המכון למדיניות העם היהודי

בדו"ח לחודש זה מספר חלקים המתייחסים למלחמה בעזה, אמון בהנהגה ובניצחון, גיוס חרדים, החברה הערבית וכן מדד מוסר כללי עם השוואה למדינות אחרות.

להורדת המדד בגרסת PDF לחצו כאן.

כותרות נוספות:

• שליש מהישראלים חושבים שהדיווחים על רעב בעזה הם שקר, רבע סבורים שהם מאוד נכונים.
• רוב מוטרדים מהדיווחים על הרעב – שליש כי חשוב להם שישראל לא תרעיב, חמישית כי זה עלול להקשות את המשך המלחמה.
• קצת יותר ממחצית תומכים בהחלטה על העברת סיוע הומניטרי בהיקף נרחב לרצועת עזה
  בבחירה בין החזרת חטופים ללא מיגור חמאס, לבין המשך מלחמה להשגת שתי המטרות, רוב בעד האפשרות הראשונה.
• עלייה בשיעור הישראלים שלא מרגישים שישראל מנצחת במלחמה.
• רוב היהודים סבורים שחמאס אחראי לכך שאין הסכם חטופים, מחצית מהערבים סבורים שממשלת ישראל אחראית.
• רוב הישראלים מודאגים מאפשרות שישראל תהפוך למוקצה במדינות המערב. בימין רוב לא מודאגים.
• לאור הדיווחים על התנכלויות לישראלים בחו"ל – חמישית מעידים כי הסיכוי שיטוסו לחו"ל קטן יותר.
• רוב היהודים בישראל פסימיים ביחס לעתידה של יהדות התפוצות.
• מחצית מהיהודים: אדלשטיין הוחלף כדי למשוך זמן עד החלטה בעניין חוק גיוס / פטור לחרדים.
• רוב הערבים סבורים כי לישראל אין עניין להוריד את רמת הפשע במגזר הערבי.
• פער משמעותי בין יהודים לערבים בהגדרת עמדות ״מוסריות״ בנושאים מגוונים.
• רוב הישראלים אומרים שהפלות, עונש מוות, סיוע רפואי להתאבדות – ״מוסריים״.
• נשים יהודיות סבורות שמעשים אלה (וכן הומוסקסואליות) ״מוסריים״ יותר מאשר גברים יהודים.
• גברים יהודים יותר מנשים אומרים שפוליגמיה, נהיגה מהירה, עונש מוות לרוצחים, ניסויים רפואיים בבעלי חיים והימורים – ״מוסריים״.
• רוב הישראלים סבורים שיש התחממות גלובלית בגלל פעילות תעשייתית של בני האדם.

המלחמה בעזה 

ערב כתיבת הדו"ח אישר הקבינט הביטחוני את כיבוש רצועת עזה, על רקע התנגדות של האופוזיציה. בסקר, שנערך לפני ההצבעה, נבחן מה הציבור בישראל חושב שנכון לעשות בנושא הרצועה מול שתי אפשרויות תיאורטיות. האחת – לנסות להגיע להסכם על החזרת החטופים, גם במחיר ויתור על הדחת חמאס מהשלטון. השנייה – להמשיך במלחמה עד להשגת המטרות שנקבעו (שהן מיטוט שלטון חמאס, והחזרת כל החטופים). ייתכן בהחלט ששתי אפשרויות אלה משקפות מצבים בלתי אפשריים בשלב זה, אולם הסקר מאפשר לעקוב אחר העדפת הציבור בהינתן שתי אפשרויות, שלכל אחת עלול להיות מחיר כבד, ושכל אחת מציעה הישג אפשרי.

בקרב כלל הציבור הישראלי ישנה העדפה לאפשרות של החזרת חטופים וסיום המלחמה. העדפה זו היא במידה רבה תוצאה של עמדת המשיבים הערבים, הנוטים לאפשרות זו ברוב גדול מאוד (88%). בקרב המשיבים היהודים לסקר שורר שוויון: 45% מהיהודים מעדיפים שחרור חטופים גם ללא הדחת חמאס מהשלטון, ו-46% מעדיפים את המשך המלחמה עד להשגת מטרה זו (ולצידה שחרור כל החטופים).

רוב מי שמגדירים עצמם שמאל (98%) ומרכז (68%) בעד האפשרות לנסות להגיע להסכם להחזרת החטופים, גם אם מטרת מיטוט החמאס לא הושגה. מנגד, מרבית המגדירים עצמם ימין (88%) השיבו כי הם תומכים בהמשך המלחמה אם הפסקה משמעותה שחמאס אינו מודח מהשלטון. בהשוואה לשאלה זהה שנבחנה לפני חודשיים, למעשה כמעט אין שינוי בעמדות המשיבים.

