התחושות המרות שמציפות את הציבור הישראלי בעקבות הטראומה של ה-7 באוקטובר מחריפות על רקע האיבה המופגנת כלפי ישראל ברחבי העולם.
אנו ניצבים מול גילויי אנטישמיות קשים ומסרבים לעכל כיצד פשעי החמאס הנוראיים מתקבלים כלגיטימיים בקמפוסים היוקרתיים ביותר בעולם המערבי. אנו מתפוצצים מזעם לשמוע מפגינים שזועקים "מהים עד הנהר – פלסטין תהיה חופשית", מבלי שיש להם שמץ יכולת לסמן על המפה, איפה הים ואיפה הנהר. אנו חשים חוסר צדק מהדהד כאשר מלחמת המגן שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור רצחני מוכתרת על ידי יפי נפש נבערים כפשע קולוניאליסטי. מרגיז לגלות שהעניין הצודק שלנו נופל קורבן לאינטרסים ציניים ולמציאות גלובלית אכזרית שכלל אינה תלויה בנו, כך רוסיה וסין עויינות לנו כי זו דרכן להיאבק בארה"ב.
למרות שהתסכול מובן, ישראל לא תצליח לנווט דרכה אם תתעלם מן העובדות הלא נעימות של מציאות חיינו ותסתפק בקיטורים על צביעותו של העולם. גורלנו מיקם אותנו בצומת אלימה שמיקדה לאורך ההיסטוריה את חמדנותם של שליטים ואת כיסופיהם של מאמינים – נתון גיאופוליטי שמלכתחילה אינו מבטיח יציבות. לכך מצטרפות מספר עובדות חיים אסטרטגיות שרלוונטיות לימינו אלה, שאמנם אין בכוחנו לשנותן, אך בהתנהלות נכונה, בידינו להקטין את פגיעתן הרעה ולעיתים אף לגייסן לטובתנו.
איראן מתנגדת לעצם קיומה של ישראל, בונה יכולות תקיפה ומגבשת חזית כנגדנו – אין בכוחנו לשנות את התפיסות האידיאולוגיות של האייטולות, אך יש בכוחנו לפעול לגיוס מאמץ בינ"ל בהובלת ארה"ב לעצירת מאמציה של איראן להשיג נשק גרעיני. בכוחנו גם לסייע בהקמתה של קואליציה אזורית חזקה נגד האיום האיראני. מדינות ערב ובראשן סעודיה חוששות מאיראן והן נכונות לשתף עמנו פעולה ואף לכרות עמנו הסכמי שלום אם נשרטט יעד מדיני ברור לסיום הכיבוש ולפתרון הבעיה הפלסטינית.
ארה"ב היא בת בריתנו היחידה – אין בכוחנו להשתחרר מתלותנו הביטחונית והמדינית העמוקה בארה"ב. איננו יכולים לכפות את רצוננו על וושינגטון ואין בכוחנו לתכסס ולתמרן בערמומיות בין המעצמות כי נצא קרחים מכאן ומכאן. אך יש בכוחנו לטפח את הידידות עם ארה"ב ואף להעמיק את מחויבותה כלפינו אם לא נתעלם מן האינטרסים שלה ואם נפעל לסייע במימושם. ליהודי ארה"ב השפעה רבה בארצם ובכוחם לסייע במאמצינו אלה, אך כדי שירתמו למשימה עלינו לכבד את ערכיהם ולקרבם אל לבנו.
בין הים התיכון לנהר הירדן חיים מספר שווה של יהודים וערבים – אין בכוחנו לשנות את המציאות הדמוגרפית וגם אין בכוחנו לשמור על אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ללא רוב יהודי מוצק. אך יש בכוחנו לחתור להסדר שיפריד בין שני העמים באמצעות גבול קבע מוכר ויבלום כך את גלישתנו למציאות דו-לאומית אלימה.
העולם מתעקש כי הרש"פ (ואש"ף) הם נציגיו של העם הפלסטיני ועמם יש להתקדם להסדר מדיני – אין בכוחנו לשכנע את ידידינו בעולם ואת מדינות ערב כי יש לפעול במנותק מהרש"פ. אך יש בכוחנו לסייע בשיקומה של הרש"פ ובתיקון כשליה (חולשה, שחיתות, מנהיגות לא אפקטיבית). במקביל, בכוחנו להעצים את הביטויים החיוביים שהפגינה הרש"פ (הכרה בישראל, שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראלים). בכוחנו גם לנווט להסדר בינ"ל בעזה שייושם ביום שאחרי המלחמה ואשר ישלב באופן מודרג את הרש"פ וכך יסיר מעל כתפינו את נטל שיקומה של הרצועה והדאגה לשני מיליון תושביה.
מפתה להאשים את "ההסברה" הישראלית שאינה עושה דיי כדי לשכנע בצדקתנו, אך אין לשגות באשליות לגבי כוחה לשנות סדרי עולם. בעת הנראית לעין, האנטישמיות לא תיעלם מחיינו, ומדינות תוספנה לפעול לקידום האינטרסים שלהן באופן קר ונטול סנטימנטים. לרבים קשה לקבל אמת מתסכלת זו, אך מול האתגרים הדרמטיים בפניה ניצבת ישראל אסור שנסתפק בלהיות צודקים. עלינו להיות חכמים.
פורסם במעריב