ייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הוא להעניק ביטחון ליהודים בביתם הלאומי, לחזק את קיומם של יהודֵי העולם, לשאוף להעלותם לארץ ולשמש דוגמה ומופת לעמים כיצד מדינה יהודית מוסרית מתמודדת בחדשנות ובתבונה עם אתגרי העולם המורכב שכולנו חיים בו.
עבורי, כבנם של עולים, המדינה היהודית היא פלא; לא עובדה מובנת מאליה.
אני זוכר נסיעות ברחבי הארץ שבמהלכן אבא ז״ל ואימא תבדל"א היו מתפעלים מכל דבר במדינה שלנו: ״איזה כביש יפה!", תראו את המפעל המרשים הזה!״, ״חיילים במדינה יהודית, מי היה מאמין?!״, ״איזה נחל יפהפה!״ (היו אומרים על נחל שבמושגים אמריקאיים היה נחשב בקושי זרזיף). זו הסיבה שהחשיבות שבקיומה של ישראל ובביצורה טבועה עמוק בתוכי. ברבות השנים הרהרתי רבות על מהותה של המדינה. שאלתי את עצמי מהו ייעודה. כל חברה עסקית או ארגון שמתייחס אל עצמו ברצינות מנסחים היום את ה־mission statement שלהם, מעין הצהרת ייעוד. מהו, אם כן, ייעודה של מדינת ישראל?
ברמה הבסיסית התשובה ניתנה בידי חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: מדינת היהודים – המדינה שבה יהודים יכולים לחיות בבטחה, ללא החשש מהאנטישמיות שרדפה את עמנו במשך אלפיים שנות גלות. ואולם רבים מאבות הציונות, ובוודאי מייסדי המדינה ובראשם דוד בן־גוריון, ראו כייעודה של המדינה גם את השבת הרוח הישראלית לעם היהודי, את הגבורה ואת היוזמה, לאחר מאות רבות של חיי עליבות בגלות אשר הטמיעו בנו את המנטליות הגלותית הפסיבית. האבות המייסדים ראו בציונות כלי שבאמצעותו יחזרו היהודים לגבורת אבותינו הקדמונים, למן אברהם, גדעון, דבורה ודוד ועד למכבים ולבר־כוכבא. במדינה משלנו נתנער מן התלות בחסדי הפריץ התורן בפולין ובספרד, במרוקו ובגרמניה, בעיראק וברוסיה.
את שתי המטרות האלו – ביסוס מדינה יהודית בטוחה והשבת רוח הגבורה היהודית לעמנו – השיגה התנועה הציונית באופן מרשים.
חזרנו לשפתנו הקדומה, העברית, שזה עצמו מקרה ייחודי בתולדות העמים; בנינו כוח מגן עצמאי חזק מכל אויבינו – צה״ל, המוסד, שב״כ; התנערנו מן הגלותיות, ומתוכנו קמו גיבורים ממשיכי דרכם של קדמונינו דוגמת שרה אהרונסון, מאיר הר ציון ועמנואל מורנו; והצמחנו כלכלה מתקדמת מבוססת טכנולוגיה הנשענת על רוח היזמות שפועמת בנו.
אך האם זהו ייעודנו הבלעדי – להיות מדינה חזקה שיהודים חיים בה בבטחה ורוח ישראלית אקטיבית ובוטחת מנשבת בה? כל מי שמכיר את מורשתנו יודע שייעודנו גדול מזה.
ייעודה של מדינת ישראל הוא לממש בעולם המציאות – ברמה הלאומית וברמה המדינית – את ערכי היהדות.
מה פשר הדבר, בעצם? כדי להבין זאת נשאל תחילה את עצמנו מה מייחד את היהדות, את התורה, ביחס לדתות אחרות?
בעיניי, מעל לכול, היהדות היא תורת חיים. כלומר, היהדות מקדשת את החיבור למציאות החיים. כך לדוגמה, בעוד דתות אחרות מקדמות את ההתנתקות מן החומר ומן החברה – למשל על ידי התנזרות במקומות מבודדים או איסור להינשא (כמרים בנצרות הקתולית) – ביהדות הגישה הפוכה: היהדות סולדת מנזירות, מהתנתקות מהעולם ומסגפנות. היא מסדירה את ערכיה בתוך החיים. בכלל, היהדות ממעטת לעסוק בתחושות ומתמקדת במעשה. זו גישה שאני מאמין בה מאוד. הרוב המוחלט של המצוות עוסקות ב״עשה״ ו״לא תעשה״, ולא ב״תרגיש״ או ״לא תרגיש״. גם אני, ברמה האישית, סיגלתי לעצמי במרוצת השנים כלל שאני מחיל על עצמי ועל סביבתי: להתמקד בתוצאות של מעשינו ולא בכוונות הנאצלות שהיו לנו טרם המעשים.
