הנוסחה "יהודית ודמוקרטית" התעצבה במרוצת השנים בעיקר בידי משפטנים. הללו ביקשו לעשות שימוש נרחב בצירוף האמור לצורך קבלת החלטות שמשפיעות עד היום על אופייה של מדינת ישראל וליצור מראית עין מָשל הייתה זו נוסחה שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני. הנוסחה, כפי שהתגבשה ונטמעה לאורך השנים, כופפה את אופייה היהודי של המדינה לערכים הדמוקרטיים בגוון מסוים מאוד שלהם, ואף נתנה משקל גדול יותר לערכים אלה לעומת הערך הבסיסי "מדינה יהודית".
בעת שכיהנתי כשרת המשפטים נשאתי נאום בכותרת "אליק נולד מן הים", כשוּרות הפתיחה של ספרו הנודע של משה שמיר "במו ידיו: פרקי אליק" (1951). באותו נאום טענתי כי הדור של אליק – אחיו של הסופר שמצא את מותו במלחמת העצמאות, ואשר נמנה עם דור המייסדים של המדינה – לא הכיר את הצירוף "יהודית ודמוקרטית" השגור היום בפי כול כביטוי המתאר את המדינה. כמו אליק, גם המדינאים של דור המייסדים לא הכירו את הצירוף האמור ולא השתמשו בו כלל. ולא בכדי. הנוסחה "יהודית ודמוקרטית" התעצבה במרוצת השנים בעיקר בידי משפטנים. הללו ביקשו לעשות שימוש נרחב בצירוף האמור לצורך קבלת החלטות שמשפיעות עד היום על אופייה של מדינת ישראל וליצור מראית עין מָשל הייתה זו נוסחה שניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני.
הנוסחה, כפי שהתגבשה ונטמעה לאורך השנים, כופפה את אופייה היהודי של המדינה לערכים הדמוקרטיים בגוון מסוים מאוד שלהם, ואף נתנה משקל גדול יותר לערכים אלה לעומת הערך הבסיסי "מדינה יהודית", עד כי נצבע בגוון אפור חיוור, כמעט חסר פשר. בדבריי קראתי תיגר על התפיסה שלפיה יש לערוך בחירה דיכוטומית בין הערכים, וקראתי למתוח את יריעות האוהל עד שהערכים החוסים תחת הצירוף "מדינה יהודית ודמוקרטית" יחיו בכפיפה אחת ובהרמוניה מיטבית. לצורך זה ביקשתי לשוב לנקודת המוצא וליצוק תוכן של ממש לתוך הנוסחה של מדינה יהודית ודמוקרטית – דמוקרטית ממש ויהודית ממש.
את האני מאמין שלי באשר לנוסחה "מדינה יהודית ודמוקרטית" סרטטתי זמן קצר לאחר מכן במאמרי "מסילות אל המשילות" (2018). כתבתי שם, בין היתר, כך:
אך לצד התיאור הרואה את היחס בין "יהודית" ל"דמוקרטית" כמאבק מתמיד והתנגשות בין ציוויליזציות, אני חושבת שניתן להציע מודל אחר. אינני מוכנה לקבל את החובה להתייצב לצד אחד הכוחות ולצאת כנגד השני. יתרה מזאת: אינני מוכנה לקבל את התפיסה שלפיה מדובר במסורות שונות עד כדי כך. […]
אנחנו רוצים לקיים כאן מדינה "יהודית ודמוקרטית" שבה כל אחד מהמרכיבים בצמד מקבל את מלוא המשמעויות שלו, ואף לא אחד מהמושגים צריך לכוף את ראשו מפני משנהו. בחזוני, יהדותה של המדינה אינה נשארת סמל חלול, אלא היא מקבלת חיים משל עצמה. בהתאם לכך, המסילה שהונחה על ידי כנסת ישראל באמצע שנות התשעים וביקשה לבסס הגדרה חוקתית כפולה למדינת ישראל זקוקה כיום לחישול מאסיבי. (שם, 14, 16)
*
היו שאמרו שהנוסחה שאני מאמינה בה יפה בתאוריה אך לא במעשה. מתנגדיה טענו כנגדה כי בסופו של יום, כאשר שוקלים בהכרעות קיומיות את ה"יהודית" מול ה"דמוקרטית", יש בהכרח לבכר את אחד הערכים ואי־אפשר להגיע להכרעה המשלימה עם שניהם. להוכחת עמדתם הם הפנו אותי לשלל פסיקות של בתי המשפט, בעיקר של בג"ץ, שבהן ברור כי מבעד לרטוריקה היפה של אותו נרטיב "מדינה יהודית ודמוקרטית" גבר אחד הערכים, בדרך כלל הדמוקרטיה, בעת ההכרעה.