טרם החלטת הקבינט על השתלטות על העיר עזה, רוב העיסוק בעזה בשבועות האחרונים התמקד בדיווחים על רעב ברצועה, בהחלטה להעביר סיוע נרחב לרצועה, ובביקורת הבינלאומית על ישראל בשל המצב השורר ברצועה. בתקשורת (בעיקר הזרה) נשמעו עדויות ודיווחים ממקורות שונים על מחסור חמור במזון בחלקים מרצועת עזה, ולפי נתונים של ארגונים בינלאומיים, ישנה עלייה במספר העזתים הסובלים מרעב. עמדתה של ישראל לאורכו של משבר זה היא שאין רעב ממשי ברצועה, וכי הדיווחים הם פרי תעמולה של חמאס.

שליש מהישראלים (33%) מסכימים עם העמדה הרשמית של ישראל, וחושבים שהדיווחים על הרעב בעזה הם ״שקר מוחלט״, רבע (27%) סבורים שהם מאוד נכונים, חמישית (19%) חושבים שהם קצת נכונים וחמישית (17%) סבורים שהם לא כל כך נכונים. ישנם פערים משמעותיים בין תשובות היהודים לבין תשובות הערבים בהקשר זה: רוב מוחלט של הערבים בישראל (87%) סבורים שהדיווחים על רעב נכונים (מאוד נכונים + קצת נכונים). מנגד, רוב היהודים בישראל (61%) חושבים שהם לא נכונים (שקר מוחלט + לא כל כך נכונים).

בחלוקה אידאולוגית רוב המשיבים המזהים עצמם כ״שמאל״ (כולל ״שמאל מרכז״) ו״מרכז״ חושבים שהדיווחים על הרעב בעזה נכונים, ואילו מרבית המזהים עצמם ימין חושבים אחרת. שלושה מכל ארבעה תומכי ״ימין״ (74%) סבורים כי הדיווחים על רעב הם שקר מוחלט. בקרב תומכי ימין-מרכז 41% חושבים כך, ו-30% נוספים סבורים שהם ״לא כל כך נכונים״.

למרות חוסר האמון של חלק ניכר מהישראלים בדיווחים על רעב, רוב הישראלים מוטרדים מהדיווחים על הרעב, מסיבות מגוונות. שליש מהישראלים מוטרדים מהדיווחים בעיקר כי חשוב להם שישראל לא תרעיב את תושבי עזה. זו העמדה הרווחת בקרב תומכי שמאל ושמאל-מרכז. כחמישית (22%) מוטרדים מהדיווחים בעיקר כי הם ״עלולים להקשות על ישראל את המשך המלחמה״. עמדה זו בולטת בקרב תומכי ״מרכז״. כרבע מהישראלים (23%) לא מוטרדים מהדיווחים, ובחרו באמירה ״גם אם יש רעב בעזה זו לא הבעיה של ישראל״. עוד 17% לא מוטרדים מהדיווחים כי הם לא מאמינים שיש רעב בעזה. גם בשאלה זו קיימים הבדלים משמעותיים בין עמדות המשיבים היהודים לעמדות המשיבים הערבים – בעוד שרוב מוחלט של הערבים בישראל (81%) מוטרדים מהמצב בעזה כי חשוב להם שישראל לא תגרום לרעב בעזה, רק רבע מהיהודים בחרו בעמדה זו. עוד כרבע מוטרדים מהדיווחים בגלל דאגתם מההשלכות שלהם על היכולת של ישראל לנהל את המלחמה.

בחלוקה לפי הצבעה, 41% ממצביעי הליכוד, רבע ממצביעי הציונות הדתית ורבע ממצביעי יהדות התורה העידו כי הם לא מוטרדים מהדיווחים כי הם לא מאמינים שיש רעב בעזה. מנגד, מחצית ממצביעי יש עתיד, שליש ממצביעי המחנה הממלכתי ורוב מצביעי העבודה (בבחירות 2022) אמרו שהם מוטרדים בעיקר כי חשוב להם שישראל לא תגרום לרעב בעזה.

