מחקר מקיף בוחן את עמדות היהודים בישראל בנוגע לשאלה "מיהו יהודי?"
דיון על שאלת היהודיות ומהותה אפשר לנהל בכמה מישורים. ניתן לעסוק בו במסגרת עיון אינטלקטואלי בטקסטים יהודיים, בהיסטוריה ובאתוס היהודי, בחוק ובמשפט היהודי; ניתן לעסוק בו במסגרת דיון מעשי המתייחס להכלה והדרה, דפוסים של קבלה והשתתפות במסגרות יהודיות (ש״במדינת העם היהודי״ יש לו משמעויות נוספות); ניתן לעסוק בו גם במסגרת של מחקר דעת קהל, שהוא עיקרו של הדיון שלפנינו. דיון כזה כשלעצמו מגלם הנחת מוצא, שעל פיה ישנה חשיבות לעמדותיהם של היהודים ביחס לשאלות הנוגעות לזהות הקולקטיבית שלהם. קרי, שלקולקטיב עצמו, ברגע המסוים ובמצב הרוח המסוים שבו הוא שרוי כעת, יש מה לומר על זהותו, ושלאמירה זו יש חשיבות, ועל כן רצוי לנסות להבין אותה לפרטיה. זו הנחת מוצא שאפשר להגן עליה בדרכים שונות, שמייד נצביע עליהן, אך היא לא בהכרח מוסכמת ומשותפת לכלל היהודים.
הטענה שרצוי לברר עם כלל היהודים את עמדותיהם, כמרכיב משמעותי בהגדרת הקולקטיב, מקפלת בתוכה את הנחות המוצא האלה: (1) היהדות היא תרבות חיה, שדפוסיה נקבעים מחדש בכל דור על ידי מי שמזהים את עצמם עם הקולקטיב היהודי; (2) תרבות חיה איננה יכולה להתקיים במנותק מרצונותיהם ואמונותיהם של מי שאמורים לקיים אותה; (3) שינויים משמעותיים בעולם מחייבים את היהודים בדור זה לארגן מחדש את מחשבותיהם על המסגרת המחזיקה את תרבותם; (4) החשיבה של קבוצה על זהותה איננה תהליך מסודר המכוון מלמעלה, אלא תהליך מתגלגל וכאוטי, שצריך להתאמץ כדי לזהות בו דפוסים מתפתחים של חשיבה ומסקנות מסתמנות.
כדי לסדר את המחשבה על מה שנדרש לברר במסגרת התהליך הזה, בחרנו להתייחס לשלושה מרכיבים חשובים, שכל אחד מהם מהווה בסיס לדיון שיש לו קיום עצמאי בתוך המסגרת הכללית:
- מרכיב הגמישות – קרי, השאלה האם ועד כמה היהדות היא תרבות בעלת יסוד קבוע, שאין אפשרות לשנותו, ״נתון בעולם״, לעומת האפשרות הנגדית, והיא שהיהדות אמנם נבנית נדבך על גב נדבך, פילוסופית, סיפורית והיסטורית, אך מידת הגמישות המתאפשרת לבני ובנות כל דור לעצב אותה גבוהה מאוד, ואולי כמעט בלתי מוגבלת.
- מרכיב הסמכות – קרי, השאלה מי מוסמך לקבוע את מרחב התמרון של התרבות היהודית (קביעות מול גמישות), ואילו כלי פרשנות ״מותרים״ לשימוש על ידי בעלי הסמכות בבואם לעצב זהות לדורם.
- מרכיב התוכן – קרי, מהי תוצאת התהליך שבו מבררים בעלי הסמכות את זהותם בתקופה נתונה לאור מרחב התמרון שקבעו.
במחקר המוצג כאן נעסוק בפרקים נפרדים בכל אחת משלוש השאלות האלה, במסגרת המצומצמת של דגש, כמוזכר לעיל, על דעת קהל – עמדות היהודים בישראל בנוגע לשאלות הגמישות (האם היהדות משתנה), הסמכות (מי קובע אם יש שינוי, וכיצד) והתוכן (מה משתנה). גם בירור רעיוני ואידיאולוגי של שאלות אלה הכרחי כמובן, ומחקרים רבים אכן עסקו בבירור כזה בהרחבה. אנו נזכיר מעת לעת תוצאותיהם של בירורים כאלה, כרקע לדיון העיקרי שלנו, הנוגע לעמדות היהודים עצמם, אך עיקר עניינו בבירור העמדות, ולא בעימות שלהן עם בירורים בעלי אופי תיאולוגי, פילוסופי או היסטורי.
את הדיון שלנו אפשר לפתוח בקביעה שהיהודים בישראל אמנם מסכימים בדרך כלל שישנה חשיבות ומשמעות להיותם יהודים, אך הם אינם מסכימים על השאלה מהי הגדרת ה״יהודיות״ המשותפת להם. להיעדרה של הסכמה כזאת ניתן להתוודע כבר בשלב מקדמי בניתוח של שאלה סטנדרטית, שהוצגה לכלל משתתפי המחקר החדש.
