רוב הערבים בישראל מתנגדים להרחקה מלימודים של סטודנטים המביעים תמיכה בחמאס ברשתות החברתיות, רק עשירית מהם מסכימים ש״היה בית מקדש יהודי״ על הר הבית.
להורדת הסקר בגרסת PDF לחצו כאן.
המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי מתמקד החודש בעמדות של ערביי ישראל. שיעור קטן מאוד מהערבים (4%) תומכים בהמשך שלטון חמאס בעזה. כשליש מהם אומרים שמאז תחילת המלחמה הם נזהרים יותר שלא להתבלט בחברת יהודים, וקבוצה משמעותית מעריכה כי במגזר הערבי לא התפתחו מהומות מתוך ״פחד לצאת לרחובות באווירה הקשה שנוצרה״.
בדו״ח שלושה חלקים עיקריים: הראשון עוסק בתגובת הערבים למלחמה, השני ביחסי הערבים עם המדינה והמגזר היהודי, השלישי, הקצר יותר, מתמקד ביחס הערבים לשאלת הר הבית.
כותרות נוספות:
כרבע מהערבים בישראל תומכים בשלטון של הרשות הפלשתינית בעזה. שיעור ניכר תומכים בכוח בינלאומי בהובלת מדינות ערביות
הערבים בישראל מעידים שחשו בעיקר ״פחד״ ו״דאגה״ לאחר מתקפת 7 באוקטובר, וחשים בעיקר ״עצב״ לנוכח מתקפת הנגד של ישראל בעזה.
רוב הערבים בישראל מתנגדים להרחקה מלימודים של סטודנטים המביעים תמיכה בחמאס ברשתות החברתיות, וגם להרחקה של סטודנטים יהודים המביעים עמדות שנויות במחלוקת
רוב הערבים בישראל סבורים כי ישראל רוצה ״להרחיק מוסלמים מהר הבית״. רק עשירית מהם מסכימים ש״היה בית מקדש יהודי״ על ההר.
הערבים בישראל מציבים את הטיפול בפשיעה במגזר הערבי בראש סדר העדיפויות, אך מביעים אמון נמוך מאוד במשטרה ונמוך למדי במערכת המשפט
רק 10% מהערבים בישראל סבורים שיחסי יהודים וערבים בישראל ישתפרו לאחר תום המלחמה; 40% סבורים שיהיו פחות טובים
רק כמחצית מהערבים בישראל סבורים שכדאי לילדיהם או נכדיהם להתגורר בישראל. רוב מקרב הנוצרים סבורים שמוטב לילדיהם לחיות לארה״ב או אירופה.
ערביי ישראל ותגובתם למלחמה
האם ישראל תנצח?
לאורך כל חודשי המלחמה, בטחון הערבים בניצחונה של ישראל נמוך משמעותית לעומת זה של היהודים. הנתונים לחודש אפריל מלמדים על שיעור של 29% הסבורים בביטחון גבוה (דירוג 4 או 5 בסולם של 1 עד 5) שישראל תנצח. עם זאת, בקרב נוצרים ודרוזים שיעור הבטוחים בניצחון ישראל גבוה – 70% בקרב המשיבים הדרוזים ו-65% בקרב המשיבים הנוצרים דירגו את ביטחונם בניצחון ישראל ברמות הגבוהות. יש לציין כי מספר המשיבים הנוצרים והדרוזים במדגם קטן יחסית, בהתאם לגודל הקבוצות מכלל האוכלוסייה הערבית, ולכן יש להתייחס לממצאים ביחס לקבוצות אלה ביתר זהירות.
מה הם מרגישים?
במסגרת הסקר שאלנו הן על התגובה הרגשית למתקפת חמאס של 7 באוקטובר, והן על התגובה הרגשית למתקפת הנגד של ישראל בעזה. לנשאלים הוצעו שש אפשרויות לבחירה של ״הדבר הכי חזק״ שהרגשת, ומתוכם בחרו אחד. שתי התגובות הדומיננטיות למתקפת חמאס, היו ״דאגה״ (כשליש מכלל המשיבים) ו״פחד״ (קרוב לשלושים אחוז). בקרב נוצרים ודרוזים התגובות היו מעט שונות, כאשר בקרב נוצרים פחד היה הרגש העיקרי (35%), וכרבע בחרו ב״עצב״. בקרב הדרוזים הקטגוריה ״עצב״ היתה העיקרית אצל 30% מהמשיבים (וגם אצלם, ״פחד״ היה הרגש המוביל עם 34%).
