דמוקרטיה

הרפורמה שכן הצליחה

המחאה נגד תכנית הממשלה פירקה את החומות שחצצו בין המגזרים. אין זה מפתיע שחובבי הסדר הישן מנסים כעת לשווק לציבור את אותם מנגנוני פילוג רק בעטיפה אחרת

הרפורמה המשפטית אמנם הוקפאה, אבל את השפעתה כבר אי אפשר יהיה לעצור ולהשיב למציאות הישנה. בשנת ה-75 להקמתה, מדינת ישראל סוף סוף התבגרה.

הרי מתי בפעם האחרונה זכינו לראות מחאה בה נוטלים חלק דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, וכן, אזרחים מהשמאל וגם מהימין? את ההטרוגניות של המחאה לא ניתן יהיה להכחיש. ההוכחות לכך ריצדו במשך 12 שבועות על המסכים.

באיזו קבוצת זהות ישראלית ניתן יהיה להכניס את כל המוחים? באיזה צד פוליטי אפשר למקם קבוצה כה מגוונת על המפה? אי אפשר. וזוהי רבותיי ה-מהפכה האמיתית שהייתה פה.

מדינת ישראל התבגרה, וזה היה כואב כמו שמסע התבגרות נפשי יודע לכאוב. כואב כמו שכאבי גדילה פיזיים כואבים. כואב כמו שהסרת מחסומי הגנה, בטיפול פסיכולוגי, יודעים להיות כואבים.

"ספליט" (פיצול) הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי, בלתי מודע, שבו אנשים רואים את העולם כשחור או לבן, כטוב או כרע. אדם שמביט על העולם מתוך ספליט מתקשה לראות את התמונה המורכבת ולהכיל מחשבות, תחושות או אמונות מנוגדות. זהו מנגנון שמקל על הבנת המציאות, מאחר שהוא מאפשר לתפוס את המצב כדיכוטומי ולפשט את משמעות האירועים.

הפגנת הימין בגבעת שמואל בחודש שעבר. צילום: יוסי זליגר TPS

על פי מלאני קליין, פסיכואנליטיקאית ידועה, זהו מנגנון פרימיטיבי שדוחף אותנו לנתח את המציאות באופן פשטני, ולסווג את הדברים כחיוביים או כשליליים. עבור השבויים באותו מנגנון, ראייה מורכבת של הסיטואציה עלולה לאיים ולעורר חרדה משום שהם חוששים שההיבטים הרעים בה מסוגלים לגבור על אלו הטובים ולכן הם פשוט עושים הפרדה.

בין אם רצתה או לא, הושרש מנגנון זה בחברה הישראלית בצורה מוגזמת והרסנית. כשהמציאות הפוליטית והחברתית בישראל מורכבת ממילא, לפוליטיקאים יש אינטרס ב-"קריצות לבייס", בקטלוג, ובהגבהת החומות בין המגזרים.

אכן, ישראל לא התברכה במטפלים מוצלחים. להפך, מבחינתם, העצמת מנגנון הספליט הוא אינטרס ראשון במעלה כי הוא משאיר אותם בשליטה. הוא שומר עלינו כלואים במנגנוני הגנה מעוררי חרדה.

במובן הזה, ועל אף המילה המטעה, הרפורמה הייתה עבורם עוד מאותו הדבר: מהלך שצפוי לשמור על הסדר המוכר, על הדיכוטומיה הישנה. אבל הרפורמה המוצעת הכילה בתוכה הקצנה של הפיצול ודחפה רבים מקבוצת הימין להרגיש שהם נדחקים לקצה הסקאלה הרחוקה. גם לשמור על ספליט צריך לדעת איך ובאיזו עוצמה. כשזו הפכה לקיצונית מדי היא הפכה למאיימת בעצמה, וגרמה להם לפנות לעבר מרכז המפה. תבנית הספליט המוכרת התפרקה. כך נקברה הרפורמה המשפטית ואם תרצו נולדה הרפורמה חברתית.

חסימת איילון על יד המפגינים. צילום: יוסי זליגר, TPS

במשך 12 שבועות אזרחי ישראל עברו תהליך מואץ של הסרת מחסומי ההגנה. ואם נחזור למושגי הפסיכולוגיה נעשתה כאן רה-קטגוריזציה חדשה. התבניות הישנות התמוססו, מחסומי ההגנה נפלו, ופתאום התגלה הפסיפס החברתי כפי שהוא באמת: מרובד, פחות דיכוטומי או מאיים. נולדה קבוצה חדשה שמסוגלת לראות מורכבות ללא חרדה.

אמת, כמו בכל תהליך גדילה גם כאן ראינו כעס וזעם, הכחשה והכרה ואף בכי – תגובה אופיינית של שחרור מקיבעון והכרה במציאות חדשה. בסופו של דבר התרחש פה שינוי אמיתי. קבוצה חדשה ומגוונת נפטרה מאותו מנגנון הגנה שלמעשה כבל אותה. קבוצה גדולה ומרשימה שרק מצפה למנהיג שישכיל להכיל את המורכבות שלה. ואל תתפלאו על הקולות שברקע עולים, אלו קולות שמנסים לייצר ספליטים חדשים: אזרחים סוג א' וסוג ב' או פרבילגים מול האחרים. אלו קולות שמנסים להמשיך לקיים את מנגנון הפילוג, אלו קולות שמסרבים להבין שהמציאות השתנתה ומנגנון זה כבר לא עובד ולא יעבוד יותר על קבוצה מאוד גדולה.

מי שיכחיש את מה שקרה פה, ימצא את עצמו מחוץ למשחק – ואולי זה מה שכבר מה קרה.

פורסם לראשונה באתר וואלה