לנוכח הדיווחים על רעב והביקורת הבינלאומית, ישראל אפשרה בשבועות האחרונים העברת סיוע הומניטרי רב לעזה. מחצית מהישראלים (53%) תומכים בהחלטה זו של ישראל, שליש (32%) מתנגדים לה ו-15% העידו שאינם יודעים להשיב מה עמדתם בסוגייה זו. הנתון המעיד על תמיכה של רוב הישראלים בהעברת הסיוע נובע במידה רבה מעמדת המשיבים הערבים, שרובם (87%) תומכים בהחלטה להעביר סיוע. בקרב הציבור היהודי, 44% תומכים בהעברת סיוע בכמויות גדולות, ו-39% מתנגדים לכך.

ככול שמתקדמים על הסקלה האידאולוגית מהקוטב השמאלי לכיוןן הקוטב הימני, עולה שיעור המתנגדים לסיוע ויורד שיעור התומכים בו. בעוד שרוב המזהים עצמם שמאל ומרכז תומכים בהחלטה לאפשר את העברת הסיוע ההומניטרי, רוב המשתייכים לקבוצת ה״ימין״ מתנגדים לו (בקרב המזהים עצמם ימין-מרכז 44% מתנגדים לסיוע ו-35% תומכים בו). יש לציין כי בשאלה זו נרשם שיעור גבוה יחסית של משיבים שאינם יודעים להשיב לעומת רוב השאלות האחרות בסקר.

אמון בניצחון ובהנהגה

ביחס לחודש שעבר חלה החודש (מדד אוגוסט) עלייה בשיעור הישראלים שאינם מרגישים שישראל מנצחת במלחמה. מגמת זו נצפתה הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים. הסבר אפשרי לכך הוא דעיכת ההשפעה של הצלחת המערכה מול איראן, שרושמה היה משמעותי לקראת הסקר של יולי. גם הדיווחים על קושי להגיע להסכם עם חמאס, ביקורת על ישראל בעולם, והתלבטות ביחס לצעדים הבאים כנראה השפיעה על מגמה זו. בחברה הערבית אפשר לזהות בשבועות האחרונים עלייה מסויימת בנכונות להפגין נגד המלחמה ולהביע עמדות ביקורתיות ברשתות החברתיות, יותר מאשר בשלבים מוקדמים של הלחימה.

בחודש האחרון נרשמה מגמת ירידה באמון הציבור היהודי בממשלה. נכון לנקודת הזמן הנוכחית, שלושה מכל חמישה יהודים בישראל מעידים שאינם סומכים על הממשלה, ושניים מכל חמישה אומרים שהם סומכים עליה. למרות מגמת ירידה זו, מדובר באחת מרמות האמון הגבוהות בממשלה שנרשמו בשנה וחצי האחרונות (השיא היה בחודש שעבר, מייד לאחר המערכה מול איראן). כצפוי, רמת האמון של הערבים בממשלה נמוכה באופן משמעותי מזו של היהודים. בעוד ש-60% מהיהודים מעידים כי רמת האמון שלהם בממשלה נמוכה, 83% מהערבים מעידים כך.

בשבועות האחרונים התקיימו ניסיונות מחודשים לקדם עסקה לשחרור חטופים ולהשגת הפסקת אש בעזה, אך בסופו של דבר ניסיון זה לא צלח. הצדדים המעורבים ניהלו מגעים בתיווך מצרים, קטאר וארצות הברית, אולם דווח שהפערים בעמדות נותרו משמעותיים.

מחצית מהישראלים (47%) סבורים כי חמאס נושא בעיקר האחריות לכך שלא הושג הסכם להחזרת החטופים והפסקת אש. רבע מהם טוענים כי האחריות היא בעיקר של ממשלת ישראל, וחמישית חושבים שממשלת ישראל וחמאס נושאות באחריות דומה. בקרב היהודים – רוב (58%) סבור כי חמאס הוא זה שנושא בעיקר הכשלון למגעים. מנגד, רוב הערבים (53%) סבורים כי ממשלת ישראל אחראית לכך. בחלוקה אידאולוגית מתגלים פערים משמעותיים בהבנת האחריות לכשלון השיחות: רוב המשתייכים לימין ולימין-מרכז סבורים כי האחריות מוטלת בעיקר על חמאס, בעוד שרוב המזדהים עם השמאל והשמאל-מרכז סבורים כי ממשלת ישראל אחראית לכישלון, או שהאחריות מתחלקת באופן דומה בין ישראל לחמאס.

בקרב המזהים עצמם מרכז, לא נרשמה עמדה חד משמעית – שליש סבורים כי בעיקר חמאס אחראי לכישלון, שליש מאמינים כי מדובר באחריות של ממשלת ישראל וחמאס במידה דומה, ורבע חושבים כי זוהי בעיקר אחריותה של ממשלת ישראל. רוב מוחלט של מצביעי הקואליציה סבורים כי הניסיון לא צלח בעיקר בגלל חמאס (יהדות התורה, 95%, ליכוד 89%, הציונות דתית 88%, ש"ס 86%).

