יהודית ו/או דמוקרטית במספרים

משמעות הגדרתה החוקית, והתודעתית, של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" נמצאת זה שנים בלב הדיון הפוליטי והציבורי, ומן הסתם תמשיך לככב בו גם בעתיד. ואולם, בהתחשב במרכזיותה של השאלה, מפתיע עד כמה מעט היא נבדקה ברמת הציבור הרחב או דעת הקהל. דהיינו, כיצד מפרשים אזרחי ישראל הגדרה כפולה זו ואיזה תוכן יוצקים לתוכה?

משמעות הגדרתה החוקית, והתודעתית, של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" (בסדר הזה) נמצאת זה שנים בלב הדיון הפוליטי והציבורי, ומן הסתם תמשיך לככב בו גם בעתיד. הוקדשו לה אין ספור מאמרים אקדמיים ולא־אקדמיים וכן פסקי דין מלומדים, ופוליטיקאים מכל רחבי הקשת הפוליטית התייחסו אליה שוב ושוב, מי בכיוון זה ומי בכיוון אחר. למותר לציין שהגדרה זו ניצבת במוקד מערכות היחסים הרגישות בין מדינת ישראל ואזרחיה היהודים לבין אזרחיה הערבים, מצד אחד, ובין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות, מן הצד האחר. ואולם, בהתחשב במרכזיותה של השאלה, מפתיע עד כמה מעט היא נבדקה ברמת הציבור הרחב או דעת הקהל. דהיינו, כיצד מפרשים אזרחי ישראל הגדרה כפולה זו ואיזה תוכן יוצקים לתוכה, למשל, מי שסבורים כי לשני הרכיבים משקל זהה אף שהתואר "יהודית" מופיע בחוק לפני התואר "דמוקרטית", ומי שמייחסים לסדר – "יהודית" תחילה ו"דמוקרטית" אחר כך – משמעות הרת גורל.

העניין בזווית הציבורית של ההגדרה הביא אותנו לבחון את הנושא במסגרת דוחות מדד הדמוקרטיה הישראלית שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה מדי שנה בשנה, מאז שנת 2003. מפאת קוצר היריעה כאן אוכל לסרטט להלן את הממצאים בנושא בקווים כלליים בלבד, וכך גם לעמוד בקצרה בלבד – על בסיס נתונים שנאספו בסקרי דעת קהל לאורך זמן – על הבדלי התפיסות בין קבוצות אוכלוסייה שונות.[1]

מהי בעצם מדינה יהודית בעיני הציבור?

בשנת 2017, כלומר שנה לפני חקיקת חוק הלאום, הצגנו למרואיינים בסקר מדד הדמוקרטיה[2] שתי שאלות פתוחות (שאלות שעליהן המרואיינים מתבקשים לענות בלשונם, בלי שיוצגו להם אפשרויות אלה ואחרות[3]), כדלקמן: "מהי בעיניך מדינה דמוקרטית?" ו"מהי בעיניך מדינה יהודית?".

התשובות על המהות הדמוקרטית של המדינה התכנסו לשלושה מוטיבים עיקריים: חופש, ובעיקר חופש ביטוי (יחד: 46%), ושוויון (26%). נושאים אחרים – כמו הפרדת רשויות ומנגנונים ומוסדות, וכן זכויות אדם ושלטון הרוב, או, לחלופין, זכויות המיעוט – נמצאו הרחק מאחור מבחינת שיעור מי שהציגו אותם כליבת מהותה הדמוקרטית של ישראל. שיעור מי שייחסו לרכיב הדמוקרטיה בהגדרת המדינה משמעות שלילית היה זניח (כ־1%–1.5%). יתרה מזו, ההבדלים בתשובות לשאלה זו בין המשיבים היהודים למשיבים הערבים היו קטנים יחסית.

ההפך היה הנכון בשאלה בדבר מהותה היהודית של ישראל. כאן התשובות של המרואיינים היהודים ושל המרואיינים הערבים היו רחוקות מאוד זו מזו. תשובות המרואיינים היהודים התקבצו בראש ובראשונה להיבט הלאומי (47%), אחר כך להיבט הדתי (39%) ובמקום השלישי ליהודיות המדינה כמאפיין של דמוקרטיה וסובלנות (9.5%). 4% מהמרואיינים היהודים ייחסו ליהודיות המדינה משמעות שלילית. בקרב המשיבים הערבים התשובה השכיחה ביותר הייתה שיהודיות המדינה היא ביטוי לגזענות (29%). התשובה השנייה בשכיחותה הייתה שיהודיות המדינה משקפת את שייכותה ליהודים בלבד ולא לכלל אזרחיה (26%). 18% מן המשיבים הערבים ענו כי יהודיות המדינה מנוגדת לדמוקרטיה. רק 8% מהם ראו ביהודיות המדינה רכיב חיובי.

