אחד הפיוטים היפים המושרים בבתי הכנסת בערב יום כיפור פונה אל הבורא ומבקש ממנו "לברית הבט ואל תפן ליצר".
כלומר, לראות את הטוב שבנו ולא את הרע שבנו בעת שהוא שופט אותנו. בעונה זו של חגי תשרי (אבל אפשר ורצוי גם בשאר ימות השנה), גם אני רוצה לפנות לעם ישראל היקר, לכולנו, ולבקש שנביט את הברית הבסיסית שכרתנו בחיינו כאן. הביטו אליה ולא רק אל המפלג, המשסע, היצרי והרע.
המציאות הישראלית צורבת, קשה וקוצנית. ובימי בחירות, שהפכו פחות או יותר לשגרה הישראלית החדשה, הווליום עולה עוד יותר. נראה ששום דבר לא מוסכם, שהכל נתון לוויכוח מר בין "הגושים" ובין "המפלגות בתוך הגושים". כולם מתקוטטים ביניהם עד אחרון המצביעים. מנסים לגרום לנו להאמין שהאחר, יהיה אשר יהיה, הוא אסוננו. הקמפיינים נוטפים מארס ורדידות והאלגוריתמים ותיבות התהודה מתגמלים על פגיעה אפקטיבית.
חגי תשרי מציעים לנו אפשרות אחרת, לתקופה זו ובכלל. הם מאפשרים לנו להיזכר בקיומו של בסיס משותף דתי ותרבותי לקיום היהודי-ישראלי. כזה שגם אם אינו נחוג באותו אופן על-ידי כלל הישראלים, הוא עדיין סובב סביב אותו לוח שנה, אותו אתוס לאומי ואותם מנהגים.
חגי תשרי הם גם ימים של פיוס, חגיגיות והתכנסות משפחתית, המאפשרים לכולם להשתתף בכל פרקטיקה תרבותית ומעודדים לקחת בכך חלק. יש בהם פוטנציאל גדול לקרבה, שותפות ומבט מחודש אל הברית המשותפת שכרתנו בחיינו בארץ הזו.
פורסם לראשונה באתר "הארץ".