שאלה כזאת מופיעה בגרסאות שונות גם במחקרים אחרים, בישראל ובעולם, ומאפשרת לקבוצות המחקר להצביע על המרכיב ״העיקרי״ של היהדות, קרי לקבוע האם יהדות היא ״בעיקר״ תרבות, או דת, או לאום – או מרכיבים אחרים. ישנם מחקרים המאפשרים למשיבים לבחור בשילוב של כמה מהמרכיבים, מה שמקל על המשיבים, אך מסתכם בהצגת תמונה מעט פחות חדה של תפיסת היהודיות. ישנם מחקרים שמבקשים לבחור מרכיב אחד בלבד. אך גם כאשר מדובר במרכיב אחד בלבד, עדיין ישנו מגוון של תשובות אפשריות, הן במספר (מרכיב אחד מתוך כמה?), הן בתוכן (מרכיב אחד מתוך מה?). כמובן, לאופן שבו נשאלת השאלה, ולאפשרויות התשובה עליה, ישנה השפעה משמעותית על התפלגות התשובות.
הנה כמה דוגמאות למחקרים שהציגו שאלות דומות. במחקר של מכון פיו על יהודי ארצות הברית (2020),10 כמחצית מהיהודים, 46%, בחרו בשילובים שונים של המרכיבים ״דת״, ״תרבות״ ו״מוצא״. מהמחצית השנייה של המשיבים לסקר, כחמישית (22%) בחרו ב״תרבות״ בלבד, עוד כחמישית (21%) ב״מוצא״ בלבד, וכעשירית (11%) ב״דת״ בלבד. נוסח שאלת המחקר היה: ״להיות יהודי זה בעיקר עניין של…״, שכפי שנראה בהמשך, איננו זהה לשאלת המחקר שלנו.
במחקר מקביל של מכון פיו על יהודי ישראל (2015), הוצגו גם כן שלוש אפשרויות, וזו שזכתה לשיעור הגבוה ביותר הייתה ״מוצא״ (35%). ב״דת״ בחרו 22% וב״תרבות״ 10%. השאר בחרו בשילובים של שניים מתוך השלושה או בכל השלושה.11
בשאלון המחקר ״יהדות ישראלית״ של המכון למדיניות העם היהודי (2018)12 הוצגו למשיבים ארבע אפשרויות לבחירה בשני סבבים, ללא אפשרות לשילוב בכל סבב, כך שלמדרגים התאפשר למעשה לדרג את המרכיב העיקרי בחשיבותו בעיניהם, ואז את המרכיב השני בחשיבותו בעיניהם של ״יהדות״, אך לא לערבב מרכיבים שונים. בסבב הראשון דורג המרכיב ״דת״ ראשון על ידי כמעט מחצית מהמשיבים (במקרה זה, יהודים בישראל, 43%), בסבב השני דורג המרכיב ״לאום״ בשיעור דומה (40%), ובסך הכול, שיעור כמעט זהה של יהודים בחר בדת (1) ולאום (2) או בלאום (1) ודת (2) כמרכיבים העיקריים של יהדות. לשם השוואה, מעניין לראות שבסקר של מכון פיו בישראל היו הרבה פחות בוחרים ב"דת" מאשר בסקר של ״יהדות ישראלית", כנראה משום שהרבה מהמשיבים של פיו העדיפו קטגוריה משולבת, שלא התאפשרה בסקר יהדות ישראלית.13
כפי שניתן לראות בהשוואת סקרים שנערכו בנושא זה בישראל בתוך מספר שנים קטן, לנוסח השאלה, מספר המרכיבים האפשריים לבחירה, האפשרות (או היעדרה) לבחור גם בשילוב של כמה מרכיבים – לכל אלה ישנה השפעה משמעותית על התשובות והיחסים ביניהן. העובדה שסקר מכון פיו איננו כולל מרכיב של ״לאום״ משמעותית, גם משום שהיא משקפת את עמדת המוצא של מכון הסקרים (האמריקאי), המתייחס ליהודיות קודם כול כאל דת, אבל גם משום שהיא משמיטה קטגוריה אפשרית של בחירה. האפשרות לקבוע שלאום הוא ״מרכיב משמעותי״ בסקר הפלורליזם של המכון למדיניות העם היהודי (2016)14 גם היא משמעותית, משום שכפי שניתן לראות, בהינתן האפשרות הזאת יותר ממחצית היהודים בישראל משתמשים בה.
עם זאת, הם עושים זאת רק כאשר ביכולתם לבחור בכמה מרכיבים, ולא כאשר עליהם לבחור מרכיב אחד בלבד (בסקר הפלורליזם צריך היה לציין לכל אחד מארבעה מרכיבים עד כמה הוא ״משמעותי״. לכן, הסך הכול שהתקבל הוא הרבה יותר מ-100%).