המצוי: האם יש איזון ראוי בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי?

משנת 2016 ואילך חזרנו והצגנו את השאלה (הסגורה, כלומר מכילה את אפשרויות התשובה): "האם, לדעתך, יש או אין היום שיווי משקל/איזון נכון בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי?". הממצא הבולט ביותר בכל המדידות היה שרק מיעוט סברו שהמשוואה מאוזנת (ראו בתרשים ההשוואתי שלהלן). יתרה מזו, בשנים האחרונות הצטמצם שיעור הסבורים שיש איזון כזה. ניכרות גם עלייה בשיעור מי שהשיבו "לא יודעים", ירידה מסוימת בשיעור הסבורים כי הרכיב היהודי חזק מדי, העמדה השכיחה ביותר עד כה, ובמקביל עלייה בשיעור הסבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם השינוי הדמוגרפי שעוברת ישראל (הגידול בשיעור החרדים והדתיים הלאומיים) ועם התזוזה של חלקים גדולים בציבור היהודי ימינה על הרצף הפוליטי, כפי שמורות תוצאות הבחירות של 2022.

תרשים 1. האם, לדעתך, יש או אין היום שיווי משקל/איזון נכון בין הרכיב היהודי לרכיב הדמוקרטי? (%, כלל המדגם)

בעזרת חישוב ממוצעים רב־שנתיים לשנים 2016–2022 קיבצנו את התשובות של קבוצות אוכלוסייה שונות לשאלה זו. ההבדלים, כצפוי, גדולים: בקרב היהודים קצת למעלה משליש סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי. בקרב הערבים, לעומת זאת, רוב ברור של יותר משלושה רבעים חושבים כך.

פילוח הממוצעים הרב־שנתיים לפי מחנות פוליטיים (יהודים) מעלה כי השמאל, ששיעור החילונים בו הוא הגבוה ביותר, קרוב מאוד בהערכתו להערכת הערבים – כשלושה רבעים כאן סבורים שהרכיב היהודי בישראל חזק מדי (76.5%). המרכז חלוק בשאלה זו: 51% סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי, 24% – שיש איזון בין שני הרכיבים, ו־13% – שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. הימין, ששיעור החרדים והדתיים בו גבוה, מאוזן יותר: אומנם השיעור הגבוה ביותר סבורים כי הרכיב הדמוקרטי חזק מדי (36%), אבל שיעור הסבורים שיש איזון קרוב אליו מאוד (32%).

פילוח לפי מיקום עצמי על הרצף חרדים-חילונים מראה כי כשני שלישים (65%) מהחרדים סבורים כי הרכיב הדמוקרטי בישראל חזק מדי. גם בקרב הדתיים־לאומיים זהו הכיוון, אך באופן מתון יותר: 45% חושבים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי, אבל 35% סבורים שיש איזון בין הרכיבים. המסורתיים הדתיים מפוצלים, אבל השיעור הגבוה שם סבורים כי יש כיום בישראל איזון נכון בין שני הרכיבים. המסורתיים הלא־דתיים מפוצלים גם הם, אבל נוטים יותר לחשוב שהרכיב היהודי חזק מדי. אצל החילונים מדובר ברוב גדול (60%) הסבורים כי הרכיב היהודי חזק מדי.

איזה רכיב הוא הרצוי ביותר – היהודי או הדמוקרטי?

מאבחון המצב הקיים עברנו לבדיקת ההעדפות של הציבור. לנוכח ההעדפה הברורה, והצפויה, של המשיבים הערבים להחלשה, אם לא לביטול, של הרכיב היהודי בהגדרתה של מדינת ישראל, הפנינו רק למרואיינים היהודים את השאלה איזה רכיב הם היו רוצים שיהיה חזק יותר. כפי שמראה התרשים שלהלן, חלו ירידות ברורות בשיעורי המעדיפים איזון או חיזוק הרכיב הדמוקרטי. בה בעת חלה עלייה חדה בשיעור המעדיפים את חיזוק הרכיב היהודי.

תרשים 2. ואיזה רכיב היית רוצה שיהיה חזק יותר? (%, יהודים)

פילוח התשובות לשאלה זו במדידות 2017, 2018 ו־2022 לפי מיקום עצמי על הרצף חרדים-חילונים מראה כי, ראשית, בכל הקבוצות הללו חלה במדידת 2022 ירידה בשיעורי המעדיפים ששני הרכיבים יהיו חזקים באותה מידה, כשבולטת במיוחד הירידה בתמיכה בנוסחה המאוזנת בקרב הקבוצה הדתית־לאומית – מכמחצית ב־2017 לחמישית בלבד ב־2022. שנית, וכצפוי, החרדים (ממוצע: 82%) והדתיים־לאומיים (ממוצע: 59%, עם עלייה חדה מ־43% ב־2017 ל־77% ב־2022) מעדיפים תמיד את הרכיב היהודי, ואילו החילונים – את הרכיב הדמוקרטי (ממוצע: 56%). שתי קבוצות המסורתיים העדיפו בעבר את שני הרכיבים באותה מידה, אבל במדידת 2022 הם העבירו את העדפתם לרכיב היהודי. שלישית, רק בקבוצה החילונית יש בקביעות רוב למעדיפים את הרכיב הדמוקרטי, הזוכה בקרב החרדים והדתיים־לאומיים לתמיכת אחוזים ספורים בלבד ולתמיכת מיעוט קטן, ויורד, בקבוצות המסורתיות.

