(נכתב בעקבות מותו של מונדייל)
כאשר וולטר "פריץ" מונדייל נפטר באפריל השנה, בגיל 93, אמריקה איבדה את אחד ממשרתי הציבור המצוינים ביותר בתקופתנו – אדם שהיה שר המשפטים של מדינת מינסוטה; סנאטור; מי שיצר, יחד עם הנשיא ג'ימי קרטר, את כהונת סגן הנשיא בצורתה המודרנית; מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית; ושגריר ארצות הברית ליפן. אולם אנו איבדנו גם מנהיג פוליטי שהיה צירוף נדיר של ערכים ליברליים וכישורים פוליטיים פרגמטיים, ואשר הישגיו מספקים לקחים חשובים לפרוגרסיבים של ימינו.
מונדייל, בנו של איכר וכומר מתודיסטי מעיירה קטנה, החל את דרכו בפוליטיקה בתור חבר במפלגה הדמוקרטית-משקים חקלאיים- לייבור של מינסוטה, שאותה יצר ה"מנטור" שלו, יוברט האמפרי – קואליציה של איכרים, גברים ונשים מן המעמד הבינוני וממעמד הפועלים, אקדמאים ומיעוטים שלחמו למען זכויות האזרח, חינוך, סיוע לעניים וביטוח בריאות. את השקפותיו הפרוגרסיביות לקח מונדייל עימו לכל אורך הקריירה שלו. אחד מההישגים שלו כשר המשפטים של מינסוטה, שעליו היה גאה ביותר, היה הובלתם של 23 תובעים כלליים מחוזיים להגיש amicus brief ("תקציר מאת ידיד בית המשפט") שתמך בזכותו של אדם חסר אמצעים לקבל סיוע של עורך-דין על-פי התיקון השישי לחוקה – זכות שבית המשפט העליון אישרר אותה פה אחד בתקדים פורץ הדרך Gideon v. Wainwright.
גם כסנאטור שם מונדייל את קידומן של זכויות העניים, הנשים והמיעוטים במקום גבוה בסדר העדיפות שלו. ב-1974 הוא עזר להעביר חקיקה שיצרה את תאגיד השירותים המשפטיים, במטרה לספק מימון ציבורי לסיוע משפטי. (מאוחר יותר, בתור סגן נשיא, הוא לחם – בהצלחה – למען מימון נוסף לתאגיד השירותים המשפטיים, ועודד את קרטר למנות עורכי דין צעירים ומוכשרים, ובהם הילרי רודהאם קלינטון, למועצת המנהלים של התאגיד. מונדייל שיתף פעולה בקונגרס עם הסנאטור הרפובליקני ממסצ'וסטס, אדוארד ברוק, כדי להעביר את חוק הדיור ההוגן, למרות מאמצי ההשהייה (פיליבאסטר), במטרה לפתוח שכונות שבהן שררה הפרדה גזעית. בתור מאמין נלהב בחינוך ילדים בגיל הרך, הוא גם פיתח חקיקה לצורך הקמת "Head Start", שעברה בתמיכה דו-מפלגתית משמעותית. ובעוד שהפרוגרסיבים של היום תובעים בקולניות רפורמה בנוהגי הפיליבאסטר בסנאט, מונדייל פעל בשנת 1975 יחד עם הסנאטור הרפובליקני השמרני מקנזאס, ג'ים פירסון, למען העברת הרפורמה החשובה האחרונה, שבה הופחת המספר הנחוץ לדרישת נעילה של הדיון מ-67 ל-60 סנאטורים.
חשוב לציין כי חקיקה דו-מפלגתית זו איפיינה את מונדייל לא רק בתור מנהיג פרוגרסיבי, אלא גם בתור מי שהגשים את יעדיו על ידי יצירת פשרות עם דמוקרטים שמרנים מדרום ארצות הברית ועם רפובליקנים. הוא לא היה אידיאולוג נוקשה; הוא הבין כי פשרה הינה חיונית לצורך קידום יעדים פרוגרסיביים -שלא יושגו על ידי עימותים או התפלמסות נרגשת. אף שאין ספק שהרפובליקנים בסנאט של אז היו מוכנים לפשרות יותר מאשר הרפובליקנים של היום, מונדייל הוכיח כי על ידי הקשבה לדאגותיהם ומאמץ לפגוש אותם באמצע הדרך, האידיאלים שלו יוכלו להפוך לחוקים.
