גיאופוליטיקה

המחזוריות שביסוד התקפת הפתע של החמאס

שלוש פעמים הופתעה ישראל אסטרטגית, באופן שגבה מחיר כבד. ב-1973 במלחמת יום כיפור. ב-2006 במלחמת לבנון השנייה, ובפעם השלישית בשמחת תורה 2023.

שלוש פעמים ב-75 שנים – פירוש הדבר שהפתעה כזאת עשויה להתרחש כל 25 שנה בממוצע. ואמנם, מהתבוננות בציר הזמן, עולה כי כך פחות או יותר קרה (המקרה הראשון התרחש 25 שנים אחרי קום המדינה, המקרה השני 33 שנים אחרי הראשון והשלישי כעבור עוד 17 שנים).

האם יש הגיון או סיבה לדפוס הזה, או שהוא אקראי – סתם מזל רע או משהו אחר? אולי אפשר להבין את שרשרת האירועים הזאת דווקא באמצעות תפיסת הכלכלה ההתנהגותית של הכלכלן האמריקאי היימן מינסקי (1919–1996). לשיטתו, בכל מחזור כלכלי יש שלושה שלבים, והוא מסתיים במשבר פיננסי. כל שלב מתאפיין בדפוסים שונים של הלוואות שנוטלים גם חברות וגם יחידים.

בשלב הראשון, מייד אחרי משבר פיננסי שחוותה המערכת הפיננסית, נוקטים זהירות מופלגת. אמנם יהיו מי שייקחו הלוואה שתאפשר צמיחה, אך הם יוודאו שיהיה ביכולתם להחזירה (גם הריבית וגם הקרן) על בסיס ההכנסה השוטפת.

אולם ככל שחולף הזמן והכלכלה משגשגת, אנשים חשים שוב בטוחים בעצמם, וכמוהם גם הבנקים המַלְווים. וכאן מתחיל השלב של "הלוואות ספקולטיביות". הלוֹוים מסוגלים לשלם את הריבית, אך על מנת להחזיר את הקרן עליהם לקחת הלוואות חדשות.

השלב הבא הוא אופוריה כלכלית. הבנקים מלווים לאנשים שלא מסוגלים להחזיר לא את הריבית ולא את הקרן. הן המלווים והן הלווים תלויים בהעלאה מתמדת של  ערך הנכסים בשוק (כגון ערך השוק של דירות או בתים ממושכנים) כדי לאפשר את החזר ההלוואות.

השלב הסופי, שלב ה"פונזי", מוביל בדרך כלל לאי-עמידה בהחזר ההלוואה, פשיטת רגל ומשבר פיננסי, כפי שאירע ב"משבר הסאב-פריים" ב-2008. כאשר בארה"ב אנשים בלי אמצעים קנו בתים גדולים ונטלו משכנתאות בשווי 90% מערך הבית על סמך זה שמחירי הנדל"ן תמיד עולים.

ניתן לזהות דפוס דומה בהתנהגותה של מערכת הביטחון הישראלית. בנייה והתעצמות אחרי מלחמת העצמאות, אופוריה ותפיסה שגויה לאחר מלחמת ששת הימים, לפיה שום מדינה ערבית לא תעז לתקוף את ישראל – דבר שהוביל להתעלמות מכל האזהרות וההתראות המודיעיניות ערב פריצת מלחמת יום כיפור ב-6 באוקטובר 1973. אחרי ההפתעה הקטלנית והמשבר שגרמה המלחמה, עם אלפי הרוגים ופצועים, המחזור התחיל מהתחלה.

למרות הניצחון במלחמה, ההפתעה הכתה בצה"ל וישראל השקיעה סכומי עתק להתעצמותה הצבאית בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, זימנה אלפי חיילי מילואים לתקופות ארוכות למשימות הגנה על הגבולות, ולחמה להוצאת אש"ף בכוח מביירות. אבל שוב, הזמן עבר והזהירות התחלפה בתחושות של ביטחון עצמי ושאננות, במיוחד מול החזבאללה – על פי התפיסה שמדובר בארגון טרור קטן שנתפס כסוג של טרדה.