אותו מנעד של רגשות הוצג למשיבים גם בהקשר ל״מתקפות של ישראל ברצועת עזה״. במקרה זה, הרגש הדומיננטי היה ״עצב״, אם כי ניכר פער גילאי בהקשר אליו: מהצעירים עד גיל 34, כשליש בחרו בעצב (32%), ולעומת זאת בגילאים המבוגרים יותר בחרו בו יותר מארבעים אחוזים מהמשיבים. מקרב הדרוזים, שיעור נמוך הרבה יותר, של 19% בחרו בעצב, ו״דאגה״ היא הרגש העיקרי (23%) ומייד לאחריו ״שמחה״ (19%).
בהקשר דומה הוצגה בסקר גם השאלה ״האם בתקופת המלחמה את/ה מתנהג/ת כרגיל, או נזהר יותר כאשר את/ה מגיע/ה לסביבה שיש בה יהודים?״ רוב מקרב המשיבים (ורוב גדול מאוד מקרב המשיבים הדרוזים, 81%) אמרו שהם מתנהגים כרגיל גם בימי המלחמה. עם זאת, שיעור לא מבוטל של יותר משליש (35%) אומרים שהם כן ״קצת״ או ״מאוד״ נזהרים לא להתבלט כשהם בסביבה של יהודים.
איך לנהוג בהזדהות עם חמאס?
באותו הקשר נבחנו בסקר עמדות הערבים גם בשאלת הפעולות שיש לנקוט או להימנע מלנקוט נגד סטודנטים במקרים מגוונים של הבעת עמדות שנויות במחלוקת. בחינה זאת באה בעקבות פרסום של כמה מקרים שבהם סטודנטים ערבים הועמדו לדין משמעתי או הורחקו מלימודים לאחר שפרסמו הודעות תמיכה בחמאס או גינוי לצה״ל ברשתות החברתיות. על מנת לבחון את העקביות בתשובות על מקרים אלה, הוצגו למשיבים ארבעה תסריטים – שניים מהם עוסקים בהבעות עמדה שנויות במחלוקת של ערבים, ושניים בהבעות עמדה שנויות במחלוקת של יהודים. כפי שאפשר לראות בגרף, למשיבים היתה נטייה לתבוע ענישה קשה יותר כלפי יהודים מאשר כלפי ערבים, אם כי צריך לסייג ולומר שנטייה זו עשויה בהחלט לנבוע גם מתוכן הדברים השונה שיוחס בשאלות ל״סטודנטים״ היהודים והערבים.
ככלל, רוב משמעותי מקרב הערבים סבורים כי אין לנקוט בפעולות נגד סטודנטים המביעים עמדות שנויות במחלוקת מעבר לבקשה למחוק את ההודעות. עם זאת, כשליש מהם סבורים שיש להרחיק מלימודים סטודנט יהודי שקורא לעודד הגירת ערבים מישראל, שיעור מעט נמוך יותר סבורים שיש להרחיק מלימודים סטודנט יהודי שמביע תמיכה בהרג חפים מפשע בעזה, וכרבע סבורים שיש להרחיק מהלימודים סטודנטים שמביעים תמיכה בחמאס או במתקפת חמאס על ישראל.
נוסח השאלות היה:
מה לדעתך צריכה אוניברסיטה בישראל לעשות במקרה של סטודנטים ערבים שמביעים תמיכה במתקפה של חמאס ברשתות החברתיות?
מה לדעתך צריכה אוניברסיטה בישראל לעשות במקרה של סטודנטים ערבים שמביעים תמיכה באופן כללי בתנועת חמאס ברשתות החברתיות?
מה לדעתך צריכה אוניברסיטה בישראל לעשות במקרה של סטודנטים יהודים שמביעים תמיכה בהרג אזרחים חפים מפשע בעזה ברשתות החברתיות?
מה לדעתך צריכה אוניברסיטה בישראל לעשות במקרה של סטודנטים יהודים שמביעים תמיכה בעידוד הגירה של ערבים מישראל ברשתות החברתיות?
בשאלות אלה ישנו פער משמעותי ועקבי בתשובות בין מוסלמים לבין נוצרים ודרוזים.
מה לעשות ביום שאחרי?
