השילוב והאיזון שבין מדינה שיש בה העדפה כלפי יהודי התפוצות ובין מדינה דמוקרטית־שוויונית כלפי כל אזרחיה.
מול מלאכת מחשבת זו של שילוב ואיזון במגילת העצמאות, בין היהודי והאוניברסלי ובין הלאומי־דתי והאזרחי־החילוני, מזדקר בגסות חוק לאומני המתיימר להגדיר מחדש את זהותה של מדינת ישראל אגב התעלמות מוחלטת מעקרונות דמוקרטיים של שוויון ושל זכויות מיעוט. זהו חוק המייצג תפיסה לאומנית קיצונית שאינה מותירה מקום לדו־קיום שוויוני עם בני לאום אחרים; זוהי מדינה של העם היהודי ולא של אף אחד אחר.
במשטר דמוקרטי, הקשר בין שוויון ואזרחות אינו ניתן לניתוק. אם אין שוויון בין כל האזרחים, אין דמוקרטיה. אין שוויון חלקי, אין יותר שוויון, ואין פחות שוויון – לא במתמטיקה ולא באזרחות. אי־אפשר לומר שכל האזרחים שווים אבל יש אזרחים ששווים יותר (או פחות).זה קיים רק ב"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, ולשם אנחנו לא רוצים להגיע. על זה אנו נאבקים.
ההכרה בשוויון מכתיבה את מרבית העקרונות של משטר דמוקרטי. גם העיקרון הבסיסי של שלטון העם (משמעותה של המילה "דמוקרטיה") והכרעת הרוב נשען על התפיסה שכולם שווים, שאם לא כן צריך היה לשקלל גם דעות ולא רק לספור קולות. גם עקרונות דמוקרטיים אחרים נשענים על ההכרה בשוויון, ובכלל זה עקרון הפלורליזם ועקרון הסובלנות, עקרון השמירה על זכויות המיעוט וזכויות האדם והאזרח. לכולם זיקה מובהקת להכרה בעיקרון הבסיסי של שוויון.
על כן, כאשר אנו, בני העדה הדרוזית, יצאנו להילחם בחוק הלאום, יצאנו כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית ועל השוויון לכולם, כי אין שוויון לחלקים ואין שוויון חלקי. וכאשר אנו יוצאים להילחם על מתן תוקף חוקתי למגילת העצמאות, אנו יוצאים להגן על האיזון האפשרי היחיד בין שוויון ולאומיות ועל הפתרון המעשי היחיד לשילוב המורכב של "יהודית ודמוקרטית" בהגדרת זהותה של מדינת ישראל.
אנו מרגישים את מלוא עוצמת הפגיעה והעלבון של חוק הלאום, שמערער על הזיקה שלנו, הדרוזים, למדינת ישראל. לכן קיבלנו עלינו את המשימה ללכת לפני המחנה, משום שמדינת ישראל היא הבית והמדינה שלנו ואנו מוסרים את נפשנו על הגנתה. איננו אורחים ולא נהיה צבא שכירים; אנו מגינים על ארצנו ומולדתנו כפי שכל ישראלי אמור לעשות.
אבל הדרישה לביטול חוק הלאום ולמתן תוקף חוקתי למגילת העצמאות אינה מאבק לזכויות הדרוזים. היא צריכה להיות מאבקו של כל אדם המאמין בדמוקרטיה ובשוויון. הדרישה לביטול חוק הלאום במתכונתו הנוכחית היא דרישה חוצה גבולות – בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים, בין יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים. הדרישה הזו נעצרת רק על מפתן הגזענות שבה היא נלחמת. על כן לא עלינו המלאכה לגמור, ולא אנו בני חורין ליבטל ממנה. אני קורא לכל אזרח בעל מצפון שמאמין בדמוקרטיה שוויונית להצטרף למחנה הדורשים את ביטול חוק הלאום ומתן תוקף חוקי למגילת העצמאות. נדרוש יחד להשיב לנו את הישראליות האמיתית של כולנו, ונפעל יחד למען עתידה של מדינת ישראל הדמוקרטית, השוויונית והצודקת. זה סוד חוסנה של המדינה ועל כך גאוות כל אזרחיה.
