הצו שהטילה ארה"ב על ארבעה אזרחים ישראלים אולי שגוי, אבל הדבר לא משנה את התוצאה המזיקה ומנבא רעות להתיישבות כולה. על ישראל לפעול כדי לבטל את רוע הגזירה
הצו הנשיאותי שפרסם הנשיא ג'ו ביידן בשבוע שעבר, המאפשר להטיל סנקציות על ארבעה מתנחלים, הוא אירוע תקדימי ומנבא רעות להתיישבות כולה. עיון בנוסח הצו מבהיר שהוא מקיף הרבה יותר מאשר הטלת הסנקציות על הארבעה שבשמם נקבה וושינגטון.
דרך הפעולה — סנקציות פיננסיות— עלולה לפגוע כבר כעת בשגרת־החיים הכלכליים של מתנחלים וארגונים הפועלים בגדה המערבית, שעה שהצו יכול להוות קריאת־כיוון גם בעבור מדינות נוספות. הטלתו על ידי ארה"ב אולי שגויה, אבל הדבר לא משנה את התוצאה המזיקה. על ממשלת ישראל לפעול מול הממשל האמריקאי לביטולו, תוך שכנועו כי היא מסוגלת ונכונה לאכוף את החוק בגדה המערבית בעצמה.
צווים נשיאותיים הם מכשיר מרכזי במדיניות האמריקאית אל מול "הרעים" של העולם. צווים מעין אלו הוטלו בעבר, וגם בימים האחרונים, על שורה של אישים וחברות, בהם כאלו הקשורים לטרור, למשטר האיראני ומשמרות המהפכה, לנשיא רוסיה ובכירי משטרו ועוד יריבים ואויבים של ארה"ב. הטלתו על מתנחלים היא בראש ובראשונה אמירה אמריקאית מדינית בוטה מול ממשלת ישראל, וסימונם של היישובים בשטחים כגורם שהממשל רואה באופן שלילי מאוד.
המבוא לצו מבהיר כי הנשיא רואה "רמה גבוהה של אלימות מתנחלים ופינוי בכוח של כפרים" על ידיהם. כל אלו, מביע הצו חשש, פוגעים ביציבות במזרח התיכון וביכולתה של ארה"ב לממש את מדיניותה באזור ובה הובלת פתרון "שתי המדינות". לנוכח זאת, הצו מאפשר להטיל סנקציות כלכליות על שורה של פעולות שיכולות להוביל לתוצאות המזיקות הללו, בעיני הממשל. בין השאר קובע הצו כי מי שמעורב בפעילות שעלולה "לפגוע ביציבות" באופן כלשהו, או שהוא — כגורם שלטוני — נמנע מלפעול כדי לעצור פעילות כזו יכול להיות נשוא סנקציות. בנוסף (וכצפוי) כל מעורבות שהיא, אפילו במעגל רחוק, באלימות, פגיעה ברכוש, סילוק אנשים מביתם וטרור, יכולה להוות גם היא עילה להכללה בסנקציות שמוטלות על פי הצו.
הניסוח העמום והרחב מאוד של הצו הוא דרקוני. תיאורטית, אם הממשל יחליט שפעילות התיישבות כלשהי פוגעת "ביציבות באזור", גם אם זו חוקית לגמרי בעיניים ישראליות, הוא יכול להטיל סנקציות על כל המעורבים בה — גורמי ממשלה, חברות בנייה ואנשים פרטיים. הרשת של הצו כל כך רחבה, שגם מי שמסייע לפעילות כזו במעגלים רחבים, למשל בנק המספק ליווי פיננסי לפעילות, יכול ליפול בגדר הצו אם יופעלו סנקציות כאלו. פרשנות רחבה של הצו יכולה להפוך הרבה מפעילות היום־יום בשטחים ללא־לגיטימית בעיניים אמריקאיות.
אכן, לעת עתה הסנקציות הוטלו רק על ארבעה מתנחלים, אבל בשל האופן שבו מתנהלת המערכת הפיננסית הבינלאומית, לצו עלולה להיות משמעות רחבה הרבה יותר. עם החתימה על הצו, פרסמה הרשות לאכיפה פיננסית בארה"ב (FinCEN) התראה למערכת הפיננסית האמריקאית על חובתה לממש אותו. האזהרה כוללת שורה של "דגלים אדומים" שיקלו על מוסדות פיננסיים לזהות "פעילות אסורה" לפי הצו. גם הדגלים האדומים הללו מנוסחים באופן רחב.
הצו אמריקאי אבל ההשלכה שלו היא בינלאומית ומיידית. דרך פעולתה של המערכת הפיננסית הבינלאומית, וספציפית השימוש בדולר אמריקאי, יוצרים מצב שבו יש לארה"ב סמכות אכיפה בפועל על כמעט כל מוסד פיננסי בעולם. זה לא עניין תאורטי. בשל אינטרסים כלכליים ופוליטיים, רשויות האכיפה האמריקאיות עושות שימוש בסמכות הזו, ומטילות על מוסדות פיננסיים שהן סבורות שלא צייתו לסנקציות האמריקאיות, קנסות בסכומים דמיוניים. בידן יש גם שוט אולטימטיבי: יכולת לנתק מוסד פיננסי מסליקה בדולר, ולמעשה לשתק אותו. בנוסף, לסנקציות כאלו יש "השפעה מצננת" על נכונותם של גופים כלכליים לפעול בשטחים, מתוך חשש שהפעילות תיראה בדרך שלילית על ידי ארה"ב גם בשל הצו הזה.
לכן, כאשר מוסד פיננסי אמריקאי, או כל מוסד פיננסי אחר בישראל ובעולם, מקבל צו כזה, הוא נוקט באמצעים מחמירים כדי למנוע סיכון לפעולה שתפר את הסנקציות האמריקאיות. הקפאת חשבונות הבנק של האנשים המוזכרים בצו היא הצעד המיידי והבסיסי. אבל אחריה כל מוסד יעצב מדיניות שתבחן בשבע עיניים כל העברה שיש לה זיקה כלשהי ליהודה ושומרון, או לפעילות כלכלית שזה מקורה. לא כל פעילות כזו תיעצר, אבל עצם ההחשדה שלה יגביל אותה מאוד. סביר שבנקים בעולם יסרבו לה, כדי לא לקחת סיכון.
לפיכך הצו הנשיאותי הוא תקדים מבשר רעות להתנחלויות. קנדה כבר הודיעה שתלך בעקבותיו (תוך השוואה מקוממת בין המתיישבים לחמאס), והחשש שמדינות אירופיות נוספות יעשו זאת, אינו מופרך.
אפשר להעריך שהצו הנשיאותי של ביידן נובע גם ממדיניות־פנים ורצון לקרוץ לבוחרים פרוגרסיביים לנוכח התמיכה בישראל במלחמה. אין ספק שהוא גם שיפוד לוהט בעינה של ממשלת ישראל והבעת אי־נחת רבה מאוד מהרכבה, מדיניותה, התבטאויות שריה ומדיניות האכיפה שלה בשטחים. על חתימתו צריכים המתיישבים להלין לקיצונים ולהנהגתם, שהתנהלותם המתריסה והדווקאית, יחד עם אלימות קיצונים, תרמה לו רבות. הוא ראוי לגינוי ישראלי. אבל הוא נחתם. ומשכך, מה שנותר לישראל הוא לפעול בנחישות ובכל דרך כדי לבטל את רוע הגזרה ולצמצם את נזקו.