מאמרי דעה

ישראל והיהודים – על סף פיצוץ

ההפגנה של נשות הכותל והזרמים הלא אורתודוכסיים ברחבת הכותל ביום רביעי, מביאה לשיא חדש את העימות בין מדינת ישראל לזרמים הלא אורתודוכסיים בכלל, ובנושא התפילה בכותל בפרט. היא גם ביטוי לתסכול הגובר והולך של זרמים אלו מהיחס של מדינת ישראל אליהם, שלתחושתם מתחיל מראש הממשלה ומשפיע על כלל רשויות המדינה. אדי הדלק בעימות הזה באוויר, והם רק הולכים ומתרבים. פיצוץ העימות, שנראה קרוב מתמיד, יגרום לנזק חמור, אולי לא הפיך ליחסיה של מדינת ישראל ורוב יהדות ארה"ב. האחריות לפתרון המשבר החריף מונחת על כתפי הממשלה. אבל גם רבנים ומנהיגים אורתודוכסיים אחראיים צריכים להירתם לכך ולמצוא פתרון הוגן למקומם של הזרמים במדינת ישראל.

עובדות היסוד של העימות הבין יבשתי הזה הן שרוב היהודים בארה"ב שייכים לזרמים הלא אורתודוכסיים, בעוד רוב היהודים בישראל, גם אם אינם אורתודוכסים, מזדהים עם התפיסה האורתודוכסית של היהדות. תפיסה זו גורסת כי הזרמים הלא אורתודוכסיים לא לגיטימיים במקרה הטוב, וגרועים מהנוצרים במקרה הפחות טוב. לכך יש להוסיף את השפעת הממסד החרדי והאורתודוכסי שמרני על הפוליטיקה הישראלית, ועל שירותי הדת. התוצאה היא התעלמות מופגנת וכמעט מוחלטת של ממשלת ישראל מן הזרמים הלא אורתודוכסיים, ואי הכרה באמונתם שבאה לידי ביטוי בשני נושאים מרכזיים: הגיור הלא אורתודוכסי, ונישואין וגירושין לא אורתודוכסיים. לצד זאת, מתנהלים עוד מספר מאבקים נקודתיים אך רועמים לא פחות, כמו סוגית הטבילה במקוואות תקצוב פעילותם, וכמובן התפילה בכותל.

התוצאה ליחסי מדינת ישראל עם יהדות ארה"ב הרת אסון. תמונות של רבנים קונסרבטיביים ורפורמיים, הנושאים ספרי תורה נאבקים עם חרדים ומורחקים על ידי שוטרים, מלבות עוד את הטינה הקיימת ממילא בקהילות אלו כלפי מדיניותה של ישראל. במישור המהותי, אי ההכרה בגיור ובנישואין של הזרמים הלא אורתודוכסיים משמעותית יותר, אבל המאבק על הכותל הוא סמל, ותמונות קשות כאלו, משפיעות לרעה אלף ממאמרי מחאה ונאומים מלומדים.

כמו בדברים אחרים במדינת ישראל, גם כאן, הנצחת הסטטוס קוו רק מחריפה את המצב. הזעקה של הזרמים הלא אורתודוכסיים אותנטית וחייבת להישמע בישראל ולקבל את המשקל הראוי. חוסר השיוויון הקיצוני ביחס אליהם, לא יכול להמשך. מאידך, צריך להכיר בשוני בין ישראל לארה"ב. לעומת הרוב המשמעותי שיש לזרמים אלו שם, משקלם בישראל זניח. יתרה מזו, גם הביקורת האורתודוכסית התאולוגית על זרמים אלו אותנטית וכנה, ובעיני רוב מוחלט של הפוסקים האורתודוכסיים, דרך הפסיקה והחיים של הקונסרבטיבים, ובוודאי של הרפורמים נמצאת רחוק מחוץ לגדר ההלכתית.

אבל בפעולה אחראית ושקולה, אפשר למתן את המתח ולאפשר הכרה מסוימת בזרמים הללו גם בישראל ללא ויתור בלתי נסבל בעיניים אורתודוכסיות. לרוחב החזית ישנם נושאים מהותיים לצד נושאים סמליים יותר. בנושאים המהותיים, נישואין וגיור, ספק אם אפשר להשיג הכרה של הממסד האורתודוכסי. במידה רבה זו אינה נדרשת כי המדינה באמצעות משרד הפנים מכירה בגיור לא אורתודוכסי. התפילה בכותל, כמו שאר הנושאים, סמליים במהותם: טבילה במקוה של לא אורתודוכסי, תשלום לרב לא אורתודוכסי מתקציב המועצה הדתית, מתן תקציבים לפעילות דתית לא אורתודוכסית ועוד. בכל אלו, אין סתירה לגופי הלכות אורתודוכסיים ופשרה לגביהם אפשרית.

האחריות אמנם מוטלת על הממשלה, והדאגה מהמצב הקיים צריכה להיות בראש ובראשונה שלה. אבל התהליך יכול להיות ציבורי. רבנים אורתודוכסיים אחראיים מחד, וגישה לא מתלהמת של המנהיגים הלא אורתודוכסיים בישראל ובארה"ב מאידך, יכולים להביא לשיח שיפתור רבות מן הבעיות. צריך להבין מראש שהזרמים הלא אורתודוכסיים לא יקבלו מעמד שווה בישראל. לפחות לא כעת. אין לכך סיכוי פוליטי, וגם לא הצדקה הנובעת ממשקלם. עם זאת, המצב הנוכחי אינו סביר ואינו הוגן. האורתודוכסיה בישראל חזקה מספיק כדי להכיל הכרה מסוימת בזרמים הלא אורתודוכסיים. ודאי בנושאים שאין ביניהם לבין ההלכה דבר. הקהילה היהודית בארה"ב מעבר להיותה בעלת חשיבות אסטרטגית לתמיכה האמריקאית בישראל, ראויה ליחס הוגן ולא מתנכר מצד מדינת היהודית ומוסדותיה. ולמאמץ כנה של המדינה לאמץ ככל יכולתה את דרכם ללבה. זוהי אולי דרך מלאת חתחתים, אבל כבר הפסיעה הראשונה בה יכולה להפחית את המתח ואת הניכור והתסכול של כל כך הרבה יהודים כלפי מדינת היהודים.

המאמר התפרסם בהארץ