לנוכח ניסיוני הפרלמנטרי והמיניסטריאלי ארוך השנים חשוב לי לומר בקול צלול וברור, כמי שיישמה את הנוסחה עשרות ואולי מאות פעמים בחיי המעשה, כי מתנגדי הנוסחה טעו. להשקפתי, שכאמור יושמה בשטח, בהחלט ניתן לקבל החלטות לאור הנחת היסוד שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית בעת ובעונה אחת.
*
שנים אחדות לאחר נאום "אליק בא מן הים" ופרסום המאמר "מסילות אל המשילות" מוּניתי לתפקיד שרת הפנים. התקופה הייתה מאתגרת במיוחד – מבחינה חברתית וביטחונית, בתוך ישראל ומחוצה לה. בכל יום הונחו לפניי אתגרים מורכבים שחייבו את הכרעתי. בכל אחד מהם התגלו מתחים בין ערכים: ערכים של קיום בכבוד מול ערכים של זהות לאומית; זכויות הפרט מול זכויות הכלל; שאלות הרות גורל כמו זכותו של אדם לעבוד מול זכותה של המדינה להגדרה עצמית־לאומית; כפיית ערכי הרוב על המיעוט בזירה הציבורית, ולהפך; ועוד. אני יכולה להעיד על עצמי כי בכל הכרעה שכזו עמד לנגד עיניי החיזיון של ישעיהו הנביא (נד, ב) – "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ, אַל תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי" – כמשל לאותו מקום אחד שאליו נכנסים הערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית, ובו יריעות האוהל מתוחות, המיתרים מחוזקים, והיתדות קבועות באדמה.
אני מאמינה שכאשר היסודות נטועים חזק וההשקפה סדורה ופרושׂה לפני מקבלי ההחלטות, אין קושי לקבל החלטה בעניינה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כאשר אני יודעת שמדינת ישראל אינה מדינה כשאר המדינות המערביות, כאשר אני יודעת שהערכים הדמוקרטיים שהתוו האבות המייסדים שאובים מן המסורת היהודית ומחזון הנביאים, כאשר אני יודעת שהערך היהודי משלים את זה הדמוקרטי – אין מקום לדיכוטומיה כי אם להשלמה. הניסיון הוכיח לי את שטענתי בשעתו: דווקא כאשר רוצים להעביר את מדינת ישראל תהליכי דמוקרטיזציה מתקדמים, חובתנו להעמיק גם את זהותה היהודית. שתי הזהויות האלה בפירוש אינן סותרות האחת את רעותה. ההפך הוא הנכון: נהיה מדינה דמוקרטית יותר ככל שנהיה מדינה יהודית יותר, ונהיה מדינה יהודית יותר ככל שנהיה מדינה דמוקרטית יותר.
דוגמה מובהקת לכך היא יישום מדיניות ההגירה לישראל, שבה עסקתי רבות בתפקידי כשרת הפנים.
במבט שטחי נדמה כי היחס למבקשי מקלט ומהגרים נתון במתח מובנה ודיכוטומי בין הערך הדמוקרטי לערך היהודי. אך לא היא. הדברים שלובים באופן בלתי ניתן להפרדה כלל. מצד אחד, יכולתה של מדינה לשלוט בגבולותיה הריבוניים והקהילתיים היא תנאי בסיסי להתקיימותה של מערכת מדינית דמוקרטית שבה הקהילה הריבונית, קרי העם, מעצבת את גורלה ואת דמותה. מנגד, גם הקריאה הבסיסית לסייע לאנשים במצוקה נטועה במקורותינו היהודיים. יתרה מזו, מדינה יכולה, אולי, להכיל בתחומה אנשים רבים שאינם בני הקהילה, אבל קליטה מוצלחת ויחס שעומד בגדרי הציווי המוסרי, בוודאי הכללתם בקהילה הדמוקרטית, מחייבים רצון ונכונות מצד הקהילה הקולטת, ובלעדיהם כל זה נדון לכישלון בטווח הארוך.
