ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי מסכמת את העבר וצופה אל העתיד. מצד אחד, היא בוחנת מדי שנה בשנה התפתחויות ואירועים שהייתה להם השפעה על מדינת ישראל ועל העם היהודי; מנגד, היא גם עוקבת אחר מגמות המסתמנות כבולטות במיוחד כדי לבחון כיצד אפשר להשפיע על הכיוון שהן הולכות אליו – מתוך מטרה לשפר הן את מצבה של ישראל הן את מצבן של קהילות יהודיות ברחבי העולם. קצב האירועים משתקף בכל שנה בהערכה השנתית בתחומים הנסקרים בה בהעמקה.
לפני שנתיים התמקדה ההערכה במגפת הקורונה ובהשפעתה על ישראל ועל העם היהודי; בשנה שעברה הדגש היה על המלחמה באוקראינה, ובכלל זה השפעתה על היהודים ועל ניצולי השואה הקשישים, שהתגוררו באזורים של לחימה קשה ונזקקו להגנה ולפינוי, בעיקר לישראל אבל גם לגרמניה. השנה מופנה הזרקור לישראל. הקיטוב החברתי והפוליטי, שהקצין מאוד השנה, הוא התפתחות שחשיבותה אדירה. את השפעתה על ישראל ועל העם היהודי בטווח הארוך אי־אפשר עדיין לחזות, ועם זאת אין ספק שיש לה השפעה על חוזקה של החברה הישראלית ועל לכידותה, וכן על יחסיה של ישראל עם שאר העולם היהודי, וייתכן שאפילו עם ארצות הברית. הרגש העיקרי שיהודים ברחבי העולם מביעים לנוכח האירועים בישראל הוא "חרדה"; חרדה לעתידה של ישראל – לא רק בשל איומים מאויבים מבחוץ, אלא גם בגלל המחלוקת הפנימית המאיימת על לכידותה של המדינה ועל אחדותה. לחרדה הזאת, המשתקפת בנתונים המוצגים בהערכה השנתית, מצטרפת הדאגה בעקבות העלייה באנטישמיות במדינות רבות בעולם, ובכללן בארצות הברית.
תחייתה המחודשת של האנטישמיות היא לא התפתחות חדשה, אלא שבשנים קודמות אפשר היה לנסות ולהסביר אותה במונחים של אירועים נקודתיים (מתחים חברתיים, מגפה עולמית, מבצע צבאי בעזה). השנה קשה לעשות זאת. בשנה שעברה, שנת 2022, תועדה פעילות אנטישמית נמרצת, אף שקשה להצביע על גורמים סיבתיים מובהקים לכך. נראה אפוא כי שנאת היהודים מתגברת לא מפאת גורמים זמניים דווקא, אלא בגלל גורמים ארוכי טווח. מסקנה זו מעמידה בספק את התחזיות האופטימיות לשיפור בעתיד הנראה לעין.
ההתפתחויות הללו מחייבות את הקהילות היהודיות בתפוצות לנקוט אמצעים נוספים לתגבור האבטחה של חבריהן. כורח זה ניכר לראשונה במיוחד בארצות הברית, שבה בתי כנסת ומוסדות יהודיים צריכים להעסיק בקביעות מאבטחים ולגבש תוכניות פינוי
מקרה של מתקפת טרור. ממשל ביידן פרסם תוכנית אסטרטגית לאומית ראשונה מסוגה נגד האנטישמיות, הכוללת הצעות למימון ההגנה על הקהילה היהודית, אך גם הצעות לנקיטת פעולות נרחבות יותר למאבק באנטישמיות הגואה, בין השאר באמצעות הרשתות החברתיות. המשבר הפנימי בישראל מתרחש בעת ובעונה אחת עם תהליכים אחרים, הצופנים בחובם סכנות לביטחונה של ישראל ולחוסנו של העם היהודי. מדובר באיומים המחייבים לכידות חברתית ומיקוד משאבים, אלא שאלו נשחקים עקב המשבר הפנימי.
ברמה הבינלאומית – מאבק הכוחות של ארצות הברית מול סין ורוסיה הולך ומחריף עם התמשכות המלחמה באוקראינה. ככל שההתגוששות הפנימית בישראל מחמירה, כך מאמציה של ארצות הברית לתמרן בזירה זו נעשים מורכבים יותר לנוכח מעורבותה של רוסיה בסוריה, שבה חותרים האיראנים לביסוס נוכחות צבאית המאיימת על ישראל. יתרה מזו, יחסיה הכלכליים והטכנולוגיים של ישראל עם סין, בשעה שסין מחזקת את נוכחותה באזור ומגבירה את תוקפנותה, גם הם גורם מכביד על יחסיה של ישראל עם ארצות הברית.