ערביי ישראל נוטים להאשים הן את חמאס והן את ישראל בהימשכות סבבי הלחימה בעזה מאז ההתנתקות של 2005. רוב הנוצרים והדרוזים מאשימים בעיקר את חמאס, אך בקרב הרוב המוסלמי 43% מאשימים את שני הצדדים במידה שווה, כרבע (24%) בעיקר את ישראל, ופחות מעשירית (9%) בעיקר את חמאס.
למול הסדרים אפשריים בעזה ״ביום שאחרי״ המלחמה, בחרו קרוב לשליש מהמשיבים בשלטון של כוח בינלאומי של מדינות ערב (30%). רק 4% תמכו בהמשך שלטון של חמאס. מקרב הנוצרים, קרוב למחצית בחרו בשלטון של ישראל (46%), ומקרב הדרוזים קרוב למחצית (43%) בחרו בשלטון של ישראל, ושיעור זהה בחרו בשלטון של כוח בינלאומי (43%).
יחסים עם היהודים, זהות ועדיפויות
אמון במנהיגים
אמונם של ערביי ישראל בממשלה נמוך למדי, כפי שהיה גם בחודשים הקודמים. הנתונים לחודש זה מלמדים על אמון גבוה של פחות מרבע מהמשיבים, ועל אמון נמוך של כמעט כל השאר, כולל אמון נמוך מאוד של קרוב למחצית מהמשיבים (43%). ישנם שינויים לא מבוטלים בנתונים מחודש לחודש, הנובעים בין השאר מהפער בגודל המדגם. עם זאת, התמונה הכללית דומה למדי: שיעור קטן של ערבים שנותן אמון גבוה בממשלה, נתון שמודגש בשל האמון הגבוה יחסית של המיעוט הנוצרי בממשלה (59% מהם נותנים בה אמון די או מאוד גבוה).
האמון בראש ממשלת ישראל נמוך עוד יותר בקרב הערבים. 15% נותנים בו אמון די או מאוד גבוה, 79% אמון די או מאוד נמוך. כפי שאפשר לראות, בנתון זה לא חל שינוי משמעותי בחודשים האחרונים.
שיעור ניכר מהערבים (ארבעה מכל עשרה) סבורים שיחסי יהודים וערבים ״יהיו פחות טובים״ אחרי המלחמה. עשירית סבורים שהיחסים ישתפרו, ו-40% סבורים שלא יהיה שינוי.
שיעור גבוה מאוד מקרב הערבים מדרגים את הטיפול בבעיית הפשיעה במגזר הערבי בעדיפות ראשונה לעומת אפשרויות אחרות שהוצגו להם, כמו שיפור מערכת החינוך או טיפול בתשתיות עירוניות. נתון זה בא במקביל להבעת אמון נמוך מאוד במערכת החוק – בעיקר במשטרה, ש-76% מהערבים מביעים בה אמון נמוך (די או מאוד), אך גם במערכת המשפט, ש-56% מביעים בה אמון נמוך.
85% מהערבים דירגו את הטיפול ב״ארגוני פשיעה בחברה הערבית״ בעדיפות ראשונה (69%) או שנייה (15%) מכלל העדיפויות שהוצגו. שלוש עדיפויות אחרות שהוצגו, דיור, חינוך ותעסוקה, זוכות לדירוג כמעט זהה.
איך הם מגדירים את עצמם?
שאלת ההגדרה העצמית של ערביי ישראל חוזרת בסקרים שונים ובנוסחים שונים, וישנם פערים לא מבוטלים בתשובות המתקבלות. כפי שאפשר לראות בגרף, ישנו פער גדול מאוד בהגדרה העצמית בין נוצרים, דרוזים וערבים מוסלמים. המוסלמים, שהם הרוב הגדול מקרב המיעוט הערבי, ובפער משמעותי, בוחרים כמעט שווה בשווה בהגדרה העצמית ״ערבי״ ו״ערבי-ישראלי״. עם זאת, כשלושים אחוז בוחרים בהגדרה ״פלשתיני״ או ״פלשתיני-ישראלי״.