מונדייל נבחר על ידי קרטר כמועמדו לסגן הנשיא בדיוק מסיבה זו: הוא היה סנאטור ליברלי מצליח, שידע להגשים מטרות, ותרם לצמד קרטר-מונדייל ניסיון וושינגטוני, כמו גם איזון פילוסופי ואזורי, למול קרטר, הדרומי והיותר שמרני. בממשל קרטר, שבו כיהנתי בתור יועץ הבית הלבן לענייני פנים, ראיתי מקרוב את הפרוגרסיביות הפרגמטית של מונדייל בפעולה. הוא לחם למען יעדיו, אך עשה זאת תמיד במסגרת המגבלות של הנשיא, איש המרכז, שאותו שירת, ושל האומה כולה, כך שהם יכלו לתמוך ביעדים אלה.
עבדתי יחד איתו כאשר הוא דחק בקרטר – בהצלחה – להגדיל את המימון של "Head Start" ב-10 מיליארד דולר, ובכך להכניס למסגרת הפרויקט כמיליון ילדים בגילאים צעירים מאוד. הוא הוביל את המאמץ לתמיכה ב"פעולה מתקנת" בהשכלה הגבוהה בתקדים Bakke, וסייע להפוך את עמדתו הקודמת של משרד המשפטים בעניין זה. הוא לחם למען הקמת משרד חינוך חדש, שיהיה חלק מן הקבינט. אך הוא גם תמך בדה-רגולציה של הגז הטבעי, שנתמכה על ידי מחוקקים משתי המפלגות, במטרה לעודד את הגברת התפוקה הפנימית של אנרגיה, וזאת חרף התנגדותם של חברי קונגרס שדבקו יותר ממנו בתיאוריה הליברלית.
יתכן שמעולם לא היה יועץ בכיר לנשיא שניהל יחסי עבודה כה קרובים והדוקים עם סגן הנשיא כפי היתה לי הזכות לקיים עם פריץ מונדייל. בסוף השנה הראשונה של ממשל קרטר, הנשיא הסמיך את מונדייל לקבוע סדרי עדיפות במדיניות הפנים והחוץ, מאמץ שבו השתתפתי אני, לצד היועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'ז'ינסקי. כל אימת שסיימנו את דיוני התקציב, נפגשנו לשיחה פרטית עם קרטר, על מנת שהוא ידאג לתוספת מימון לתוכניות בעלות חשיבות ל"בייס" הדמוקרטי. יותר מכל הייתי גאה על נאומו של מונדייל, ביולי 1979, בפני הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני הפליטים בז'נבה, שבו הוא תִּימְצֵת את האידיאלים ההומניטריים שלו על הבמה העולמית. הוא ריגש את השומעים כאשר הזכיר את וועידת אוויאן, בשנת 1938, שבה סירב העולם להגדיל את מִכְסוֹת ההגירה עבור פליטים יהודיים, באומרו, "העולם לא ישכח אותנו, אם ניכשל" בהצלתם של הבורחים מדרום אסיה בסירות. בתמיכתו המלאה של קרטר, הצי השישי של ארצות הברית הציל רבים מפליטים אלה עוד בים, וארצות הברית קידמה בברכה כ-500,000 נפשות שהגיעו אל חופינו.
כאשר מונדייל הובס מול רונלד רייגן, בבחירות לנשיאות של 1984, לאחר שהציג מצע מסורתי של ה"ניו דיל" של רוזבלט ושל "החברה הגדולה" של ג'ונסון, מפלתו אותתה כי הקואליציה הליברלית הישנה של הדמוקרטים, שמונדייל גדל לתוכה ולבסוף הנהיג אותה, בָּלְתָה ונשחקה, כאשר תושבי הדרום והמצביעים ממעמד הפועלים ברחבי המדינה כולה נטשו את המפלגה. כמעט כל מועמד לנשיאות דמוקרטי מאז נמנע מלשאת את התג שמונדייל נשא בגאווה – התג של דמוקרטי פרוגרסיבי.
בסופו של דבר, מונדייל היה פרוגרסיבי אפקטיבי, ואם האידיאולוגיה הפרוגרסיבית והתנועה הפרוגרסיבית שואפות לחזור לזירה ולהשיג רוב כלל-ארצי, עליהן ללמוד לקחים מחיי ההצטיינות של וולטר מונדייל.
סטוארט אייזנשטאט, יו"ר משותף של ה- JPPI, היה יועץ המדיניות הראשי של הבית הלבן בתקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר, והוא מחבר הספר: הנשיא קרטר: שנות הבית הלבן. הוא שירת בממשליהם של הנשיאים קלינטון ואובמה, וכיום הוא נציג מיוחד של מזכיר המדינה לעניינים הקשורים לתקופת השואה.