היהדות מתרכזת, אם כן, בפעולות בעולם האמיתי. היא מסדירה את הקימה בבוקר, את האכילה, את השמירה על כבוד האחר ועל רכושו, את ההימנעות מלשון הרע, את הדאגה לחלשים ביותר בחברה, את החיבור הפיזי לארץ ישראל. כאשר יהודי פוגע בחברו, הוא אינו יכול לכפר על פגיעה זו באמצעות תפילה לאלוהים. לא! התיקון חייב להיעשות כלפי הנפגע עצמו, גם, ואולי דווקא, כשמעשה הכפרה לא כל כך נעים.
כאשר עם ישראל נחשף במדבר לתורה בהר סיני, הוא משיב בקול גדול: "נעשה ונשמע"; ובמילות חכמינו: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". תחילה נעשה פעולות, ובהמשך נשמע ונבין. היהדות מאתגרת אותנו ודורשת מאיתנו להתנהל כראוי ובאופן מוסרי בתוך עולם אמיתי של משפחה, עסקים, מלחמות וקֶשר בין אדם לחברו.
מה שנכון ברמה האישית של כל יהודייה ויהודי, נכון ברמה הלאומית של המדינה היהודית. מדינת ישראל היא לא מושג תאורטי. זוהי מדינה אמיתית, שממוקמת בסביבה קשה ועוינת, באדמה שאינה רוויית משאבים, ואשר פועלת בעולם קשוח, ולעיתים קרובות מאוד אף צבוע וציני. מכאן שאנחנו, עם ישראל, הניצבים בארץ ישראל, נדרשים לממש בהוויית חיינו הלאומיים את מערכת הערכים היהודית בתוך מציאות קשה. "אור לגויים" כפי שתיאר זאת הנביא, ועַם סגולה, כמאמר אלוהים למשה במעמד הר סיני. גם הרב קוק, זאב ז'בוטינסקי ודוד בן־גוריון אימצו את השקפת העולם הזאת בתור הייעוד העליון.
בתפקידי כראש ממשלת ישראל זיקקתי לעצמי את הגדרת ייעודה של מדינת ישראל. כך: ייעודה של מדינת ישראל בנוי במעין שכבות של פירמידת מאסלו. דהיינו, רק לאחר שמבססים שכבה אחת, אפשר לגשת לשכבה הבאה.
בבסיס הפירמידה – מדינה יהודית בטוחה וחזקה, המסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה. המדינה נשענת על כוח כלכלי, צבאי, טכנולוגי, חברתי, מדיני וערכי. בלי האדנים הללו אין לנו כלום.
השכבה הבאה היא הַקשר לעם היהודי כולו בכל תפוצות ישראל. במצב האידאלי – קיבוץ גלויות, קרי הבאת כל היהודים אלינו, הביתה. במצב הריאלי – הבנה שיהודים רבים ימשיכו לחיות ברחבי העולם, ולכן שומה עלינו לחזק את הקשר שלנו אליהם ובד בבד לבסס את החיבור שלהם ליהדות ולמדינת ישראל.
בקודקוד הפירמידה, משהבטחנו את קיומנו ואת עוצמתנו, ולאחר שדאגנו לאחינו ואחיותינו היהודים בעולם, אנו יכולים להידרש לשאיפה להיות "אור לגויים". מדינת ישראל היא מעין מודל ערכי ופיזי המציג לעולם כיצד ראוי לה לאומה שהמוסר היהודי מנחה אותה להתנהל לנוכח אתגרי העולם האמיתי.
אין ספק שמקומנו במרחב הגאוגרפי הציב לפנינו סל אתגרים נדיר במשקלו הכבד. הרבה יותר קל לדון בחוקי הלוחמה בטרור תחת אורות הנֵאון בנורווגיה, בסן פרנסיסקו או בבריסל ולצקצק בלשון על התנהלות ישראל מול חמאס. אצלנו זה לא תרגיל תאורטי. זהו לחם חוקנו.
הינה כמה דוגמאות: כיצד מדינה מדברית נטולת מים מצליחה להתנהל בסביבה כה יבשה? איך מדינה כל כך קטנה קולטת פליטים יהודים מעשרות גלויות ותרבויות כל כך שונות זו מזו? מהי התפיסה הכלכלית הראויה לה למדינת ישראל – קפיטליזם? סוציאליזם?
את האתגרים הללו חוויתי, אישית, באופן מעשי וכדבר יום ביומו, משך שנים ארוכות כמפקד ביחידה קרבית, כמנכ״ל של חברה עסקית, כשר הכלכלה, כשר החינוך וכשר הביטחון. זכיתי לשרת את המדינה כראש ממשלת ישראל בפרק זמן של מעט יותר משנה, בתקופה מן המורכבות שידענו. נוכחתי לדעת, ברמה היום־מיומית ממש, כיצד רבים בעולם צופים בישראל בניסיון להבין איך היא מתמודדת עם שלל האתגרים האלו.
