אנו יודעים שכל הסכם לא יהיה הסכם של ניצחון. השאלה עד כמה אנחנו מוכנים לוותר. אנו יודעים שיש עסקאות שיסכנו את חיי כולנו ואסור לעשות אותן, אבל אנו מוכנים להיכנס ל-"ספק סכנה" על-מנת לשחרר את החטופים.
"כֹּה אָמַר ה’ קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע
נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ
כֹּה אָמַר ה’
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב
וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה’ וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים
כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד;
עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם ה׳"
(ירמיהו לא, יד-טו, הפטרת יום ב’ דראש השנה)
ברגעים הקדושים שלפני תקיעת שופר בראש השנה אנו קוראים בדמע, ואנו בוכים עם אבינו יעקב שבוכה ומתגעגע ליוסף בנו. ואנו בוכים עם ׳מאמא רוחל׳, ושומעים את הבכי שאי אפשר לעמוד מולו; בכי אם על בנה שאבד ונעלם. הבכי נשמע ומהדהד מדור לדור.
ועכשיו הוא הפך לחיינו. משפחות מחכות ליקיריהן שבשבי אויב אכזר ומרושע. אבות ואימהות מחכים לילדיהם, משפחות מחכות ליקיריהן.
איננו יודעים את כל הפרטים, ורב הנסתר על הגלוי, אך אנו יודעים שמולנו אויב אכזר, שמתאכזר גם לעמו שלו וחיי ילדיו אינם חשובים בעיניו. הלוואי והיה מולנו אויב שדואג לחיי בניו, ומתוך כך נכנס למשא ומתן.
אנו יודעים שכל הסכם לא יהיה הסכם של ניצחון. השאלה עד כמה אנחנו מוכנים לוותר. אנו יודעים שיש עסקאות שיסכנו את חיי כולנו ואסור לעשות אותן, אבל אנו מוכנים להיכנס ל-"ספק סכנה" על-מנת לשחרר את החטופים. אנו מוכנים לקחת סיכונים למען מטרה קדושה זו.
אם ישוחררו החטופים יקל עלינו להתמודד עם ההמשך.
עם כאב משפחות החטופים קשה להתמודד, זה כאב שמהדהד. כוח אין פירושו רק להילחם בכוח. כוח לעיתים פירושו יכולת ההכרעה ולוותר. לוותר למען שובם של החטופים. ואנו פונים בתפילה:
ריבונו של עולם,
אנא תן דעת למנהיגינו לעשות את ההסכם הפחות רע,
ובלבד שיתקיימו דברי הנביא:
"וּפְדוּיֵי ה’ יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה
וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה"
(ישעיהו נא, י)
הרב אביה הכהן מלמד במדרשת לינדנבאום ובמדרשת מתן.