מבוא
ב-6 בינואר 2021, במהלך הפגנה בעד הנשיא היוצא טראמפ, שעילתה היתה נעוצה בהאשמה כי תוצאות הבחירות זויפו לטובת המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, הסתערו מפגיני ימין על בניין הקפיטול בוושינגטון. במהלך ההפגנה, חלק מהמפגינים פרצו לתוך בניין הקונגרס, התעמתו באלימות עם שוטרים, פרצו למשרדים של חברי קונגרס והרסו רכוש, עד שנהדפו ע"י כוחות משטרה. כעבור שבועיים, ב-20 בינואר, הושבע ג'ו ביידן כנשיא ארה"ב ה-46.
המסמך שלהלן מציג לקט תובנות שעלו בדיון שנערך במכון למדיניות העם היהודי[1]. הדיון התמקד במשמעויות הפריצה לקונגרס תוך התייחסות לאירוע דרמטי זה כמקרה שאינו מנותק מן המגמות הרוחשות בארה"ב ובעולם בכלל.
היותה של ארה"ב משענת אסטרטגית לחוסנה של מדינת ישראל, וביתם של קרוב למחצית מהעם היהודי, מחדדת את חשיבות ההתחקות אחר המשמעויות של המתרחש בארה"ב עבור ישראל, העם היהודי ומשולש היחסים ירושלים – וושינגטון – יהדות ארה"ב.
משמעויות לעתידה של ארה"ב והחברה האמריקנית –
- רוב משתתפי הדיון סבורים כי אף שמדובר באירוע מטלטל, אין זה אירוע שבפני עצמו ישנה את פני החברה האמריקנית ואופייה הדמוקרטי. הפריצה לקפיטול מבטאת מציאות מסוכנת של העמקת הקיטוב והעדר אמון בחברה האמריקנית. ההיערכות הרשלנית של גורמי הביטחון אפשרה למגמות עומק אלה להתפרץ באופן כה בולט.
- למרות שרוב הציבור האמריקני גינה את גילויי האלימות בקפיטול, התמיכה בטראמפ ודרכו הוסיפה להיות משמעותית (כ-40%) גם לאחר האירוע.
- גם אם התקרית תוביל לעריכת חשבון נפש מסוים במפלגה הרפובליקנית, אין לצפות לנטישה מוחלטת של המסרים שאיפיינו את כהונתו של טראמפ.
- על פי דעת מיעוט שעלתה בדיון, יש לראות בפריצה לקפיטול אירוע מכונן. ההתנערות והביקורת החריפה כלפי טראמפ והמפגינים שהושמעה מצידם של חברי קונגרס רפובליקניים עשויה ליצור פילוג בתוך המפלגה הרפובליקנית ולהוביל להקמת תנועה פוליטית חדשה – ימנית, לאומנית ופופוליסטית, החשה שהיא נאבקת על זהותה ועתידה של ארה"ב.
- קיימת תקווה שהנשיא ביידן יצליח למתן, ולו במעט, את השיח המקטב. יתכן ששנות נשיאותו יתרמו לאיחוי מסוים של השסעים בחברה האמריקנית. החברה האמריקנית הוכיחה את חוסנה ויכולתה לעמוד במשברים, והיא תצליח לעמוד גם במשבר זה. עם זאת, המהלך שנועד להשיג את הדחתו (impeachment) הרטרואקטיבית של טראמפ עלול לפגוע במאמץ להרגיע את הרוחות ולחתור ליתר אחדות.
- האירוע בקפיטול משקף מגמות עומק של קיטוב בחברה האמריקנית בפן התרבותי, החברתי והזהותי. מגמות הנישאות גם על מאפיינים מדאיגים של המערכת הפוליטית בארה"ב המעודדים את הקיצונים בשני המחנות.
- הרשתות החברתיות ממלאות תפקיד משמעותי בהעמקת תופעת קיטוב זו., הן מייצרות "מציאויות מקבילות" ומאפשרות הפצת "פייק-ניוז". הַדָּרָה של דמויות שמרניות או ימניות קיצוניות מ"טוויטר" ופלטפורמות חברתיות אחרות עלולה להחמיר מצב זה.