דוגמה אחת, קטנה, להובלה של מדינת ישראל: במהלך גל הדלתא של מגפת הקורונה הייתי נתון בדילמה קשה – האם לתת לתושבים מנת חיסון שלישית, "בּוּסטר", לנוכח ציבור נדבקים הולך וגדל כאשר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה־FDA) עדיין לא אישר את החיסון הזה? הכנסתי למערכת השיקולים את כל השיקולים שיכולתי להעלות בדעתי – ברמה האישית, של כל אזרחית ואזרח, וברמה הלאומית, של הכלכלה והתפקוד המדינתי – ורק לאחר שווידאתי שהתרופה בטוחה לחלוטין, קיבלתי את ההחלטה ששום מנהיג בעולם לא קיבל לפניי: הולכים על זה! מאותו רגע לא חדל הטלפון שלי מלצלצל. מנהיגים מכל קצוות תבל פנו אליי להתייעצות בעניין זה, אבל גם, ובכלל, באשר לדרך הטובה ביותר לנהל את המערכה.
ראש ממשלה בישראל נאלץ להכריע עשרות, אפילו מאות, הכרעות קשות עד מאוד. איך מתמודדים עם טרור א־סימטרי שבו אויבינו יורים על אזרחינו מתוך בתי ספר ובתי חולים? לפי התפיסה שלי, אי־תגובה במצבים אלו היא־היא הפעולה הבלתי מוסרית. מוסר האמת קובע שעליך להגן על אזרחיך תחילה. הפניית הלחי השנייה, הצו המוסרי בדתות אחרות, היא בעיניי בלתי מוסרית בעליל.
איך מתנהלים מול רצועת עזה כך שתושבי הדרום ייהנו מביטחון ומשקט בני קיימא? כדי להבטיח את הביטחון פרצנו במקרה הזה דרך חדשה. לראשונה זה שנים החליט ראש ממשלה בישראל – אני – לאפשר לאלפי פועלים מעזה להיכנס בכל יום לעבודה בישראל. בכך יצרנו לחץ על חמאס לרסן את התנהגותו כלפינו. אבל בד בבד קיבלתי גם את ההחלטה "אף לא בלון נפץ אחד!", ולראשונה הגבנו בעוצמה על כל הפרה של החלטה זו מכיוון הצד השני, קטנה ככל שתהיה. התוצאה הייתה תקופת שקט וביטחון שילדי שדרות ויישובי עוטף עזה לא חוו מימיהם.
איך מתמודדים עם מצב של מיעוט ערבי גדול, שרבים בו רוצים להשתלב בחברה הישראלית, בשעה שציבור אחר בקרבו רואה בישראל אויב שיש לסלקו? מהו האיזון הנכון בין זכויות הפרט במדינה לבין האינטרס הלאומי כאשר שני אלה מתנגשים זה בזה? כיצד נכון להתנהל מול כמעט שני מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון אשר אין לנו עניין לשלוט בחייהם אך בה בעת אנו מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית בלב ארצנו? כאשר מתרחש עימות בינלאומי, דוגמת המלחמה באוקראינה, איך להכריע בין האינטרס הביטחוני הישראלי לבין העמדה של רוב המדינות, המתנגדות לתוקפנות הרוסית?
מהו תפקידה של ישראל במאבק לשמירה על עתיד כדור הארץ לנוכח ההתחממות הגלובלית? איש העסקים והנדבן האמריקאי ביל גייטס שוחח איתי בנושא זה והבהיר את דעתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים: העולם יזדקק לטכנולוגיות שטרם הומצאו כדי לנצח במערכה הזו, והעולם זקוק לישראל כדי שתוביל בפיתוח טכנולוגיות אלו. יש לכם, לישראל, תפקיד חיוני ומרכזי!
לטעמי, ישראל מתמודדת היטב עם רבים מן האתגרים, אך פיענוח הדרך שבה עלינו לפעול כדי להשיג את התוצאות המיטביות עוד לפנינו, ומשימה זו לא תוגשם כנראה לעולם עד תום.
אם כן, מהו ייעודה של מדינת ישראל כמדינה יהודית?
תשובתי: להעניק ביטחון ליהודים בביתם הלאומי, לחזק את קיומם של יהודֵי העולם ולשאוף להעלותם לארץ ולשמש דוגמה ומופת לעמים כיצד מדינה יהודית מוסרית מתמודדת בחדשנות ובתבונה עם אתגרי העולם המורכב שכולנו חיים בו.
אני מניח שהוטלנו, אנחנו, העם היהודי, לתוך אתגרים אלו מכיוון שאנו נכונים ומסוגלים להתמודד עימם. ואם כך, יש בכוחנו לפלס את הדרך לשאר עמֵי העולם.
נפתלי בנט שימש ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל בשנים 2021–2022.