במזרח התיכון – איראן, נוסף על העמקת מעורבותה בסוריה, ממשיכה לקדם את תוכניתה לפיתוח נשק גרעיני, ואף מתקרבת לרמות גבוהות יותר ויותר של העשרת אורניום, עם צנטריפוגות מתוחכמות יותר, טילים ארוכי טווח יותר ותשתיות גרעיניות חזקות יותר. שילוב זה של הגברת ההיקף והתחכום יחד עם הפגיעוּת המופחתת של התשתיות הגרעיניות – אם לא ייבלם או ישנה כיוון, יגרום לכך שבנקודת זמן מסוימת ישראל תאבד הלכה למעשה את האופציה הצבאית שלה. יתר על כן, בידודה המדיני והכלכלי של איראן התרופף, והיא ממשיכה לספק נשק לבעלות בריתה בעיראק ואף פועלת לשיפור יכולות הדיוק של עשרות אלפי הטילים שבידי חיזבאללה. איראן גם מזרימה כסף וכלי נשק לפלסטינים, בשעה שישראל ניצבת מול אוכלוסייה פלסטינית מנוכרת וחסרת תקווה לעתיד אפשרי טוב יותר. המשמעות של כל זה היא קרקע פורייה להתגברות הטרור הפלסטיני.
נוסף על כל הבעיות הללו עולות גם שאלות על עוצמתו של משולש היחסים ירושלים-וושינגטון-יהדות ארצות הברית ועל מדיניות ארצות הברית בנושאים שיש להם השפעה על חוסנה של ישראל. שחיקת הדימוי של ישראל כאומה שנהנית מיציבות חברתית ומשטרית משפיעה לרעה בזירות אלה. בין השאר היא עלולה להרתיע משקיעים, וכבר הובילה לאזהרות חמורות מצד כלכלנים בכירים ברחבי העולם, בכללם חברות דירוג אשראי.
בשנת ה־75 לקיומה של ישראל כמדינה עצמאית –הריבונות היהודית השלישית בהיסטוריה – חשוב להזכיר, ובלי להקל ראש באתגרים המורכבים דלעיל, את ההתקדמות היחידה במינה שעשתה המדינה מבחינה כלכלית, צבאית ומדינית. ישראל היא כוח אזורי שכלכלתו איתנה, מדינה שרבות משכנותיה מעוניינות לשתף עימה פעולה. הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחרין, מרוקו וסודאן שיפרו פלאים את מעמדה של ישראל במזרח התיכון. מאמצי הממשל האמריקאי לקדם נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל משקפים את התמורות המתחוללות באזור ואת האפשרויות הטמונות בהן לשנותו באופן מרחיק לכת עוד יותר. נכון לשעת כתיבת דברים אלה, המשבר הפנימי בישראל פוגע בנכונותן של כמה ממדינות הסכמי אברהם לשתף עימה פעולה, גם אם הן אינן מתכחשות לסיכומים שלהן איתה. כדי למצות את מלוא פוטנציאל היחסים, ישראל חייבת להפיג את המתחים ההולכים ומתרבים עם הפלסטינים ולהבליט את היתרונות שבהסכמים.
הנתונים שהמכון למדיניות העם היהודי מציג מלמדים שהחברה הישראלית תמימת דעים ביחס לקביעה שהמדינה נתונה כעת ב"משבר". ואולם יש הבדל עצום בתפיסת החוּמרה שלו בין תומכי הממשלה למתנגדיה. הבדל זה יוצר פער ציפיות באשר לדרכי הטיפול הנאותות במשבר. עמדתנו היא שכעת, בהתקרב חגי תשרי והשנה החדשה שהם מביאים עימם, עלינו לשקוע פחות בשאלות העבר, כגון "מי אשם?" ו"מדוע זה קרה?", ולהתרכז יותר בהפניית המבט אל העתיד.
ההערכה השנתית מציעה תרחישים אחדים לעיצובו של העתיד הזה. אנו סבורים שהדרך הטובה ביותר תהיה זו המובילה לפיוס. המשבר המתמשך במדינה מוכיח, בין השאר, את קיומה של חולשה בסיסית בהתארגנות מוקדמת להבטחת היציבות החברתית והפוליטית בישראל. הוא גם מלמד על הצורך לנסח כללי משחק ברורים לניהול מחלוקות. המכון למדיניות העם היהודי מתכוון לפתוח בימים אלה בדיון על האפשרות לניסוח רכיבים מסוימים של חוקה, שכל כך חסרה לישראל.
ברור לנו שגם חוקה שכזאת לא תביא לפתרונן המיידי של מחלוקות מהותיות הנוגעות לזהות ולחזון של המדינה, אבל יש בכוחה, לכל הפחות, לאפשר דיון בסוגיות אלה בתוך מסגרת מוגדרת וברורה שתהיה מקובלת על רוב חלקי החברה. המכון לוקח על עצמו את המשימה לסייע במאמצים להגיע לקונצנזוס על הכללים של מסגרת זו.
סטוארט אייזנשטאט ודניס רוס,
יו"רים משותפים,
המכון למדיניות העם היהודי (JPPI)