לאחרונה, זימן הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף שהוא גם נשיא בית הדין הגדול לערעורים, דיון של הרכב מורחב בביטול הגט. האישה עתרה לבג"ץ ובקשה למנוע את הדיון בעניינה בבית הדין הרבני הגדול. העתירה שמבקשת ביטול הדיון בגט, היא תקוותה של האישה שלא לשוב לכלא נישואיה.
עצם הדיון, הציבורי וההלכתי, באפשרות של ביטול גט בישראל הוא מזעזע. משמעותו, שאף גט, בוודאי אם ניתן בנסיבות מיוחדות לא יהיה סופי. תמיד יוכל לקום רב או דיין, שהשקפתו מחמירה יותר, ולבקש לבטל את הגט. זהו מצב חסר תקדים בעם ישראל והוא בלתי נסבל. משמעותו היא שנשים יכולות להפוך לעגונות שוב ושוב. שילדים יכולים להפוך לממזרים במחי החלטה של בית דין אחר. שוודאותן באשר למצבן ההלכתי-משפחתי, אף פעם לא תהיה מלאה. הדיון הזה, בהובלתו של הרב יוסף, נוגד גם את רוח ההלכה. אל מול מדיניות מסורתית של רצון לעשות הכל כדי להתיר עגונות, והמדיניות של אביו הרב עובדיה יוסף שפעל ברוח זו, קם הרב יוסף ומצטרף לקיצוני הקיצונים.
יש בזה גם מסר מאיים לדיינים היושבים בבתי הדין בישראל. אל תהיו אמיצים. אל תהיו חדשנים. אל תעשו מאמץ להתיר עגונות. עדיף לכם להחמיר. אם תסטו מהקו השמרני, תשלמו מחיר אישי ופוליטי גבוה. והיחס לרב אוריאל לביא, שקיבל את ההחלטה האמיצה, מוכיח. ככה יעשה לדיין שמנסה לסייע, בכל כוחו ההלכתי, לאשה שנקלעה למצב לא אפשרי. הוא יושמץ. הוא לא יקודם לבית הדין הגדול. הוא יוצא אל מחוץ לגדר הלגיטימציה.
אם הרב הראשי לישראל יוביל לביטול הגט, או אפילו יקיים בכך דיון, זה יהיה יום הכיפורים של מערכת בתי הדין בישראל. המערכת הזו, לה מונופול על נישואין וגירושין בישראל, נמצאת שנים ארוכות בלבה של מחלוקת ציבורית. התנהלותה זוכה לביקורת חריפה ולעתים רבות מוצדקת, בעיקר ביחסה לנשים ולחוסר נכונותה לעשות מאמץ הלכתי-משפטי להתיר עגונות. דיון כזה, וודאי החלטה כזו, יגדישו את הסאה. הם יביאו להקמת מערכת בתי דין נפרדת, לא מדינתית, שתפעל על פי ההלכה, ותאפשר התרת עגונות ועשיית דין מתוך מוסר יהודי מרחם.
המאמר פורסם לראשונה בהארץ.