פילוח התשובות לאותה שאלה לפי מחנה פוליטי (יהודים) מעלה גם הוא ירידה ב־2022 בשלושת המחנות הפוליטיים בשיעור מי שמעוניינים ששני הרכיבים יהיו חזקים באותה מידה. בימין יש עלייה חדה בשיעור המעדיפים את הרכיב היהודי (מכ־40% ב־2017 ו־2018 ל־60% ב־2022). במרכז מצאנו עלייה מתונה בכיוון זה (2017 – 6%, 2018 – 11%, 2022 – 19%), יציבות בשיעור המעדיפים את הרכיב הדמוקרטי (בסביבות 47%) וירידה בשיעור המעדיפים את שניהם באותה מידה (2017 – 46%, 2018 – 40%, 2022 – 34%). בשמאל ניכרת עלייה ברוב המעדיפים משכבר הימים את הרכיב הדמוקרטי (2017 – 64%, 2018 – 70%, 2022 – 71%) וירידה קלה, אך עקבית, בשיעור המעוניינים ששני הרכיבים יהיו חזקים באותה מידה (2017 – 31%, 2018 – 26%, 2022 – 24%) . גם פילוח זה מעיד על העמקת הפער בציבור היהודי בין מי שנושאים את פניהם לכיוון היהודי לבין מי שנושאים את עיניהם אל הצד הדמוקרטי, וככל הנראה גם ירידה בקרב הציבור באמון שהשילוב הזה בין שני הרכיבים הוא יָשׂים. ועוד יותר מזה, הממצא מעיד על כך שבקרב הרוצים רכיב יהודי חזק יותר, רוב גדול (71%) מסכימים שליהודים בישראל צריכות להיות זכויות יתר, לעומת מיעוט (39%) בקרב הרוצים את שני הרכיבים חזקים באותה מידה ו־24% בלבד בקרב הרוצים את הרכיב הדמוקרטי חזק יותר.

ובמקרה של סתירה בין הרכיבים?

היות שבעליל אין הסכמה ציבורית רחבה על המצוי, ועוד יותר מזה – על הרצוי, התעניַינּו לדעת מה יש לעשות במקרים של סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין ציוויי ההלכה היהודית: האם ידם של עקרונות הדמוקרטיה צריכה להיות תמיד על העליונה, או של ציוויי ההלכה, או שהדבר הנכון הוא גמישות – כלומר החלטה לגופו של מקרה? שאלנו על כך שבע פעמים לאורך השנים.

חישוב הממוצע הרב־שנתי לשלוש האפשרויות מראה כי לדמוקרטיה יש, עד כה, יתרון: בכל מקרה לפי עקרונות הדמוקרטיה – 43.4%; לפעמים ככה ולפעמים ככה, בהתאם למקרה – 28.9%; בכל מקרה לפי ציוויי ההלכה היהודית – 25%. ואולם בעוד בין 2003 ל־2013 בממוצע השיבו כמעט מחצית מהמרואיינים (45%) כי יש לפעול תמיד לפי עקרונות הדמוקרטיה, בחרו באפשרות זו במדידה הנוכחית (2022) רק שליש. מנגד, בין 2003 ל־2013 רק 27.5% העדיפו גמישות ובחרו באפשרות "לפעמים ככה ולפעמים ככה", ואילו במדידה הנוכחית (2022) זו התשובה השכיחה ביותר (37%). שיעור המעדיפים בכל מקרה של סתירה את ציוויי ההלכה היהודית השתנה מעט במרוצת השנים, אבל לא בעקביות.

תרשים 3. במקרה של סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין ההלכה היהודית – האם יש להעדיף את השמירה על עקרונות הדמוקרטיה או שיש להעדיף את השמירה על ציוויי ההלכה? (%, יהודים)

פילחנו את התשובות לשאלה זו לפי מיקום עצמי על הרצף חרדים-חילונים. מצאנו שעל פי הממוצעים הרב־ שנתיים כמעט כל החרדים (88.8%) רוצים – במקרה של סתירה – להכריע לפי ציוויי ההלכה היהודית, ומיעוט קטן מאוד מהם בוחרים באפשרות הגמישה – בהתאם למקרה (8.3%). גם בקרב הדתיים־לאומיים יש רוב, אבל קטן יותר (56.9%), להכרעה תמידית לפי ההלכה, ושיעור גבוה בהרבה מזה שבקרב החרדים בוחרים באפשרות הגמישה (31.1%). המסורתיים נוטים יותר לכיוון הגמישות בהתאם למקרה (42%), ואילו בקרב החילונים הרוב הגדול (65.5%) מעדיפים – במקרה של סתירה – החלטה לפי עקרונות הדמוקרטיה.