יחס לישראל ולישראלים

בשבועות האחרונים השמיעו דוברים שונים חשש גובר מפני פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל, ואף מהסכנה שתהפוך למדינה מוקצה בקרב מדינות המערב. הדברים נאמרו על רקע הביקורת הגוברת במוסדות בינלאומיים, בממשלות ובקרב דעת הקהל במדינות מערביות, לנוכח מדיניותה של ישראל במלחמה בעזה.

רוב הישראלים מודאגים (מאוד מודאגים + קצת מודאגים) מאפשרות שישראל תהפוך למוקצה במדינות המערב. מנגד, כשליש לא מודאגים מאפשרות זו. בהשוואה לחודש יוני, לא נרשם שינוי משמעותי בשאלה זה. בחלוקה אידאולוגית עולה כי רוב המגדירים עצמם שמאל (88%), שמאל-מרכז (73%), ומרכז (69%) מאוד מודאגים מהאפשרות שהמערב ינדה את ישראל. מנגד, מחצית מהמגדירים עצמם ימין כלל לא מודאגים מאפשרות זו. מגמה דומה נרשמה גם בחלוקה לפי דתיות – ככול שמתקדמים מהכיוון החילוני לכיוון הדתי – יורד שיעור המודאגים מכך שישראל תהפוך למוקצה במדינות המערב.

בשבועות האחרונים דווח על מקרי התנכלות לישראלים ברחבי העולם על רקע המשך המלחמה. לאור דיווחים אלה, שניים מכל חמישה ישראלים מעידים שייסעו לחו"ל ״כרגיל״ אבל ״יזהרו יותר״, חמישית מעידים כי הסיכוי שיסעו לחו"ל קטן יותר (21%), חמישית אומרים שיסעו לחו"ל כרגיל ויתנהגו כרגיל וחמישית אומרים שהם בכל מקרה לא נוסעים לחו"ל ולכן מצב ביטחונם של ישראלים בחו״ל לא משנה את תוכניותיהם. כרבע מהמשתייכים לכלל הקבוצות הדתיות מעידים כי הסיכוי שיסעו לחו"ל קטן יותר (מלבד החרדים). החרדים הם הקבוצה שבה נרשם השיעור הגבוה ביותר של משיבים שמעידים כי יתנהגו כרגיל כשייסעו לחו"ל (26%) וכן השיעור הגבוה ביותר של אלו שמעידים כי אינם נוסעים לחו"ל (32%).

בהמשך לשאלות אלה בחנו את עמדת הציבור היהודי בישראל בנוגע לעתידה של יהדות התפוצות. רוב היהודים פסימיים (קצת פסימיים + מאוד פסימיים) ביחס לעתידה של יהדות התפוצות, ואילו שליש אופטימיים (קצת אופטימיים + מאוד אופטימיים) לגביה. בחלוקה לפי זהות אידאולוגית, כחמישית מהמזדהים עם הימין והמרכז מדווחים על תחושת פסימיות רבה ביחס לעתידה של יהדות התפוצות, בעוד שבין שליש למחצית בקבוצות אלה הביעו פסימיות מתונה בנוגע לכך. בהקשר זה אפשר לציין כי במסגרת הסקר החודשי של JPPI בקרב יהודים בארה״ב, נמצא ששיעור ניכר מהם נוטים לפסימיות ביחס ״לעתיד יהודי ארה״ב״. בסולם של 5- עד 5 הציון הממוצע במאי 2025 היה 0.4-, כלומר, נטה במעט לכיוון הפסימי.

גיוס חרדים

לפני מספר שבועות הקואליציה החליפה את יו״ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, על רקע מחלוקות בתוך הקואליציה סביב סוגיית גיוס החרדים. היו״ר הקודם, יולי אדלשטיין, קידם הצעת חוק בנושא, שנדחתה על ידי הסיעות החרדיות. ההתנגדות להצעה וערעור יציבות הקואליציה כתוצאה מכך (כולל פרישת הסיעות החרדיות) הובילו למינויו של ח"כ בועז ביסמוט במקומו.