- ביום ההסתערות על הקפיטול התרחש אירוע היסטורי נוסף שאף הוא מעיד על השינויים העוברים על ארה"ב – בחירתם של יהודי ושל שחור בפעם הראשונה לסנאט מטעם מדינת ג'ורג'יה, שקודם לכן נתנה את רוב קולותיה (אם כי בהפרש זעיר) לביידן, בניגוד לרוב מדינות הדרום. אלה המייחסים להסתערות על הקפיטול פגיעה משמעותית באתוס הליברלי בארה"ב, אינם יכולים להתעלם מתוצאות הבחירות בג'ורג'יה המהוות הישג עבור המחנה הליברלי.
משמעויות עבור מדיניות החוץ האמריקנית
- טרם ברור עד כמה ארה"ב תחזור להיות פעילה בנושאי חוץ ותפעל לקדם ערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם, או אם תעדיף להתמקד בסוגיות פנים: התמודדות מול הקורונה, שיקום הכלכלה ואיחוי השסעים הפנימיים. בכול מקרה, נראה שארה"ב לא תוכל התעלם מסוגיות חוץ דוחקות כמו האתגר שמציבות סין ורוסיה, בלימת הגרעין האיראני, שיקום היחסים עם מדינות האיחוד האירופי וכד'. החודשים הקרובים ילמדו עד כמה ארה"ב נחושה לגבש מדיניות חוץ מקיפה וקוהרנטית.
- אירוע הפריצה לקפיטול הניב תגובות סותרות בעולם. אלו שרואים עצמם כיריבים של ארה"ב ובזים לערכים ליברליים וזכויות אדם מדגישים את כישלונותיה של ארה"ב, ואת חוסר הלגיטימיות שלה להתיימר ולהטיף בענייני זכויות אדם ודמוקרטיה: ה"מודל" האמריקני נכשל ויתכן כי המודל הסיני או הרוסי יותר מוצלח.
- מנגד, אלו שאוהדים את ארה"ב ומזדהים עם הערכים שהיא נהגה לקדם מאז מלחמת העולם השנייה טוענים כי ארה"ב עמדה במבחן, ושמרה על ערכיה הדמוקרטיים. עם זאת, גם במדינות ידידותיות לארה"ב קיים דור צעיר שנולד לעידן בו ארה"ב מקוטבת חברתית ומנהיגותה בזירה הבינ"ל נשחקה משמעותית. תפיסה זו יכולה להעמיק את הפגיעה במעמדה של ארה"ב בטווח הארוך.
משמעויות עבור הקהילה היהודית בארה"ב
- הופעה של סימנים אנטישמיים ואף ניאו-נאציים במחאת הימין אינה מפתיעה, כיוון שמחאות הימין הפופוליסטי הן בחלקן נגד הסדר העולמי הליברלי-קפיטליסטי, עימו מזוהה מרבית יהדות ארה"ב. בהקשר לכך, ג'ורג' סורוס ממלא בדמיון הימין היום את המקום שמילא רוטשילד במאה ה-19.
- אין להתעלם מהגעתם של חרדים מאזור ניו יורק להפגנת התמיכה בטראמפ (הם עזבו טרם הפריצה לקפיטול), כמו גם מהנפתם באירוע של דגלי ישראל. תופעה זו המחישה את עובדת קיומם של שני מחנות בקרב הקהילה היהודית האמריקנית: האחד, הגדול יותר, שמזדהה עם הסדר הליברלי, והשני שמזדהה עם הלאומיות הפופוליסטית שייצג טראמפ. (הושמעה דעה המסתייגת מאבחנה זו וגורסת כי החרדים לא מזדהים עם "הלאומיות הפופוליסטית שייצג טראמפ", ועוד פחות מכך – עם אישיותו של טראמפ. תמיכתם איננה נובעת מהזדהות עם משהו, אלא משלילת הערכים הליברליים, ומבחינה זו, תמיכתם בטראמפ דומה, בעיקרה, לתמיכת מחנה האוונגליסטים בטראמפ).
- כוונתו של הנשיא ביידן לקדם ערכים ליברליים בזירה הבינ"ל (בניגוד להתנהלות טראמפ), עלולה להצית גילויי תגובה אנטישמיים מצדם של גורמי ימין קיצוני.
- לצד חבירתם של יהודים, בעיקר אורתודוקסים, למחנה טראמפ, יש לציין את עזיבתם של יהודים רבים את המפלגה הדמוקרטית. כיוון שיהודים אלו נוטים להצביע באזורים "כחולים", המשמעות היא שהם ייעדרו מן ההצבעות בפריימריז ולא יתנו קולם כבעבר למועמדים דמוקרטים מתונים, ובכך תיסלל דרך למועמדים מהאגף הפרוגרסיבי, שנוטה להיות אנטי-ישראלי, לנצח.