פילוח לפי מחנה פוליטי העלה כי בשמאל רוב גדול (70.1%) אפילו יותר מאשר בקרב הקבוצה החילונית מעדיפים – בכל מקרה של סתירה – החלטה לפי עקרונות הדמוקרטיה. כך גם במרכז, אם כי כאן מדובר ברוב קטן יותר (53.5%). הימין מפולג לאורך השנים פחות או יותר שווה בשווה בין שלושת "כללי האצבע" להחלטה.

ניתחנו את התשובות לשאלת ההעדפה במקרים של סתירה לפי העדפת המרואיינים שהרכיב היהודי יהיה החזק יותר או הרכיב הדמוקרטי. הממצאים מורים על עמדה עקרונית חד־משמעית יותר בקרב מי שהיו רוצים לראות את הרכיב הדמוקרטי חזק יותר: שלושה רבעים מהם סבורים שעקרונות הדמוקרטיה צריכים לגבור במקרה של סתירה, כחמישית סבורים שיש לפעול בהתאם לנסיבות, ו־1% בלבד חושבים שעל ציוויי ההלכה להכריע.

לעומת זאת בקרב מי שמעדיפים שהרכיב היהודי יהיה חזק יותר התמונה מגוונת יותר: כמחצית מעדיפים במקרה של סתירה פעולה לפי ציוויי ההלכה, כשליש חושבים שנכון לפעול בהתאם למקרה, ו־9% מעדיפים פעולה בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה.

על קצה המזלג – מה אומרים לנו המספרים?

ראשית, לנוכח האמור לעיל נראה כי לא רק ששני צידי המשוואה אינם נתפסים בעיני הציבור כמאוזנים, אלא גם שהכף נוטה יותר ויותר להעדפה עתידית (של הציבור היהודי) לכיוון הרכיב היהודי על חשבון הרכיב הדמוקרטי ושמספר החפצים באיזון בין שני הרכיבים הולך וקטן.

שנית, חילוקי הדעות בשאלה זו הם עמוקים ביותר. אזרחי ישראל הערבים רואים ברכיב היהודי ביטוי לאי־שוויון אזרחי מהותי ואף הוכחה לגישה גזענית של קבוצת הרוב היהודית. גם בתוך קבוצת הרוב היהודית חילוקי הדעות עמוקים. כך: הקבוצה החרדית בוחרת בכל תרחיש ברכיב היהודי; בקבוצה הדתית ההעדפה היא גם כן בכיוון היהודי, אבל במקרה של סתירה יש נכונות רבה יותר לגמישות בהתאם למקרה; המסורתיים חלוקים, עם נטייה רבה יותר להעדפת הרכיב היהודי; ואילו החילונים הם הקבוצה ההופכית לחרדים, עם העדפה ברורה לרכיב הדמוקרטי.

בחלוקה לפי מחנות פוליטיים – השמאל, ובמידה פחותה־משהו המרכז, מעדיפים חד־משמעית, ובכל תנאי, את הרכיב הדמוקרטי והיו רוצים בהחלשת הרכיב היהודי. הימין מגוון יותר בעניין זה.

התרחבות הפערים באבחון המצב ובהעדפות העתידיות משתקפת כבר כיום בזירה הפוליטית, כפי שהעידו תוצאות הבחירות האחרונות (2022), וככל הנראה תשפיע על עתידה של מדינת ישראל עוד שנים לא מעטות קדימה.

פרופ' תמר הרמן היא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה והעורכת הראשית של הוצאת הספרים האקדמית "למדא עיון"; עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה והמנהלת האקדמית של מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות.

* המאמר מתבסס על ממצאי מדדי הדמוקרטיה השנתיים שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה. הכותבת מודה לחברי צוות המדד: ד"ר אור ענבי, ירון קפלן ואינה אורלי ספוז'ניקוב.

[1] כל הנתונים ניתנים לצפייה, במלואם, במאגר "דאטה ישראל" (DataIsrael) שבאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

[2] בסקר השתתפו 1,024 מרואיינים, המהווים מדגם מייצג של החברה הישראלית.

[3] לאחר שהתשובות נאספות (במחקר זה – כאלף תשובות), צוות המחקר מחלק אותן לקטגוריות על פי תוכנן.