השבוע הודיע 'ארגון רבני צהר' על הקמת גוף כשרות פרטי שיפעל בחסות החלטת בג"ץ ובמקביל ותוך תחרות עם מערך הכשרות המונופוליסטי של הרבנות הראשית. למהלך המבורך הזה תהיה תועלת מעשית של שיפור והוזלה של שירותי הכשרות ותועלת עקרונית על הוצאת המדינה מהצלחת של אזרחיה. המהלך הוא גם עוד מסמר בארון הקבורה של הרבנות ומונופול שלה על שירותי הדת שהיא נותנת, ועוד צעד בדרך להוצאת הרבנות הראשית המונופולית לישראל מחיינו והפרדה גדולה יותר בין דת ומדינה.
בכמה תחומים משמעותיים, לרבנות הראשית על אגפיה (בתי הדין הרבניים, המועצות הדתיות) ולשירותי הדת שהיא מפעילה יש מונופול מכוח חוק. כך הדבר בנושא המעמד האישי, הגיור, הכשרות ושירותי דת נוספים. שירותים אלו הפכו עם השנים לתעשייה שמגלגלת אינטרסים, כוח פוליטי והרבה כסף וזכו לביקורת רבה מצד מבקר המדינה, גופי ביקורת אחרים ובית המשפט העליון. לא בכדי, במדד אמון הציבור במוסדות השלטון (סקר מדד הדמוקרטיה לשנת 2017), זוכה הרבנות הראשית לאמון רק מצד 20% מהציבור, הציון הנמוך בתולדותיה והנמוך ביותר מבין מוסדות השלטון שנבחנו. שינוי המצב בדרך של חקיקה כמעט ולא אפשרי בגלל השליטה החרדית ברבנות הראשית שמעניקה לה מטריית הגנה בכנסת ומשמרת את המונופול שלה. הדרך לשינוי המצב הוא באמצעות שינוי מלמטה.
ואכן, בשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך מואץ של הפרטה של שירותי הדת, שהחלה בדרך של אתגור השירותים של הרבנות הראשית גם אם בניגוד לחוק, וזכתה בסופו של דבר להכרה של בית המשפט. כך הדבר בגיור, כך, באופן חלקי בנישואין, וכך גם בשוק הכשרות. בכל המקרים, ארגוני חברה אזרחית, אורתודוכסיים ואחרים, החלו להעניק שירותי דת אלטרנטיביים לאלו של הרבנות, מתוך כוונה לתת שירות טוב יותר, יעיל יותר, וכזה שלא ניתן לפי הסטנדרט המחמיר של הרבנות הראשית.
התהליך הזה שקיבל אתמול חיזוק עם הקמת גוף כשרות על ידי ארגון 'צהר' שובר את המונופול של הרבנות הראשית לישראל, והופך אותה לפחות ופחות רלוונטית. הוא מציג לאזרחי ישראל הרוצים בכך, אפשרויות נוספות לבחירה של שירותי הדת שהם צורכים, ומייתר את אלו של הרבנות שזוכים לאמון כה נמוך.
אבל התהליך הזה יוצר שינוי נוסף, עקרוני וחשוב יותר. במצב הדברים הנוכחי, לרבנים, באמצעות הרבנות, שליטה על תחומי חיים שהנם באופן מובהק בין האדם לאלוהיו. למשל, השאלה איזו כשרות יצרוך או באיזה מקווה יטבול ובאילו תנאים. הפלורליזם לו אנו עדים בשירותי הדת, מוציא את המדינה, את הרבנות ואת הרבנים, מהחיים שלנו – לפחות בחלק מהתחומים, ומאפשר ליהודים בישראל בחירה בנושאים שהם דתיים ואינטימיים, ואין להם שום השלכות אחרות מלבד על אלו הדתיות שבין האדם המאמין לאלוהיו. זוהי תחילתה של הדרך להפרדה חלקית ורצויה בין דת ומדינה בישראל, שתביא אותנו, כך אני מקווה, למצב בו הממסד הדתי יהיה מעורב פחות בחייו של יהודי בישראל.
פורסם לראשונה ב"הארץ".