מחקר מקיף בוחן את עמדות היהודים בישראל בנוגע לשאלה "מיהו יהודי?"
״אנו חיים בעידן יוצא דופן בהיסטוריה היהודית״. במילים אלה, שעודן תקפות, בחרנו לפתוח דוח מקיף קודם של המכון למדיניות העם היהודי, שעסק בשאלות הנוגעות לזהות הקולקטיבית של הקבוצה המכונה ״העם היהודי״.4 הדוח התבסס על שורה של מפגשי שיחה עם יהודים ברחבי העולם, ונעשה בו מאמץ לתאר כמה מהאתגרים הניצבים על דרכם של היהודים המבקשים לעצב לעצמם זהות משותפת.
בבסיסו של הדוח ההוא עמדה ההכרה כי לפני מאה שנה, או מעט יותר מזה, היה קל למדי להגדיר ולזהות את מי שהם חברי הקבוצה. השייכות האתנית הייתה הגורם הקובע העיקרי לחברותם. יהודים נתפסו כמעט תמיד כמי שנולדו לאם יהודייה, ובמקרים נפוצים הרבה פחות מי שהתגיירו על פי ההלכה. לעומת זאת כיום, כפי שתואר בדוח הקודם, המוצא אמנם נותר גורם מכריע בעבור מי שמזדהים כיהודים, אך ישנה שחיקה הדרגתית שלו כגורם העיקרי, מאחר שלהרבה יותר בני אדם שזהותם העצמית ״יהודי/ה״ יש הורה לא-יהודי, ומאחר שבני משפחה של יהודים אינם רואים עוד צורך להתגייר. במקביל, בעידן המקדש את חשיבותה של הכרעת הזהות של הפרט, בני אדם מבקשים לעיתים לבחור ב״הגדרה עצמית״ של זהותם על פי ראות עיניהם, ולא תמיד על פי כללים הנקבעים על ידי קולקטיב אמורפי, שאין לו מוסדות הכרעה מוסדרים.
הדוח הקודם עסק, כאמור, בכלל היהודים בעולם ונשען על איסוף מידע באמצעות שיחות עם קבוצות נבחרות, וכן חלוקת שאלונים לקבוצות הללו. עלו ממנו מסקנות חשובות ומרתקות, אך המידע שנותח בו – כפי שצוין גם במחקר עצמו – לא התיימר ולא יכול היה לייצג את עמדות כלל היהודים. המחקר המוצג כאן שונה מקודמו בכמה היבטים, שאלה שניים מהבולטים שבהם: הראשון – הוא עוסק ביהודים בישראל בלבד ובגישתם לשאלות העולות בו (גם אם נציג בו מעת לעת השוואות למחקרים על עמדותיהם של יהודים במקומות אחרים). השני – הוא נשען על איסוף וניתוח כמותי של מידע, ועל כן יש בו כדי לתת תשובה לשאלה ״מה חושבים היהודים הישראלים עצמם״ על הנושאים המדוברים (אם נתעלם, ואין לנו ברירה אלא להתעלם מהקושי המתודולוגי הנובע מכך שמחקר המנסה לברר ״מיהם יהודים״ נשען על עמדות של ״יהודים״ – כאילו ניתנה תשובה מראש על השאלה שאותה מנסה המחקר להציג).
הבדלים נוספים בין המחקר הקודם לבין המחקר הנוכחי נוגעים לכמה היבטים:
העובדה שהוא נערך בישראל ובקרב ישראלים מאפשרת התמקדות שלו בשאלות שיש להן רלוונטיות לזירה הישראלית, שהיא זירה שהיהודיות משחקת בה תפקיד אחר מזה של מקבילתה התפוצתית, שיש לה גם היבטים מוסדיים וחוקיים.
העובדה שהשאלון האינטרנטי הוצג בפורמט של מעין ״משחק״, והגיבוי של כלי תקשורת מרכזי, אפשרו איסוף מקבוצה נרחבת מאוד של משיבים, שענו על מספר גדול יחסית של שאלות, כולל שאלות רקע המאפשרות לשקלל ולאפיין את המשיבים.
