הצלחתן המרשימה של התלמידות החרדיות במבחני פיז"ה מבליטה את הפוטנציאל שמוחרב בכוונה ■ מערכת החינוך החרדית מסלילה את הבנות הללו לרמת לימודים נמוכה, כדי שיגדלו ילדים ולא יפתחו קריירה, אלא רק יפרנסו את לומדי התורה ■ הכספים הקואליציוניים נועדו לשפר את תנאי המורים ולא לטפח את התלמידות
בשבוע שעבר, בלהט הוויכוח על תוספת התקציב הקואליציוני לחינוך החרדי, התפרסמו נתוני מבחני פיז"ה משנת 2022 והראו שהחרדיות עקפו את שאר תלמידי ישראל. קריאות הניצחון של עסקנים חרדים יצרו רושם שהנה, יש תקווה לשילוב משמעותי של חרדיות בשוק העבודה ולכן גם יש תקווה לעתיד כלכלת ישראל, אבל עיון בנתונים מראה שהשמחה אינה מוצדקת.
הפוטנציאל החיובי של הצלחת התלמידות החרדיות, והערך האפשרי העתידי שלו, מושמד כמדיניות על ידי רבני ופרנסי החינוך של החברה החרדית. למעשה, מבתי הספר של הבנות המצטיינות הללו יוצאות בוגרות שבקושי משלימות בגרות, ורק שיעור נמוך מאוד מהן לומדות לתארים אקדמיים משמעותיים. הן יוצאות לעבוד, אך מפרנסות בדוחק.
רק 23% מהנערות החרדיות זכאיות לבגרות, לעומת זכאות של 83% בממלכתי ובממלכתי־דתי. שיעור זכאיות לבגרות שעומדת בסף הקבלה האוניברסיטאי הוא 9% – לעומת 73% בזרמים האחרים
מבחני פיז"ה (Programme for International Student Assessment) שמבוצעים על ידי ה-OECD, בקרב גילאי 15-16 נועדו לבחון אוריינות, כלומר את יכולת הלמידה ולא את הידע של תלמידי כל מדינה בשפה, מדעים ומתמטיקה. המחקר מאפשר למדינות לקבל קנה מידה בינלאומי בדבר איכותן של מערכות החינוך שלהן. תוצאות מבחני פיז"ה לשנת 2022 גילו נתונים חיוביים לגבי ישראל. אל מול מדינות אחרות הדירוג של כלל תלמידי ישראל נותר יציב, ועל כן נרשם טיפוס נאה של תלמידי ישראל במעלה הדרוג העולמי.
התוצאה המפתיעה היו הישגי הבנות החרדיות. אלו הראו שבמוסדות הלימוד לבנות חרדיות שמפוקחים על ידי משרד החינוך, ושבהם לומדים תוכנית לימודים בהיקף נרחב יחסית, השיגו הבנות הללו את הציונים הטובים ביותר במתמטיקה ובקריאה בהשוואה לתלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי דתי. גם במדעים לא נפלו הבנות בהרבה מתלמידי החינוך הממלכתי שמובילים בקטגוריה.
הישגי הבנות החרדיות הפיחו עזוז בעסקנים החרדים שנופפו בהם כדי להוכיח שהשקעה נוספת בחינוך החרדי לבנות, כמו זו שעליה הצביעה הממשלה בתקציב, היא השקעה משתלמת. אלא שהנתונים הללו, למרבה האירוניה, מדגישים דווקא עד כמה מערכת החינוך החרדית מחריבה את יכולתן של נשים חרדיות להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלהן בשוק העבודה. ראשית, מבחני פיז"ה נערכים רק בבתי ספר מוכרים וכאלו שבהם לומדים לימודי חול תיכוניים בהיקף משמעותי. גם אם נניח הנחה מקלה מאוד, שכל הבנות הלומדות בבתי הספר הללו נבחנו במבחני פיז"ה, מעקב אחרי גורלן של הבנות הללו והתפתחות ההשכלה שלהן, יכול לגרום לנו למרוט שערות מתסכול.
כמדיניות, החרדים מעדיפים שנשים יגדלו ילדים ולא יפתחו קריירה, אלא רק יפרנסו את לומדי התורה. לכן, רוב מוחלט של הסמינרים התיכוניים לבנות חרדיות, מסלילים את הבנות הלומדות בהן ללימודים על־תיכוניים ברמה נמוכה בסמינרים חרדיים. כדי שהבנות הללו לא יתפתו חלילה ללימודים גבוהים, רוב הסמינרים התיכוניים לא מאפשרים לבנות לגשת לבגרות מלאה בכלל ואלה שמאפשר בגרות מלאה – גם זו ברמה נמוכה.
שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בשוק העבודה דומה לזה של נשים יהודיות לא חרדיות, אבל הן מרוויחות הרבה פחות מהן.
התוצאות ניכרות בהישגים הגרועים שמפורסמים בשנתון החברה החרדית של גלעד מלאך ולי כהנר. לפי השנתון, רק 23% מהנערות החרדיות זכאיות לבגרות – לעומת זכאות של 83% בממלכתי ובממלכתי־דתי. רמת הבגרות שאותה משיגות החרדיות נמוכה גם היא. רק כ-9% מהן זכאיות לבגרות שעומדת בסף הקבלה האוניברסיטאי (לעומת 73% בזרמים האחרים).
התוצאה הצפויה היא שיעור נמוך של לימודים לתואר ראשון בקרב בנות חרדיות בכלל, ושיעור נמוך עוד יותר של לימודים לתואר ראשון באוניברסיטאות בפרט. למרות שהחינוך החרדי מהווה כ-17% מכלל התלמידים בישראל, הסטודנטים החרדים מהווים רק 4.5% מכלל הסטודנטים. יתרה מזו, רק 8.5% מהסטודנטים החרדים לומדים באוניברסיטאות, לעומת 70% שלומדים במכללות ובמכללות לחינוך. לכל זה יש השלכות ברורות גם בשוק התעסוקה. השתתפותן של נשים חרדיות בשוק העבודה אומנם זהה כמעט לזו של נשים יהודיות לא־חרדיות (78% מול 82%, בהתאמה) אבל השכר הממוצע שלהן קטן יותר והוא בשיעור 73% מזה של נשים יהודיות לא־חרדיות.
לבנות החרדיות, כפי שהראו מבחני פיז"ה, יש פוטנציאל גדול. גם מוסדות החינוך שלהן כך אפשר להסיק, יכולים לאפשר להן לכבוש פסגות. אלא שכדי שהבנות הללו יממשו את תפקידן החברתי על פי התפישה החרדית, נמנע מהן לממש את הפוטנציאל הזה. הסמינרים התיכוניים בונים את תוכנית הלימודים באופן שלא יאפשר להן להתקדם ללימודים גבוהים ברמה גבוהה, ובכך יוצרים תקרת בטון עתידית, הן בהיבט של פיתוח הקריירה שלהן, והן בהיבט של יכולתן להשתכר היטב.
לכן, התקציב הקואליציוני הנוסף שניתן לחינוך החרדי אולי ישפר את תנאי המורים, אבל עבור המשק ועתידה של ישראל, זהו "כסף רע" שמונע צמיחה והתפתחות במגזר שבו הצמיחה הדמוגרפית גבוהה בשיעור ענק יותר מאחרים. את המחיר, בהווה ובעתיד, נשלם כולנו.
ד"ר שוקי פרידמן הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס.