כשם שאפשר לשער מה היה חש אברהם אבינו אילו לא היה פועל להציל את בן אחיו השבוי, כך ניתן להעריך כיצד נרגיש אנו אם נפקיר את אחינו ואחיותנו
חאן יונס, מאחוריה השמש שוקעת, חונה מעבר לים. רגעים אחרונים לשיחת מנחה. פּוֹנֶה למזרח, לפנַי הכניסה לקיבוץ רֵעִים. מימיני פתח הכניסה למיגונית. על חזית המיגונית מצוירת ציפור תכלת גדולה, על הקירות מדבקות זיכרון עם משפטי צוואה. מי דמיין שילד השכנים התוסס והערני ינסח משפטי צוואה טרם יציאתו למלחמה על הגנת עמו וארצו?
"ה’ שפתי תפתח" – מביט לשמיים שואף אוויר ומנסה להתחיל "ברוך אתה" כורע ומזדקף, "וא-להי אבותינו, א-להי אברהם", פתע מדממה לרחישה ולחישה עולה הקול, ‘אברהם אברהם’, ומעט מתגבר – ‘אברהם אברהם’. נבהל כל פעם מחדש לקרוא בשם הפרטי לאב הראשון. אב המון גויים. אברהם. עובר ל- "אבא אברהם, שומע? אבא אברהם, שומע, עבור?" ואחר כמה שניות שומע: "הנני! טוב שהנך מנסה שוב ושוב".
לא ברור פשר החוצפה להשיב, בלי מחשבה: "אולי למדתי ממך מאז, עת פנו האנשים לסדום ואתה נגשת ושאלת בפשטות ‘האף תספה צדיק עם רשע?’ והמשכת וטענת: ‘חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט’? ולאחר שהקדמת ואמרת ‘ואנכי עפר ואפר’ ביקשת שש פעמים, כנגד ששת ימי המעשה, ‘אולי’?"
שקט. מבקש לשאול: "האם כאשר שמעת כי נשבה לוט בן אחיך גם שאלת ‘אולי’ כמו: אולי לא אשוב? אולי בכך אני מסכן את בעלי בריתי שאיתי? אולי אנשי רשע ישובו לשבות חיים נוספים? אולי לוט כבר איננו חי? אולי האנשים שאציל לא יכירו לי טובה?"
וכמו שומע את התשובה: "כאשר בא הפליט והגיד לי כי נשבה בן אחי, די היה לי להביט בעיניו ולהבין מאין נפלט, ומה פירוש נשבה. הזדרזתי עם חניכיי, רדפנו עד לדן והמשכנו עד משמאל לדמשק. השבתי את השבויים ורכושם. שבוי יכול לשבת ולהשיב את נשמתו בבור כלאו ויכול הוא לשוב לביתו, רק אם יהיה מי שירדוף עד אליו וישיב אליו את חייו".
שקט. מתוכו שמעתי את קול אבי: "רבי שמעון בבראשית רבה (פרשה צה, ג) מסר לכם: ‘ומהיכן למד אברהם את התורה’? וענה: ‘נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה. ומניין שכן הוא שנאמר: 'אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי'. (תהילים טז, ז)".
"רוצה לומר, תורת ה’ היא מסר ועצה לדרך חיים מוסרית. ה’ התגלה אליי כי בלילה הייתי מתייסר מה ראוי לאדם שיעשה בחייו. אם לא הייתי רודף עד משמאל לדמשק להציל את לוט בחסות הלילה, הרי שכל לילה ולילה היו מייסרות אותי כליותיו, עד אחרון ימיי. כמו שללא מים אין חיים, כך ללא חייו של לוט בן אחי לא היו לי חיים. כך לא הייתה לי תורת חיים".
צבע של ערב בא בשמיים, כבר אפשר לספור הכוכבים בחוץ. בתוך המיגונית עלטה. כאן עמד ענר ז"ל והדף רימונים אל המרצחים, מכאן שבו את הירש ז"ל, השליכוהו על טנדר עד למחילות רפיח.
שקט. (עד לפיצוץ הבא)
הרב שאול וידר הוא רב וביבליותרפיסט