קבוצת ההתייחסות של מחקר זה היא היהודים בישראל, ובחינת השתייכותם לקולקטיב נקבעה, כמקובל ברוב המחקרים בשאלות אלה, על פי הודעתם של המשיבים עצמם. בהערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי אנו מציגים מדי שנה אומדנים על מספר היהודים בעולם, ה״משלבים הגדרות אובייקטיביות וסובייקטיביות של השתייכות לקבוצה״. ביחס לישראל, האומדנים בהערכת המכון נשענים על קריטריונים הלכתיים. אלה הם מספרים מוחלטים וברורים. המדינה רושמת את מספר היהודים. במקרה של דיווח על מספר היהודים ברוב שאר מדינות העולם, הנתונים מבוססים על ״הגדרה עצמית״ הנמדדת באמצעות סקרים ומחקרים.
הגדרת יהודי לפי ההלכה היא זו שקובעת את גודלה של אוכלוסיית היהודים בישראל מנקודת המבט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס). בערב ראש השנה תשפ״ג (2022) היו בישראל 7,069 מיליון יהודים, על פי ההגדרות הנקוטות על ידי הלשכה (יהודים אלה היו 74% מכלל האוכלוסייה בישראל). עיקר הגידול באוכלוסייה היהודית נובע מריבוי טבעי (כחמישית מהאוכלוסייה המוגדרת ״יהודית ואחרת״ בא ממאזן הגירה). הלשכה מונה במפורש את שיעור הנולדים לאימהות יהודיות (73.8% בשנת 2020), שהם כמעט כל היהודים בישראל. בנוסף להם, ישנם כ-5% מתושבי ישראל המוגדרים ״אחרים״, שאינם מסווגים לפי דת במרשם האוכלוסין, אך רובם צאצאיהם של יהודים (אך כאלה שאינם בני אם יהודייה), בעיקר מיוצאי ברית המועצות לשעבר. מספרם בערב ראש השנה תשפ״ב היה כחצי מיליון בני אדם (498 אלף). חלקם של אלה באוכלוסייה עולה בהדרגה, עם הגעתם של זכאי חוק השבות לישראל, שבשנים האחרונות רובם אינם יהודים על פי הגדרת החוק.
מעולי העשור שמ-2010 עד 2019 רק כ-14% מהעולים הוכרו כיהודים על ידי הרבנות הראשית.5 צריך לומר עם זאת שחלק ממי שבאו כנצר למשפחה יהודית טוענים או חשים שהם יהודים, וזאת תהיה הגדרתם העצמית. הלמ"ס לא תכליל את אלה בקבוצת אוכלוסיית היהודים אלא בקבוצה המכונה "אחרים״, אך במחקר שלנו, הן מסיבות טכניות והן מטעם מהותי, הם נכללים כיהודים.6
מחקרים קודמים הצביעו על חשיבותה של הזהות היהודית ליהודים בישראל, ביניהם המחקר ״יהדות ישראלית״ של המכון למדיניות העם היהודי, שעל פיו ״רוב גדול מאוד של היהודים בישראל מרגישים יהודים. או לפחות אומרים שהם מרגישים יהודים״.
על פי אחד הסולמות ששורטטו במחקר זה, יותר ממחצית מהיהודים בישראל קבעו שהם מרגישים יהודים בעוצמה של 10 מתוך 10 וגם האחרים דירגו את התחושה היהודית שלהם ברמה גבוהה. 7 ״כך עושים רוב ניכר של דתיים וחילונים, רוב ניכר של מזרחים ואשכנזים, רוב ניכר של עירוניים וכפריים, של אנשי שמאל וימין, של אורתודוכסים ושל מי שלא שייכים לאף זרם דתי, של פוקדי בתי כנסת ושל מי שעורכים קניות בשבת, של מי שיש להם יותר ילדים ופחות ילדים״.8 ההתנהגויות של היהודים בישראל מגוונות, ההגדרה העצמית דומה: כמעט כולם מרגישים יהודים. כמעט לכולם (87% )9 גם חשוב שהם יהודים. כמעט לכולם גם חשוב שילדיהם יהיו יהודים (86%).