לשם השוואה, ניתן להביט באופן שבו השיבו ערבים לשאלה דומה, אך לא זהה, ב-2023 וב-2021. צביעת ההגדרות מאפשרת לזהות את הדמיון העקרוני בחלק מהתשובות, ואת התזוזות בתשובות אחרות: ניתן לראות שבין השנה שעברה לבין השנה אין שינוי בשיעור הערבים המגדירים את עצמם ״ישראלי״ או ״ערבי ישראלי״. תוספת ההגדרה ״פלשתיני ישראלי״ העלתה את שיעור המשיבים שהגדרתם כוללת את המרכיב ״ישראלי״. שיעור המגדירים את עצמם ״ערבי״ צנח לעומת הסקר של השנה שעברה, ושיעור המגדירים את עצמם ״פלשתיני״ עלה. הפערים לעומת נתוני 2021 גדולים הרבה יותר. אך יש לומר כי נתוני אותה שנה היו חריגים, וכבר כאשר פורסמו חידדנו את הצורך לעקוב אחריהם כדי לברר האם מדובר בשינוי מגמה או בתוצאה חד פעמית.
האם הם רוצים להישאר בישראל?
במדד חודש מרץ נבחנה שאלה על ״אפשרות מעשית להגר לחו״ל״ בכלל אוכלוסיית ישראל. בסקר התברר כי 27% מהערבים בישראל מסכימים לאמירה ״אם הייתה לי אפשרות מעשית להגר לחו"ל, הייתי עושה זאת״, לעומת 23% מקרב היהודים. בסקר של חודש אפריל בחברה הערבית נשאלה שאלת הגירה בנוסח אחר. היא מתייחסת לא למשיבים אלא לצאצאיהם (איפה לדעתך כדאי לילדים/נכדים שלך לחיות?), ופורטו בה מספר אפשרויות לבחירה: ישראל, מדינה ערבית, מדינה פלשתינית, אירופה או ארה״ב. מכלל הערבים, רק מעט יותר ממחצית סבורים שכדאי לילדיהם לחיות בישראל. כרבע סבורים שמוטב להם לחיות באירופה או ארה״ב, וכעשרה אחוזים השיבו מדינה ערבית (4%) או מדינה פלשתינית (6%). בקרב נוצרים בישראל כמחצית (47%) אמרו שמוטב לילדיהם לחיות בארה״ב או במדינה אירופית. בקרב מבוגרים (מעל גיל 55) ישנו רוב משמעותי (72%) הסבור כי מוטב לילדים ולנכדים לחיות בישראל.
הערבים ושאלת הר הבית
הסקר נערך בתקופת חודש הרמאדאן שבו מתקיימת תמיד מתיחות מסויימת סביב מתחם הר הבית, ועולה השאלה האם התפילות יעברו ללא אלימות. במסגרת הסקר נשאלו מספר שאלות הנוגעות להר הבית הן בהיבט המדיני-מעשי והן בהיבט העקרוני. ככלל, שיעור גדול מאוד מערביי ישראל מכחישים את העובדה שלהר הבית (חראם אל שריף) יש עבר יהודי. 50% מהם אומרים שלא היה בית מקדש יהודי במקום, ורק 11% אומרים שהיה (השאר ״לא יודעים״). בהתאם, 55% מהם (63% מקרב המוסלמים) סבורים שעל מדינת ישראל לאסור על יהודים לעלות על הר הבית מסיבה כלשהי, ורק 10% מהם סבורים שיש לאפשר ליהודים לעלות להר לביקור ותפילה. אותו שיעור – 55% (64% מקרב המוסלמים) – סבורים כי מטרתה של ישראל היא ״להרחיק את המוסלמים מהחארם אל-שריף״. רק חמישית (21%) סבורים כי ישראל מעוניינת לאפשר חופש פולחן מלא למוסלמים בהר.
מקרב המוסלמים, 60% סבורים שלא היה בית מקדש יהודי, ו-6% אומרים שהיה. מקרב הנוצרים והדרוזים ישנו רוב שמשיבים ״לא יודעים״ על שאלה זו (72% ו-55% בהתאמה). 43% מהדרוזים ו-19% מהנוצרים סבורים שהיה בית מקדש יהודי בהר הבית.
סקר המכון למדיניות העם היהודי נערך החודש בוצע סקר בקרב 613 משיבים המהווים מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל. הדגימה בוצעה לפי מכסות של מגדר, גיל, אזור ודת. טעות הדגימה: 3.9% +
איסוף הנתונים בוצע בשילוב של פאנל דיגיטלי ושיחות טלפון. הסקר בוצע בין התאריכים 25 למרץ ו-4 אפריל 2024. ניתוח הנתונים והצגתם נעשה על ידי הישאם ג׳ובראן, בסיועו של נח סלפקוב מהמכון למדיניות העם היהודי. דו״ח המכון נכתב על ידי שמואל רוזנר, שעורך את מדד JPPI לחברה הישראלית.
