יצירת שוק חופשי בתחום הדת לא רק תביא מזור למתחים מבית, אלא גם תשפר את יחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות. ישראל היא המדינה היהודית, וכדי להמשיך להחזיק במעמד הזה עליה לתת ליהודים מכל העולם את ההרגשה שהם יכולים לראות בה את ביתם. הדבר באחריותה.
מקובל להתייחס לישראל כאל מדינת שבטים. יש ערבים ויש יהודים, אבל היהודים נחלקים למגזרים: חילונים, דתיים־לאומיים, חרדים־לאומיים וחרדים.
בתוך הקבוצה של היהודים יש עוד תת־קבוצה: מובילים אותה מחוקקים ופוליטיקאים ותיקים, הגאים בשאיפתם לראות כאן מדינה המתנהלת על פי חוקי התורה וההלכה. בבחירות שהתקיימו ערב יום העצמאות ה־75 של ישראל הצביעו למעלה מחצי מיליון אנשים לפוליטיקאי שהצהיר בריש גלי שנים אחדות קודם לכן כי על המדינה היהודית להתנהל על פי התורה. "מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, בעזרת השם, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד המלך ושלמה המלך", אמר אותו ראש מפלגה. "רצוני בטווח הארוך הוא שמדינת ישראל תתנהל על פי התורה. כך צריך להיות, זו מדינה יהודית".
האם הייתה זו פליטת פה? לא. למעשה, האמירה ייצגה חזון של ישראל שאינו מקובל על רוב אזרחי המדינה. בשביל הפוליטיקאי הזה ובשביל רבים מחסידיו – לא כולם דתיים, ובוודאי לא חרדים – לא די בכך שמדינת ישראל מוּכּרת כמדינת הלאום של העם היהודי או שלוח השנה שלה מבוסס על החגים היהודיים. על ההלכה היהודית העתיקה להיות התשתית של חוקיה. רק אז יתגשם החלום הציוני.
אבל לא זה מה שהמדינה היהודית המודרנית נועדה להיות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית בשל התכלית שלשמה היא הוקמה – לשמש מקלט בטוח ליהודים מכל העולם ומקום שכל היהודים יוכלו לראות בו את ביתם, בין שהם חיים בניו יורק, בפריז, במוסקבה, בסידני או בקזבלנקה. זו מדינה שעושה הכול כדי להגן על יהודים, להציל יהודים ולדאוג לקיומם. זו מדינה ששולחת סוכני מוסד להטיס יהודים ברכבת אווירית מאתיופיה לחוף מבטחים, פותחת את שעריה לפליטים יהודים מאוקראינה ויוצרת תמריצים כלכליים כדי למשוך אליה יהודים ממעמד הביניים בצפון אמריקה.
זו מדינה יהודית משום שעברית היא השפה שמדברים בה ברחובות ומשום ששני הימים שדיווחי התנועה בתקשורת הם המפורטים ביותר בהם הם ערב פסח וערב ראש השנה, כאשר מיליוני אנשים נוסעים לאורכה ולרוחבה של הארץ לבלות את החג עם משפחתם. היא יהודית משום שביום כיפור, גם אם אינכם צמים, לא תיסעו בכבישים כי פשוט לא מקובל לעשות זאת.
מה יכול להיות יותר יהודי מזה?
זו מדינה יהודית משום שבפעם הראשונה זה אלפיים שנה חיילים יהודים שיוצאים לקרב שואגים זה לזה פקודות בעברית, כמו שעשו יהושע או דוד המלך אלפי שנים לפניהם. היא יהודית משום שכאשר החיילים האלה נלחמים, הם יודעים שהם נלחמים על קיומו של עם עתיק שנרדף במשך אלפי שנים, אבל חרק שיניים, שרד והקים מחדש מדינה עצמאית ריבונית במולדתו ההיסטורית, וכנגד כל הסיכויים.
זו מדינה יהודית משום שלא כמו במדינות אחרות, במדינה הזאת אין עיתונים בשבת, ובכל העיתונים מתפרסמים זמני הכניסה והיציאה של השבת. היא יהודית משום שאף על פי שרק כ־40% מאזרחי המדינה מקיימים אורח חיים דתי, למעלה מ־60% מדליקים נרות בערב שבת וכמעט 80% מנצלים את יום השבת לזמן איכות עם המשפחה.