- יתכן שלצד תופעת האנטישמיות המוכרת בארה"ב צף סוג חדש – שנאת יהודים ובצידה אהדה למדינת ישראל. תופעה זו מופיעה אצל גורמים לאומיים-פופוליסטיים ברחבי העולם, ויתכן שהיא קשורה לעוינות כלפי מוסלמים בכלל ומהגרים מוסלמים חדשים בפרט. יש להתמודד עם התופעות הללו בכלים שאינם בהכרח אלה המשמשים מול האנטישמיות המסורתית.
משמעות עבור ישראל
- ארגון הלובי AIPAC, שנתפס כימני מִדַי בתקופת אובמה וכמיותר בכהונת טראמפ, עשוי לחזור להיות ארגון רלוונטי ומשפיע בארבע השנים הקרובות. זאת משום שאיפא"ק בנוי להשפיע דווקא על אותם גורמי מרכז שנבחרו לאייש תפקידי חוץ וביטחון בולטים בממשל הנוכחי ובקונגרס. (דעה מסתייגת גורסת כי דימויו של איפא"ק כארגון שהפך להיות ימני יקשה עליו להוות ארגון משפיע על גורמים דמוקרטיים כיום).
- על ישראל לטפח יחסים טובים עם שתי המפלגות, כולל ויתור על הישגים זמניים שעשויים לגרום לתחושת ניכור אצל הצד האחר. יש לפעול לשיקום היחסים עם יהדות ארה"ב הליברלית. אחת הדרכים לעשות זאת יכולה להיות באמצעות שיתופי פעולה בין מערך הסיוע הבינלאומי של ישראל (מש"ב) וארגון ISRAID לבין USAID ודומיו.
- נאומו של רה"מ נתניהו בפני הקונגרס במאמץ – הכושל – למנוע את הסכם הגרעין עם איראן, והידידות המופגנת עם טראמפ בשנים האחרונות, פגעו ביחסיה של ישראל עם המפלגה הדמוקרטית. יתר על כן, חבירתה של ישראל לגורמים לאומניים אחרים במערכת הבינ"ל מקשה על יחסיה עם המפלגה הדמוקרטית ועם הקהילה היהודית בארה"ב. אין להתעלם מנתונים אלה בתכנון מאמץ שיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית.
- למעורבות האמריקנית בזירה הבינ"ל יש השלכות משמעותיות עבור ישראל. במידה מסוימת, דימוי ההרתעה של ישראל תלוי במעמדה של ארה"ב.
- על ישראל להימנע מעיסוק בשיח פומבי בשאלת שקיעתה האפשרית של ארה"ב.
- דומה שבנסיבות שנוצרו אחרי תבוסתו של טראמפ, ישראל זכתה לנשיא ולצוות יועצי חוץ וביטחון הטובים ביותר להם יכלה לצפות, ועליה לנצל את חלון ההזדמנות שנפתח לצורך שיקום היחסים עם המפלגה הדמוקרטית.
- ישראל אינה עומדת בראש סדר העדיפויות בנושאי חוץ של הממשל החדש. עם זאת, ביידן יאלץ לעסוק בסוגית הגרעין האיראני, ואף עלול לקבל החלטות העומדות בסתירה לעמדתה של ישראל. על ישראל לחתור לשיתוף פעולה בסוגיית איראן עם מדינות המפרץ. בכל מקרה עליה להימנע מלתקוף ולבקר את הממשל באופן פומבי.
- לביידן ניסיון רב בנושאי חוץ ולצידו צוות מאוד מנוסה. גם אם הסוגיה הפלסטינית לא תעמוד בראש סדר העדיפויות של הנשיא, עדיין יוכל להאציל סמכויות לצוותו. נשיאים שבעבר לא התכוונו לעסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מצאו עצמם במקרים רבים נשאבים אליו.
- על ישראל להיערך אסטרטגית למציאות שבה ארה"ב משקיעה פחות משאבים במזה"ת. מהלכי הנורמליזציה בין ישראל למדינות באזור מאפשרת ליצור שיתופי פעולה שיכולים לפצות במידת מה על היעדרה של ארה"ב מן האזור.
+++
[1] בנוסף לאנשי המכון השתתפו בדיון שגריר ישראל בארה"ב ויו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, סלי מרידור, הקונסול הכללי בניו יורק ויו"ר מועצת יש"ע לשעבר, דני דיין, והקונסול הכללי לשעבר בבוסטון וכיום מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, נדב תמיר.