דת ומדינה

הג'יהאד הליברלי לא עדיף על מקבילו החרד"לי

זה בכלל לא משנה מי "ינצח" במלחמה הזו. אם היא תימשך, הרוב הישראלי המבקש מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית-ליברלית, יפסיד.

גם לפני המהומות בכיכר דיזנגוף היה ברור שמתחילה להתפתח כאן מלחמת דת. מצד הקיצונות הדתית והימין החרד"לי היא מוצהרת. בעיניהם הם הצודקים היחידים, והשאיפה שלהם היא להשליט את האמת הזו. החדשות העצובות הן שגם הצד הליברלי נופל לאותה המלכודת ומפתח תפיסה משיחית-ליברלית משל עצמו. ובג'יהאד כמו בג'יהאד גם לו אין גוונים, אין איזונים, אין קווים אדומים. זה בכלל לא משנה מי "ינצח" במלחמה הזו. הרוב המוחלט, המבקש מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית-ליברלית, אם לא יתעשת ויעצור את הטרוף, יפסיד.

הסחרור אליו הכניסה ממשלת ישראל את כולנו מתעצם. החקיקה המשפטית ומבול הצעות החוק שנועדו לכרסם בדמותה הדמוקרטית-ליברלית של ישראל ולהעצים את דמותה היהודית-אורתודוכסית מאכל אותנו במהירות. גלי ההדף שהוא גרם בדמות שיסוי החברה הישראלית, הפגיעה בכלכלה, במעמדה של ישראל בעולם ועוד ממשיכים להכות בנו ללא רחם. תשעה חודשים חלפו מאז הוקמה הממשלה וישראל נראית כמו שדה חיטה שופע שעבר עליו עדר פילים. לאן שתביט העין, ביטחון אישי, לכידות חברתית, מצב כלכלי, התוצאות הן נזק והרס.

המתוק היחיד שיצא מהעז הזה הוא התעוררותו של מחנה שלם. המחנה הישראלי-יהודי-ליברלי, שאחרי תרדמת פוליטית ארוכת שנים הבין שישראל כמו שהוא בנה, וממשיך לפתח ולשאת על גבו, עלולה לשנות את פניה ללא הכר. שהמהפכה המשפטית היא רק הפלטפורמה שבאמצעותה החרדים והקיצונות הדתית החרד"לית בתמיכה אקטיבית של הליכוד, מנסים לשנות את פניה של ישראל. ממדינה יהודית שבה הדמוקרטיה מעניקה שוויון וזכויות אדם, למדינה שמאמצת גרסה לאומנית ואורתודוכסית שמרנית של היהדות, וגרסה רזה מאוד של דמוקרטיה. כזו בה לרוב שהולך ונוטה לימין השמרני, אין בלמים וחסמים מפני שימוש בכוחו כנגד קבוצות אחרות.

ההתעוררות הזו באה לידי ביטוי במחאה אזרחית לא אלימה שישראל לא ראתה כמוה. במשך חודשים ארוכים, במוצאי שבתות, וגם בהזדמנויות אחרות, מיליוני ישראלים יצאו לרחובות כדי לעצור את המגמות הללו ולשמור על ישראל כפי שהיתה ב-75 שנותיה. יהודית על מלא ודמוקרטית על מלא. אבל כמו בכל קבוצה שקמה לעמוד על נפשה וזכויותיה, המחאה הזו הולידה גם קבוצות קצה. אלו בחרו לאורך חודשי המחאה בצעדים רדיקאליים. דומה שהקבוצה הזו, שהיקפה מוגבל אבל נראותה גבוהה, הולכת ומאמצת סוג של פונדמנטליזם ליברלי, שאוסר מלחמת קודש על כל מי שלא מסכים איתו, תוך בגידה מובנית בערכיו הליברליים.

אירועי יום הכיפורים בתל אביב ובערים אחרות מעציבים מאוד. אנשי "ראש יהודי" שיזמו את האירוע בתל אביב, הלכו על הסף כשיצרו מחיצת דגלים בניגוד להנחיית העירייה שאושררה בבג"ץ, ובכך ובכלל הפעילות שלהם אפשר לראות גם "אצבע בעין". אבל התגובה לה, כמו גם לשורה של פעולות מרגיזות אחרות של הפרדה מגדרית, הדתה ושלל מעשים שנועדו לקדם את תפיסת העולם שלהם כמו גם של חרדים וחרד"לים אחרים, צריכה להיות אחרת.

פיצוץ התפילה בתל אביב בעיצומו של יום כיפור. צילום: TPS

מה שמבחין בין קנאות דתית, גם אם היא חילונית, למאבק אזרחי-פוליטי ראוי, הוא היכולת לראות גוונים ולשרטט קווים אדומים. מלחמה בה "לא לוקחים שבויים" או פועלים חלילה באלימות מאפיינת מלחמת קודש קנאית. מלחמה בה הערכים מוחלטים ומקודשים לא יכולה להיות ליברלית. לכן למשל, תפילה על פי ההלכה, ברחובה של עיר, כמו זו שהתנהלה במאות ערים וישובים ברחבי ישראל, היא דבר מידתי וסביר אם היא אירוע חד שנתי המאפיין את יום הכיפורים. אם היא יומיומית, היא כבר אינה כזו. גם כשזו מתקיימת ואף אם בניגוד להוראות העיריה, הפרעה לה, כמו הפרעה לכל טקס דתי רב משמעות וקדוש, צריכה להיות קו אדום. חצייתו, משמעה מתן יד לקיצוניות אחת, באמצעות קיצוניות אחרת. ובמבט רחב, מאבק בהדרת נשים, בפגיעה בלהט"בים ובכל דרך אחרת בה מנסים לפגוע בזכויות ולשנות את אופי המרחב הציבורי ראוי מאין כמוהו. אך רדיפת דת, ומאבק בקבוצה שלמה ובביטוי היומיומי של דתיותה היהודית במדינתה היהודית, היא מלחמת דת מסוכנת.

המלחמה הזו מסוכנת לחברה הישראלית, אבל היא מסוכנת גם לדמותה היהודית. חלק מהמאבק בהדתה ובניסיונות של גורמים קיצוניים להשליט את היהדות שלהם על המחרב הציבורי, צריך להיות גם באמצעות הצעת אלטרנטיבה. לצד מאבק אזרחי, כמו כל מאבק בשוק הדעות, צריך להשיב מלחמה גם בפעולה קונסטרוקטיבית כזו. כך במקום לקעקע את זהותה היהודית של ישראל, אפשר יהיה להשתית לה ולישראלים בנין המבוסס גם הוא על ערכים יהודיים, אבל לא קיצוניים ומדירים.

במנותק מאירוע כזה או אחר, הרוב הגדול של הישראלים לא רוצה במלחמת הדת הזו. הסחרור שנכנסנו אליו, שואב אותנו לתהומות. נכון, יש כאן צד אחד, אידיאלוגי ונחוש, שרוצה לצבוע את ישראל בצבעים דתיים כהים הרבה יותר. אבל אם התגובה לו תהיה ג'יהאד ליברלי חסר אבחנה, זה לא יבלום את התהליך הזה אלא רק יעצים את המאבק וידרדר אותו למלחמת כל בכל, שבה כולנו נפסיד.

פורסם לראשונה בהארץ.