האם כל זה הופך את ישראל למדינה דתית? לא. האם כל זה הופך אותה ליהודית? בהחלט כן.
אלא שמצב העניינים העדין הזה נמצא בסכנה גוברת והולכת. הכישלון בן ה־75 שנים למצוא מאזן כוחות ברור בין השלטון לבין חיי הדת הוביל למצב שבו ענייני הדת והמדינה שלובים זה בזה. לא זו בלבד שאין בישראל הפרדה בין דת למדינה, אלא שהתרחשה בה פוליטיזציה של הדת, וזו גרמה לאנשים להפנות עורף ולהתרחק מכל דבר שקשור במסורת היהודית.
דוגמה שמבהירה זאת היא המספר הגדל והולך של ישראלים שנמנעים מלהינשא במסגרת הרבנות ותחת זאת מעדיפים פשוט לא להיות נשואים או להתחתן מחוץ לישראל, במקומות כגון קפריסין, או אפילו ב"זום", במקומות כגון יוטה שבארצות הברית. בשנים האחרונות מספר הישראלים הנישאים באמצעות הרבנות צנח בכמעט 10%. אלה אנשים שהפוליטיזציה של הדת דוחה אותם, והם אינם רוצים להיות חלק ממוסד שלתחושתם הוא דו־פרצופי.
האם המצב הזה יכול להשתנות? כמובן. הרגע שבו אנשים ירגישו שהדת לא נכפית עליהם יהיה הרגע שהם יהיו מוכנים להתחבר יותר למסורות ולמנהגים שהסיפור היהודי עשוי מהם.
כדי שישראל תהיה יהודית אין צורך שהיא תכפה על אנשים להינשא דרך הרבנות. במקום זה עליה ליצור שוק חופשי בתחום הדת, שיאפשר לכל איש ואישה להיות יהודי או יהודייה מן הסוג שהם רוצים להיות, לממש את היהדות ולהתחבר לסיפור היהודי באופן שהם רוצים.
הסיבה שכל זה לא קורה היא הפחד של הממסד הפוליטי הדתי מאיבוד כוח ושליטה – לא רק במוסדות שמספקים לו תקציבים, משרות וסמכויות, אלא גם בקהילות שהוא מתיימר לייצג. שוק פתוח ליהדות יאיים על המונופול שאותם דמויות וגופים פוליטיים נאחזים בו בכל כוחם בתואנת השווא שהם עומדים על משמר היהדות.
סוגיה זו פוגעת ישירות בליבת הצביון היהודי של המדינה. בכל קהילה יהודית בעולם היום, יהודים מזרמים ומרקעים שונים משתפים פעולה ועובדים יחד על יוזמות משותפות. לכולנו יצא לראות רבנים אורתודוקסים, חרדים, רפורמים או קונסרבטיבים שמסוגלים לשבת איכשהו יחד בניו יורק, בלונדון או בסידני. משום מה הם אינם מסוגלים לעשות זאת בתל אביב, בירושלים או בבאר שבע. איך ייתכן שבישראל, המדינה היהודית, זרמים ביהדות המייצגים מיליוני יהודים ברחבי העולם מכוּנים רשעים ומקבלים יחס של יהודים סוג ב'?
משהו התקלקל ביחסיה של המדינה עִם הדת היהודית. במקום לשאוף לפתוח את היהדות ולהפוך אותה לנגישה יותר, המדינה הידקה את אחיזתה בדת. בכך היא מרחיקה יותר ויותר אנשים מכל היופי שיש לדת העתיקה שלנו להציע לישראל ולעולם.
יצירת שוק חופשי בתחום הדת לא רק תביא מזור למתחים מבית, אלא גם תשפר את יחסיה של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות. ישראל היא המדינה היהודית, וכדי להמשיך להחזיק במעמד הזה עליה לתת ליהודים מכל העולם את ההרגשה שהם יכולים לראות בה את ביתם. הדבר באחריותה.
המצב יכול להשתנות ולהשתפר, וכשזה יקרה תהיה כאן חברה יהודית יותר, כזאת שבה השוק הפתוח ייצור הזדמנויות רבות יותר להתחבר לסיפור העתיק שלנו.
יעקב כץ הוא העורך הראשי של העיתון "ג'רוזלם פוסט".