שאלה זו הונחה לפתחי במשנה תוקף כאשר פרצה במלוא עוזה בפברואר 2022 מלחמת רוסיה- אוקראינה, זמן לא רב אחרי כניסתי לתפקיד שרת הפנים. לראשונה בתולדותיה מצאה עצמה מדינת ישראל במצב שמדינה שנמצאת במצב מלחמה חתומה עם מדינת ישראל על הסכם של פטור מאשרת כניסה. המשמעות המעשית הייתה שכל אזרח ואזרחית אוקראינים יכולים לעלות על מטוס ולהיכנס בשערי ישראל באשרת תייר זמנית, בשעה שכלל לא ברור אם ומתי הם יֵצאו מישראל. וכך הפכה ישראל למעין מדינת קו ראשון עם אוקראינה, ואלפים רבים אכן החלו לנצל בלא שיהוי את המצב החדש.
אם לא די בכך, זו הייתה הפעם הראשונה שרבים מן המבקשים מקלט בישראל, זמני או קבוע, אינם יהודים או זכאי חוק השבות, אך הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אזרחים ישראלים שעלו לכאן מכוח חוק השבות. מצב זה יצר, מצד אחד, מחויבות, או לכל הפחות דרישה ציבורית מוגברת, לפתוח את שערי המדינה לפליטים; ומנגד, התגבר החשש שמדינת ישראל לא תוכל לעמוד בקליטת אנשים רבים כל כך לתוכה.
זרם האנשים חסר התקדים חייב אותי לקבל החלטות מהירות בזמן אמת, שהתעדכנו כל העת על פי הנסיבות. במצב הזה, אעיד על עצמי, הקלה עליי ההרמוניה בין הערך הדמוקרטי לערך היהודי. ואכן, פעלתי לקביעת מנגנון מאוזן שיאפשר כניסה של אזרחים אוקראינים לישראל ובה בעת יפעיל פיקוח ושליטה על זרם הנכנסים, כדי שלא נגיע לאיבוד שליטה מעשי וערכי. לפיכך נעשתה בחינת מעמדם של האזרחים האוקראינים עוד לפני שהגיעו לכאן; נקבעו מכסות מוגדרות המתאימות למצב המלחמה ולקצב הבאים ארצה; ונוסחו הוראות מיוחדות המאפשרות לאזרחים ישראלים להזמין קרובי משפחה להתארח בישראל לפרק זמן קצוב אך בלא הגבלה מספרית. חשוב להדגיש כי בשום שלב לא היה מדובר בשאלה של הצלת פליטים מסכנת מוות, שכן כל הבאים לישראל הגיעו ממדינות בטוחות באירופה, לאחר שניתנו להם אצלן מחסה ואפשרויות עבודה מחוץ לגבולות אוקראינה.
הבנתי שהכללים שנקבעו למגיעים מאוקראינה עשויים לשמש תקדים, במידה זו או זו, גם במקרים אחרים. לצד זאת, בכל רגע נתון סירבתי להתנתק מן התמונה הרחבה של סיוע לאזרחים הבאים ממדינה במלחמה ומן ההזדמנות לקלוט במדינת ישראל אלפי עולים פוטנציאליים הזכאים להגיע לכאן מכוח חוק השבות.
בעיניי, מדיניות זו איזנה באופן ראוי את הערך של סיוע לאדם באשר הוא השרוי במצוקה עד כדי סכנה לחייו בד בבד עם מניעת פגיעה אפשרית בצביונה ובזהותה של מדינת ישראל. איזון זה נטוע עמוק בתוך הערכים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל, החיים היטב בכפיפה אחת – שמירה על הזהות היהודית של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, שבה יהיה תמיד רוב יהודי, והקפדה על הזהות הדמוקרטית, שבסיסה הוא כבוד האדם.
*
כעת, לאחר שהראיתי כי החזון שלי יכול להתממש במציאות, אין לי אלא לייחל להטמעתו.
להשקפתי, דרך המלך לשיבוץ תוכן של ממש בערך היהודי היא באמצעות הכּנסת – הריבון –שתפקידה להנחות על ידי חקיקה ראויה את דרך הפעולה של הרשויות המבצעת והשופטת.