נפלה בחלקי הזכות להימנות עם קבוצה מכובדת של אישים, ובהם משפטנים מן הבכירים בישראל, אשר גיבשה מסמך תיקון והרחבה לחוק הלאום, שהערכנו שיתקבל על כל בר דעת שמדינת ישראל יקרה לו – יהודי ושאינו יהודי.[1] להלן דברי ההסבר להצעה:
אנו, החתומים מטה, מאמינים באמונה שלמה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. עם זאת, אנו מאמינים שחוק יסוד זה, המקבע את אופייה היהודי של המדינה, חייב לתת ביטוי גם לאופייה הדמוקרטי ועל כן יש לתקנו. אנו סבורים שמן הראוי שערכים דמוקרטיים ובראשם ערך השוויון – שאינו מוזכר במפורש בחוקי היסוד של מדינת ישראל – יקבלו ביטוי בחוק יסוד זה.
שוויון אזרחי לאזרחים כולם הינו נשמת אפה של דמוקרטיה. הוא מעוגן בהכרזת העצמאות, בהלכה הפסוקה ובאתוס היהודי.
הרגישות לקבוצות מיעוט קיימת בכל דמוקרטיה ובמיוחד במדינות לאום אתניות, אשר מבטיחות בחוקתן שוויון זכויות לכל האזרחים במדינה. אנו סבורים שחוקי היסוד של מדינת העם היהודי, שהיה מיעוט לאומי נרדף לאורך אלפי שנים, ראוי שיגלו רגישות יתרה לקבוצות המיעוט שבתוכה. במיוחד נכון הדבר ביחס לחוק יסוד זה, המהווה חלק חשוב מ"תעודת הזהות הערכית" של המדינה. על כן ראוי להעניק למעל 20% מהציבור שאינם יהודים תחושה של שותפות במסגרתה. דברים אלה מתיישבים לדעתנו עם חובת ההגינות ועם השכל הישר.
יובהר שהתיקון שאנו מציעים אין בו משום פגיעה או צמצום כהוא זה של הערך הלאומי־יהודי של המדינה. תיקון חוק היסוד המוצע נועד להבטיח הגנה על השוויון האזרחי הפרטי ולא הלאומי.
אנו חוששים שלהשארת חוק היסוד במתכונתו הנוכחית יהיו השלכות חמורות בישראל ומחוצה לה. התיקון המוצע לחוק היסוד לא רק יחזק את מדינת הלאום של העם היהודי, אלא יפעל לחיזוק הסולידריות, החוסן החברתי והיציבות בחברה ובמדינה.
אנו קוראים לממשלת ישראל ולכנסת ישראל לאמץ הצעה זו.
על פי ההצעה, מטרת החוק היא "להגן על מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
החידוש המרכזי המוצע הוא בכך שלעקרונות היסוד הקבועים בחוק הקיים – המתייחסים ליהודים בלבד – יתווסף עקרון השוויון לכלל האזרחים באמצעות הנוסח הזה: "מדינת ישראל מהווה בית ומקיימת שוויון זכויות לכל אחד מאזרחיה".
כמו כן מוצע כי גם העברית וגם הערבית יהיו שפות רשמיות במדינת ישראל.
הינה כי כן, יהודים ושאינם יהודים יכולים להגיע להסכמה מלאה באשר לאופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית בלי שתיגרע כהוא זה הייחודיות של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי וגם בלי שתיגרע כהוא זה השוויוניות המלאה של כלל האזרחים במדינה. כל שנדרש הוא להפנים את מה שהבטיחה מגילת העצמאות – מדינה שהיא גם דמוקרטית וגם יהודית.
אמל אסעד הוא תת־אלוף (מיל') דרוזי־ישראלי.
[1] את "הצעת המשפטנים לתיקון/הרחבת חוק הלאום" ניסחו במשותף המשפטנים אליקים רובינשטיין, שחר ליפשיץ, עמיחי כהן וסוזי נבות וכותב שורות אלה. היא נמסרה לידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ב-2019. העתקיה נשלחו לכל שרי הממשלה וחברי הכנסת.