זהות

האתגר האמיתי שטמון בליל הסדר

למרות אמונתנו המוחלטת, כל אחד בדרכנו, ראיית האחר באופן כן ופתוח היא בעלת ערך גדול ואף קיומי. ליל הסדר הוא הזדמנות לאומית לכך

כמו בכל דור, גם לסדר פסח של 2023 יש משמעות עכשווית ובוערת. הלילה בו 96% מהיהודים בישראל חוגגים הוא, על-פי המסורת, גם קריאה לראות את האחר. זה שליד שולחן הסדר הפיזי וזה שליד השולחן הלאומי. לראות אותו ואת קשיי היום-יום שלו. לראות אותו ואת עולם הערכים שלו. בעולם שבו היום-יום שלנו מתנהל בתיבות תהודה פיזיות ודיגיטליות, נדיר לראות את האחר באופן כן ופתוח. החג הלאומי שלנו קורא לנו לעשות בדיוק את זה ועל-ידי כך להבטיח עתיד משותף טוב יותר.

מוקד מרכזי בליל הסדר בימים עברו היה אכילה משותפת של קורבן הפסח. אחד מהעקרונות היסודיים של אותה סעודה היה שיתוף אחרים, שכנים וזרים בני המקום, בסעודה. עיקרון זה בא לידי ביטוי גם בדרך הפתיחה של ההגדה, בה אנו מזמינים "כל דיכפין", כלומר דווקא את הזר שהזדמן למקומנו, להשתתף בסדר שבו אנו אוכלים "ייתי ויפסח".

הרב סולובייצי'ק, אורתודוקס מודרני, בן המאה העשרים, מפרש את המצוות הללו כיסודיות לרעיון ההסבה המשותפת בליל הסדר. בעיניו, הסדר הוא כמובן חג משפחתי בו חלק משמעותי הוא העברה בין-דורית – "והגדת לבנך" – של המסורת ההיסטוריה היהודית המשותפת שראשיתה הלאומית בסיפור יציאת מצרים. אבל, לדבריו, לסדר יש גם תכלית אחרת, חשובה לא פחות, והיא הזמנה לראות את האחר.

לראיית האחר שני היבטים: זה הפיזי וזה הנרטיבי-ערכי-רוחני. במובן הפיזי, הפסח ושיאו, ליל הסדר, הם קריאה לראות את הזר במצוקתו. לא לאפשר למי שהוא "שכנך" הממשי, או זה שחי באותה קהילה ומדינה, לחיות תחת נטל מצוקותיו, בעוד אתה מסב שאנן ושבע אל שולחן הסדר. אתה צריך לשלוח לו יד ולהזמין אותו, כעניין רעיוני, אל השולחן.

ליל הסדר. צילום: שאטרסטוק

ההיבט השני תובעני כנראה הרבה יותר. סיפור ההגדה היה וממשיך להיות במהותו מכשיר לעיצוב הנרטיב הלאומי היהודי. השיחה בליל הסדר, הנסובה על ההגדה ופרשנותה המשתנה מדור לדור, היא למעשה שיחה על השאלות הזהותיות שמעסיקות אותנו ומכוננות את התשובות להצדקת קיומנו כעם ולחיינו בארץ ישראל ובמדינת ישראל. קיומה של השיחה הזו עם הדומה לך אולי מענגת יותר אינטלקטואלית, אבל היא תחטא לתכליתו של הערב. האתגר האמיתי בליל הסדר הוא לפתוח את הראש ואת הלב לעולמו האינטלקטואלי של האחר. לשמוע את קולו ואת פרשנותו למשמעויות שיש בעיניו לסיפור הלאומי שלנו. ללמוד על הערכים שמובילים אותו, ולנסות, לפחות פעם אחת בשנה, לראות את המציאות גם דרך עיניו.

הסיפור הלאומי היהודי שממשיך להיכתב על ידנו, הוא פרק היסטורי עתיר משמעות ששוב ושוב הופך להיות גם מטלטל. הוא נכתב גם על-ידי הדורות הקודמים, אבל גם על-ידי כל אחד מאיתנו. בשגרת היום-יום הישראלית, ובוודאי בשבועות הרי הגורל בהם אנחנו נמצאים כעת. למרות אמונתנו המוחלטת, כל אחד בדרכנו, ואולי דווקא בגללה, ראיית האחר באופן כן ופתוח היא בעלת ערך גדול, אולי קיומי. ליל הסדר הוא הזדמנות לאומית לכך.

פורסם לראשונה באתר הארץ