כשיצאה ישראל למלחמת לבנון השנייה בעקבות חטיפת שניים מחייליה, היו בטוחים בצה"ל כי מדובר במבצע קצר מועד ויחסית פשוט ושוב הופתעה מן התחכום והיעילות של האויב העומד מולה.

אחרי שישראל נכוותה במלחמת לבנון השנייה, צה"ל נקט משנה זהירות בהתמודדויות מול חמאס והג'יהאד האסלאמי, ואולם עליונותה הצבאית והטכנולוגית של צה"ל היו כה בולטות – שזהירות זו הוחלפה בשאננות וזחיחות הדעת.

כך שזחיחות דעת, זלזול בכוחו של חמאס וחוסר הערכה למטרותיו האמיתיות עוורו גם הפעם את מקבלי ההחלטות. כך לדוגמה, הימנעות חמאס מהצטרפות אל הג'יהאד האסלאמי בשני סבבי הלחימה האחרונים, תורגמה על ידי קהילת המודיעין ומנהיגי המדינה לכך שחמאס מורתע ולכן בחר שלא לתקוף את ישראל.

כפי שביטא זאת ראש המלל צחי הנגבי, קצת לפני ה-7 באוקטובר, כי "חמאס שומר על ריסון ואיפוק רב ומבין את ההשלכות של התגרויות נוספות". העיוורון אחז גם בראשי מערכות המודיעין שלא ראו בחמאס איום ביטחוני.

לשיטתו של היימן מינסקי, המחזוריות של זהירות, ביטחון עצמי, שאננות, אופוריה ומשבר היא תופעה קבועה ואוניברסלית בפסיכולוגיה האנושית. אבל היא לא חייבת לחרוץ את גורלנו. מינסקי עצמו גרס שרגולציה פיננסית איתנה עשויה למתן את תוצאותיה השליליות של הנטייה לזחיחות ולשאננות בתחום הכלכלה. כאן, בישראל, מחובתנו להיות מודעים למחזורים הללו וכיצד הם עשויים להשפיע על הערכות המודיעין שלנו ועל חוסנן של מערכות ההגנה.

נכון ליצור מערכת של אלגוריתמים שתזהה התבטאויות אופייניות לשלב של האופוריה כגון "האויב מורתע", או "האויב שומר על ריסון", "האויב לא יעז" – ותשתמש כמפסק (circuit breaker) שלא יאפשר התקדמות בפעילות.

על מנת שהמערכת הזאת לא תהיה מושפעת מחולשה פסיכולוגית אנושית יש להפעיל אותה באמצעות בינה מלאכותית. ברגע שהמערכת מזהה זחיחות ואופוריה היא תחייב מיד דיון בפורום הרלוונטי של גורמי המודיעין (אמ"ן, שב"כ והמוסד), במטה הכללי וגם בממשלה.

הנחת היסוד של הדיון תהיה שהאופוריה לא מוצדקת ויש להביא ראיות חותכות להצדקתה לפני שנוקטים כל פעילות מעשית (כגון הזזת כוחות) על בסיס התחושה שהאויב "מורתע" או "לא יעז".

הפעלת המערכת הזאת תהיה על בסיס ההבנה שהיא פועלת נגד האינטואיציות והתחושות האנושיות. הקברניטים יצטרכו להיות קשובים גם לאלגוריתמים ולא רק לתחושתם ולמחשבותיהם, אשר עשויות להיות נגועות באותה חולשה פסיכולוגית אנושית.

יש לנו רק מדינה יהודית אחת, ואסור לנו לאבד אותה בגלל כניעה לאופוריה ושאננות שאינן במקומן.

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך.

פורסם בזמן ישראל