חרבות ברזל

חייבים הכרעה

גל האנטישמיות שמלווה אותנו מאז פרוץ המלחמה הולך וגובר. יהודים במדינות רבות בעולם חיים בפחד. הסבר אפשרי אחד הוא פעילותה של ישראל בעזה. אבל יש גם הסבר נוסף. תחושתם של שונאי היהודים שמצוקתה של מדינת ישראל היא הזדמנות לקום על היהודים שחיים לצידם. ההכרעה במלחמה הזו חיונית ליכולתנו להמשיך ולהתקיים כאן. אבל היא חשובה לא פחות גם ליכולתם של יהודים בעולם כולו להרגיש בטוחים שוב.

סקר של המכון למדיניות העם היהודי (בשיתוף עם הצ"ע ומשרד התפוצות) שנערך בימים האחרונים הראה שתחושת הביטחון של יהודי ארה"ב נפגעה וכ-50% מהם מרגישים פחות בטוחים. בסקר אחר רק 27% מהיהודים אמרו שהם מרגישים נח להחצין את יהדותם לעומת 65% לפני המלחמה.

לנוכח הנתונים המצטברים על תקריות אנטישמיות בארה"ב ובמדינות מרכזיות באירופה, חוסר הביטחון הזה מובן. התקרית הקשה ברפובליקת דג'סטאן בה המון צמא דם ביקש לעשות לינץ' ביהודים וישראלים שהגיעו בטיסה מתל-אביב הוא מקרה קיצוני במיוחד. אבל מה שמטריד יותר הוא צבר האירועים האנטישמיים שדומה שלא היה כמותו מאז מלחמת העולם השניה.

בצרפת ובגרמניה צוירו מגיני דוד כדי לסמן בתי יהודים בדרך שמרמזת כוונה לפגוע בהם. את לונדון גדשו הפגות אנטי-ישראליות גדולות עם ניחוח אנטישמי מובהק. ברחבי קמפוסים בארה"ב דווחו עוד ועוד תקריות בהם סטודנטים יהודים הותקפו על ידי תומכי חמא"ס ושונאי יהודים. גם הנתונים מלמדים על התמונה הקשה. בבריטניה אירעו מאז פרוץ המלחמה מספר אירועים אנטישמיים הדומה לזה שנמנו מאז תחילת השנה ומספר התקריות מאז פרוץ המלחמה היה הגבוה ביותר שנמדד שם בפרק זמן דומה מאז החלה המדידה. בצרפת מספר התקריות האנטישמיות מתחילה המלחמה היה כמעט כפול מזה שנמדד בכל שנת 2022. בגרמניה נמדדה עליה של 240% בהיקף האירועים האנטישמיים. גם בארה"ב העליה במספר התקריות האנטישמיות דרמטית. על פי נתוני הליגה נגד השמצה, מאז המלחמה נרשמה עליה של 400% במספר התקריות האנטישמיות. עליה בהיקף האנטישמיות נמדדה גם במדינות רבות נוספות.

עליה באנטי-ישראליות ואנטישמיות בעת לחימה בישראל התחרשה גם ב"סבבי" לחימה קודמים, מול חמא"ס בעזה. אבל גל האנטישמיות הנוכחי ששוטף את העולם הוא חריג בהיקפו וגורם בקרב יהודים רבים לתחושה שהאדמה שלפני רגע היתה יציבה יחסית תחת רגליהם, רועדת. מה השתנה? שנאת יהודים קיימת כך נראה מאז קיים העם היהודי. היא הגיעה לשיאה המפלצתי בשואה. לאחר שזוועות הנאצים התגלו והעולם הבין את הפוטנציאל הרצחני הטמון בשנאת היהודים האנטישמיות הפכה להיות לא אופנתית. השואה גרמה לכך שבמשך עשרות רבות של שנים, מי שהזדהה כאנטישמי הוקע באופן חד משמעי. אבל חלוף השנים והדורות, וזיכרון השואה ההולך ומתעמעם, משנים את המצב. לאנטישמיות הישנה שטבועה בעומק התרבות המערבית מצטרפים שנאת האסלאם הקיצוני את היהודים ואת ישראל והשמאל הקיצוני בעולם כולו. שני אלו שוללים את זכותה של ישראל להתקיים ורואים ביהודים גורם מטריד, בגלל הזיקה לישראל אבל גם בלעדיה.

הלבה הרותחת הזו של שנאת יהודים וישראל שאדיה הלוהטים מורגשים בעולם המערבי כבר כמה שנים פרצה במלא עוצמתה ב-7 לאוקטובר. אפשר להסביר את זה במראות שבאים מעזה אבל זה יהיה הסבר חלקי. ההסבר העמוק יותר, וזה שמבהיר על מה עוד אנחנו נלחמים הוא תפיסתם-המוטעית בעליל-של שונאי יהודים את ישראל ואת עוצמתה. ההפתעה האסונית שבאה אחרי חודשים של חולשה פנימית, יוצרת אצל שונאי יהודים בעולם את הרושם שישראל חלשה יותר. אם הבית הלאומי של היהודים לא יציב וחזק כמו שחשבנו, הם אומרים לעצמם, גם היהודים חשופים יותר ולכן אפשר לתת לשנאה המבעבעת כלפיהם, ביטוי פומבי גאה ללא חשש.

בין אם ירצו בכך ובין אם לא, יהודים מזוהים עם מדינת ישראל, הבית הלאומי שלהם. דמותה והקרנת העוצמה של מדינת ישראל באזור ובעולם, משפיעה על היכולת שחשים אנטישמים לבטא את שנאתם ליהודים ולפגוע ביהודים. ניצחון ברור במלחמה והשמדת חמא"ס הם ענין קיומי עבור מדינת ישראל. אבל תהיה להם גם השפעה מכרת על תחושת הביטחון והביטחון האישי של יהודים ברחבי העולם. אם ישראל תתפס כגורם חזק שנכון להגן על עצמו ועל העם היהודי, השנאה ליהודים ולמדינת ישראל לא תעלם, אבל הביטויים הפומביים שלה, והביטחון של שונאי היהודים לפגוע בהם ידעכו והם יחזרו לחורים האפלים מהם באו.

פורסם במעריב השבוע