כאשר הייתי חברת כנסת כיוונתי לכך כשהנחתי על שולחנה של הכנסת, יחד עם חבר הכנסת יריב לוין, את הצעת חוק־יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי (2018), על מנת לכלול היבטים מעשיים המבטאים את היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ביטוי לכך מופיע בסעיף המטרה של הצעת החוק, שבו נכתב כי "חוק יסוד זה, מטרתו להגדיר את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כדי לעגן בחוק יסוד ערכים אלו ברוח העקרונות שבהכרזה על מדינת ישראל". בסופו של יום, סעיף המטרה לא נכלל בחוק. החוק אומנם הלך כברת דרך חשובה בעיצוב הערכים היהודיים והדמוקרטיים של מדינת ישראל, אך השמטת סעיף המטרה החמיצה הזדמנות להטמעת אותם ערכים בחקיקה שהרשות המבצעת והרשות השופטת יהיו מחויבות לפעול לאורם. ואולם עוד חזון למועד. אני מאמינה כי הרשות המחוקקת תשכיל ליצוק בעתיד תוכן של ממש, מפורט ומשוכלל, בעובדת היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.
עד שנזכה לחקיקה מַנחה, ראוי בעיניי כי הכּנסת תוסיף לחוקיה פסקת מטרה הכוללת קביעה חדה וברורה שתכלית החוק ומטרותיו הן לאור היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. מלבד הפן ההצהרתי יש בכך גם ביטוי אמיתי ונכון לשילוב בין שני הערכים לצורך הסדרת הנושא בחוק, מורכב ככל שיהא.
דוגמה מצוינת לכך היא חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, שהבאתי לאישור הכנסת בהיותי שרת הפנים. סעיף המטרה שלו מעלה על נס את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית:
מטרתו של חוק זה לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של תושבי האזור, ולצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל, והכול בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ובאופן שיבטיח את השמירה על אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה [ההדגשה שלי].
לטעמי, אין סוגיה המבטאת טוב יותר את המתח שבין הערכים היהודיים והדמוקרטיים כמו הסדרת ההגבלות על אזרחות או תושבות, סוגיה שיש בה דילמות קשות המחייבות איזון ראוי בין שמירה על שלמותה הפיזית והדמוגרפית של מדינת ישראל מול ערכים בסיסיים של זכויות אדם. אף על פי כן, לאחר עבודה מאומצת, הצלחתי בהשגת היעד שהצבתי לעצמי, וכל סעיף וסעיף בחוק אכן כולל שילוב הרמוני של הערכים היהודיים והדמוקרטיים שעליהם מושתתת מגילת היסוד של מדינת ישראל, על פי מטרת החוק ותכליתו. בכך גם הוגשם חזוני שגם בחקיקה יופיעו הערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית במקום אחד, באוהל שיריעותיו מתוחות, מיתריו מחוזקים, ויתדותיו קבועות היטב באדמה.
*
לפני ארבע-חמש שנים, כשהצגתי את השקפת עולמי בסוגיית היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, במלוא הערכים היהודיים ולא כסמל בלבד, התרעתי כי מדובר בשינוי תפיסתי שיעורר שאלות מורכבות וחששות לא־מבוטלים. גם היום, למרות ניסיוני הטוב בהוצאת עמדתי זו מן הכוח אל הפועל, אני יודעת שרבים עודם חוששים לצקת תוכן של ממש לעניין היותה של המדינה מדינה יהודית.
אכן, שבעים פנים לתורה. כך גם להגדרת יהדותה של המדינה. מעידות על כך הצהרות נבחרי הציבור, החלטות בתי המשפט והכרעות יום־יומיות של הממשלה. לא דומה ההשקפה היהודית של מגזר זה להשקפה של משנהו. ואולם, אף שייתכן כי מדובר בהשקפה שונה בתכלית, אין צורך, או סיבה, להירתע מלקבל החלטות ברוח ההשקפה הכוללת הנותנת תוכן של ממש לֶהֱיות המדינה "יהודית ודמוקרטית".
זוהי מהותה של הדמוקרטיה; היא מכילה בתוכה גוונים ובני גוונים של תפיסות עולם. התבצרות בתבניות הישנות, הללו שעוצבו בעיקר בידי משפטנים, אינה צודקת ואינה נכונה. לא לתבניות משפטיות פיללו האבות המייסדים של המדינה. הם ייחלו למדינה אשר "תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל [ו]תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". אותן תבניות משפטיות, החסרות תוכן ומהות, גם אינן מייצגות את רצון העם לקיים כאן מדינה מיוחדת במינה – יהודית ודמוקרטית – המשלבת יחדיו ערכים יהודיים וערכים דמוקרטיים.
מקור
שקד, איילת (2018, 12 בדצמבר). מסילות אל המשילות. אתר משרד המשפטים.
איילת שקד היא יו"ר מפלגת ימינה לשעבר; שרת המשפטים בשנים 2015–2019 ושרת הפנים בשנים 2020–2021.