מה נמצא במחקר העדכני ביותר שאנו מציגים כאן? מיזם מיהו יהודי, שעל נתוניו אנחנו נשענים במחקר זה, הציג שאלה מעט שונה מהסקרים הקודמים לו בכמה היבטים.
הבדל ראשון | הוא אפשר לבחור אחת מחמש אפשרויות (לעומת ארבע ושלוש, לא כולל צירופים, במחקרים קודמים). המרכיב שנוסף במחקר החדש ולא הופיע במחקרים קודמים הוא ״ערכים״, שבו בחר מיעוט מהציבור, אך לא מיעוט מבוטל. למיעוט זה ישנה חשיבות, בין השאר, משום שהוא מיעוט מאופיין וספציפי, שניכר בו כי מרכיב כמו ״ערכים״ נותן לו מענה זהות מתאים יותר לצרכיו.
הבדל שני | נוגע לנוסח השאלה שהוצגה במחקר הנוכחי: ״מבין ההגדרות הבאות, האם בעיניך ההגדרה ׳יהודים׳ היא בעיקר הגדרה של בני אדם לפי…״. נוסח זה אינו זהה לנוסחים קודמים.
הבדל שלישי | שאלת הבחירה במחקר הנוכחי הוצגה לאחר מספר לא מבוטל של שאלות מקדימות, הנוגעות לזהות יהודית, שייתכן שהיה בהן להשפיע על הנשאלים (גם במחקרים אחרים היו שאלות קודמות, אבל לא אותן שאלות, כך שההשפעה, אם הייתה, אולי הייתה אחרת). בהמשך נציג כמה מקרים של התאמה בין בחירתם של ישראלים בקטגוריות השונות לבין תשובותיהם על שאלות מחקר אחרות.
בתרשים המופיע כאן תוכלו לראות את חמש קטגוריות הבחירה, כפי שנבחרו על ידי מדגם מייצג של כלל הציבור היהודי בישראל, וכן בחלוקה לחמישה מגזרים על פי מפתח של רמת מסורתיות. לכל אחד מהמגזרים ציינו את השיעור המדויק של מי שבחרו בקטגוריה המובילה באותו מגזר.15
כפי שניתן לראות, במגזרים הדתיים המובהקים (דתי וחרדי) ״מוצא״ הוא המרכיב העיקרי שנבחר, ולאחריו ״דת״. דעה זו, ששותפים לה קצת יותר מרבע מהיהודים בישראל (״מוצא״ היא הקטגוריה המובילה בסך הכול, עם 28%) משקפת במידה רבה עמדה דתית-הלכתית, שעל פיה יהודיות היא תוצר של לידה (בקרב משיבים אלה מדובר כמעט תמיד על ״אם יהודייה״, כפי שנראה בהמשך). בקרב ״מסורתיים דתיים״ התשובה דומה, גם אם המשקל הפוך (דת קודמת למוצא במעט).
עם זאת ניתן לראות כי משקלם של ה״מוצא״ וה״דת״ כמרכיבים העיקריים המגדירים יהודיות יורד משמעותית בקבוצות הפחות מסורתיות, שהן הקבוצות הגדולות יותר בישראל (יחד כשני שלישים מכלל היהודים). בקרב קבוצות אלה עולה משקלם של הלאום (בחירתם המובילה של המסורתיים הלא-דתיים) ושל התרבות (בחירתם המובילה של החילונים).
כאמור, יש לנקוט מידה של זהירות ביחס לנתונים אלה, המושפעים מנוסח ואפשרויות בחירה. כמה מהמסקנות נפיק מהם בהמשך, כאשר נקשר אותם לתשובות לשאלות אחרות שיצביעו על משמעותם (שהרי לא ברור שכלל הבוחרים במרכיב כמו ״מוצא״ או ״ערכים״ מתכוונים בהכרח לאותו דבר).
עם זאת, בחלוקה גסה, ברור כי ניכרת בנתונים העדפה ברורה של כמחצית מהיהודים בישראל להגדרות היותר ״מסורתיות״ של יהודיות (מוצא, דת), ולעומת זאת כמחצית בוחרים בהגדרות שיש להן הקשר ״מודרני״ (לאום, תרבות, ערכים). כאשר בוחנים את ההגדרות מול סולם הדתיות, ניתן להבחין גם בכך שככל שהקבוצה ״מסורתית״ יותר (קרי, חברי הקבוצה בחרו למקם את עצמם בקבוצות כמו ״מסורתי דתי״, ״דתי״ או ״חרדי״), כך הבחירה של חבריה ממוקדת והומוגנית יותר. ובמילים אחרות: בקרב הקבוצות השמרניות יש הבנה של מהות היהודיות שאופייה יחסית אחיד, ולעומת זאת בקרב הקבוצות הפחות דתיות ישנו ביזור (ויש שיאמרו בלבול) ביחס להבנת מהות היהודיות.