אין כמו תפקיד שר החוץ כדי לגלות עד כמה "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". הסיסמאות שסייעו ללקט את קולות הבוחרים אינן מרשימות את השחקנים בזירה הבינלאומית.
הללו פועלים לקדם אינטרסים שבמקרים רבים אינם חופפים את אלה שלנו, וגם כאשר אהדתם לישראל כנה ושורשית, הם אינם מוכנים להשלים עם מדיניות המתפרשת בעיניהם כגזענית וכפוגעת בזכויותיהם של מיעוטים.
אחת האמיתות המרכזיות ששר החוץ החדש אלי כהן יראה "מכאן" ושאולי לא ראה "משם", היא עומקה של תלותנו בארצות הברית, המעצמה היחידה שעליה ישראל יכולה להישען. המונח "תלות" אינו קל לעיכול, ואומנם ההסברה הישראלית עמלה להדגיש את מרכיב ההדדיות ביחסינו עם ארצות הברית, אך תעמולה לחוד ומציאות לחוד: בעוד שארצות הברית יכולה בלעדינו, לנו יהיה קשה מאוד בלעדיה.
בשגרת יומו ימצא עצמו השר כהן מידפק שוב ושוב על דלתה של ארצות הברית. עזרתה דרושה לנוכח כל מרכיב בקשת האתגרים האסטרטגיים שבפניהם ניצבת ישראל: איום הגרעין האיראני, הבטחת עוצמתו של צה"ל, הסכסוך עם הפלסטינים, הקשרים המורכבים עם סין ועם רוסיה, מעמדנו במוסדות הבינלאומיים ועוד.
ההיסטוריה מלמדת כי היענות ארצות הברית לצרכיה של ישראל אינה נובעת אך ורק מחשבון קר של אינטרסים. "היחסים המיוחדים" לבלבו על תשתית של ערכים משותפים ובסיועה של קהילה יהודית רבת השפעה. הרכבה ומדיניותה הצפויה של הממשלה החדשה מאיימים לערער שני מרכיבי תשתית אלה. ילכו ויתעצמו סימני שאלה לגבי מחויבותה של ישראל לעקרונות היסוד של חירות, דמוקרטיה וזכויות אדם.
במקביל, צפויה להחריף תופעת התרחקותם של יהודי אמריקה מישראל. רבים בקהילה משגשגת זו חשים עתה שהדרך שבה בחרה ישראל, אינה דרכם. תחושה קשה זו מצטרפת למסקנה שהתגבשה בקרב היהודים תומכי המפלגה הדמוקרטית (70% מיהדות ארצות הברית), ולפיה נתניהו ויתר עליהם. תרמה לכך התייצבותו המופגנת לצדה של המפלגה הרפובליקנית, והשמועות שפשטו בקהילה כי בלשכתו מייחסים לאוונגליסטים נאמנות רבה משלהם לישראל.
מגמות אלה מאיימות על חוסנו של משולש היחסים: ירושלים־וושינגטון־יהדות ארצות הברית. כדי שמשולש זה ישמור על כוחו, ממשלת ישראל חייבת להקפיד לא רק על יחסים טובים עם הממשל ושתי המפלגות המובילות, אלא גם על יחסיה עם יהודי אמריקה. הפרה בוטה של כלל יסוד זה תחת שלטון נתניהו פערה סדקים בחוסנו של המשולש האסטרטגי ובאהדה הדו־מפלגתית המסורתית כלפי ישראל.
מוקד החולי המאיים על יחסינו עם רבים מיהודי ארצות הברית נעוץ בהתנהלות ישראל בסוגיה הפלסטינית: השליטה המתמשכת על עם אחר נטול זכויות. אל הכיבוש תצטרף עתה גם התנהלות ממשלתית אנטי־ליברלית בנושאי פנים. אין לשגות באשליות לגבי יכולתו (ורצונו) של השר כהן להתמודד עם חוליים אלה, ולכן צפוי שבשנה הראשונה שמוקצית לו, בטרם יפנה מקומו לשר ישראל כ"ץ, הוא יסתפק בצמצום נזקים. במסגרת זו, יהיה עליו לבחון כל דרך אפשרית למנוע סחף בתמיכה האמריקאית נוכח המבחנים הכבדים שממתינים לנו מעבר לפינה.
הגורם הזמין שבכוחו לסייע במשימה הוא יהודי ארצות הברית, אך לשם כך יש לנהל דיאלוג מעמיק עם הציבור היהודי הדמוקרטי שנזנח בשנים האחרונות. ציבור ביקורתי זה לא יאמץ את עמדותיהם של בן גביר וסמוטריץ', אך הוא ידע להעריך את נכונותה של ממשלת ישראל להטות אוזן קשבת לרחשי לבם ולכאבם. השר כהן צריך לקחת על כתפיו את הובלתו של דיאלוג זה, ולכן עליו להיערך במהירות לשרטוט תמונת מצב ולעיצוב תוכנית פעולה.
לצד מומחי המשרד, על השר כהן להיוועץ עם אנשים שמכירים לעומקה את הזירה האמריקאית ואת הקהילה היהודית על כל גווניה. נדב תמיר, המנכ"ל הישראלי של השדולה היהודית ג'יי סטריט, חייב להיות אחד מהם, ופגישה עמו תהווה אבן בוחן חשובה לרצינות מהלכיו של שר החוץ החדש. לתומכי ג'יי סטריט, מצביעי המפלגה הדמוקרטית, השפעה רבה בממשל, בקונגרס ובדעת הקהל, ולכן שימור זיקתם לישראל הוא חיוני.
תמיר, בעברו דיפלומט מבריק, הוא מומחה ובקי בדינמיקה המורכבת המתחוללת במשולש היחסים שבין וושינגטון, ירושלים ויהדות ארצות הברית. היוועצות עמו תעיד כי שר החוץ אינו נרתע מהנחת גשרים אל היהודים המאוכזבים מדרכה של ישראל, אל אלה שנמצאים על נתיב של התרחקות, ובייחוד, אל הדור היהודי הצעיר שזיקתו לישראל הולכת ונמוגה. אתגר מרכזי הניצב בפני השר כהן מחייב אותו אפוא לנטוש את אזור הנוחות המואר כדי לחפש את המטבע היהודי במקום שבו אבד.