כמעט מחצית מהיהודים בישראל סבורים שאדלשטיין הוחלף כדי שהקואליציה תוכל למשוך זמן עד שיוחלט מה לעשות בעניין חוק גיוס / פטור לחרדים. רבע סבורים כי הוחלט להחליף אותו על מנת שהקואליציה תוכל לקדם חוק שיוביל לגיוס של פחות חרדים, וחמישית סבורים שההחלטה התקבלה כדי שהקואליציה תוכל לקדם חוק שיוביל לגיוס של יותר חרדים.

מרבית המזהים עצמם שמאל ומחצית מהמזהים עצמם מרכז וימין-מרכז, סבורים שההחלטה בליכוד להחליף את אדלשטיין נועדה להרוויח זמן נוסף לקואליציה עד להכרעה בסוגיית החרדים. גם רבע מהמזהים עצמם ימין סבורים כך. שליש מהם סבורים שהוחלט להחליפו כדי שהקואליציה תוכל לקדם חוק שיובל לגיוס של יותר חרדים. שליש ממצביעי הליכוד, 46% ממצביעי הציונות הדתית, 29% ממצביעי ש"ס, ו-40% ממצביעי יהדות התורה חושבים שהחלפתו של אדלשטיין נעשתה בכוונה למשוך זמן עד להחלטה מה לעשות בעניין חוק גיוס/פטור לחרדים.

מחצית מהיהודים בישראל מעידים כי הם סומכים על ביסמוט בעניין חוק הגיוס/פטור פחות מאשר על אדלשטיין, רבע סומכים עליו יותר מכפי שסמכו על אדלשטיין ועשירית סומכים על שניהם באותה מידה. בחלוקה אידאולוגית נרשמה חלוקה ברורה – רוב המזהים עצמם כשמאל, שמאל-מרכז, מרכז, ומחצית מאלו המגדירים עצמם ימין-מרכז – סמכו על אדלשטיין יותר משהם סומכים על ביסמוט. מחצית מהמשתייכים לקבוצת הימין סומכים על ביסמוט יותר מאשר על אדלשטיין, שמינית סומכים על שניהם באותה מידה ושמינית סומכים על אדלשטיין יותר. כרבע (23%) מהמשתייכים לקבוצת ה״ימין״ לא ידעו להשיב על השאלה, ובהם בולט שיעור גבוה במיוחד של מצביעי הציונות הדתית (40% מהם לא ידעו להשיב). בקרב החרדים – רוב גדול מבעלי הדעה סומכים יותר על ביסמוט (אך גם אצלם יש שיעור גבוה ללא דעה, 35%).

אלימות וזכויות בחברה הערבית

בשנים האחרונות היתה עלייה דרמטית ברמת האלימות והפשיעה בחברה הערבית בישראל, הבאה לידי ביטוי במספר גדל של מקרי רצח, ירי, סחיטה ואירועים פליליים נוספים. תופעה זו מעוררת דאגה ציבורית רחבה לנוכח השפעותיה על תחושת הביטחון האישי ועל המרקם החברתי.

שליש מהערבים בישראל סבורים כי ישראל ״רוצה שרמת הפשע במגזר הערבי תעלה״. שליש סבורים שישראל ״לא במיוחד רוצה להוריד את רמת הפשע ולכן לא מנסה״, שמינית מהערבים מאמינים כי ישראל רוצה להוריד את רמת הפשע אבל לא מספיק מנסה ועשירית סבורים כי ישראל מנסה להוריד את רמת הפשע, אבל לא מצליחה. בציבור היהודי בישראל נרשמו תוצאות שונות. רק שיעור קטן מהיהודים סבורים כי לישראל יש עניין בעלייה של רמת הפשיעה במגזר הערבי. עם זאת, כשליש מהם סבורים שישראל ״לא במיוחד רוצה״ להוריד את רמת הפשיעה במגזר. רק חמישית מהיהודים סבורים שישראל ״מנסה״ להוריד את רמת הפשיעה ולא מצליחה.

בחלוקה אידאולוגית, רוב המזהים עצמם שמאל (63%) ושמאל מרכז (53%) סבורים שישראל לא במיוחד רוצה להוריד את רמת הפשיעה בחברה הערבית ולכן לא מנסה. גם רבע מהמשתייכים לימין מרכז סבורים כך ו-14% מהימין. שניים מכל חמישה המזהים עצמם כ״ימין״ חושבים שישראל מנסה להוריד את רמת הפשע אבל לא מצליחה.

מחצית ממצביעי הליכוד (47%), ומצביעי עוצמה יהודית (45%) ושליש ממצביעי הציונות הדתית חושבים שישראל מנסה להוריד את רמות הפשע, אבל לא מצליחה. מנגד 38% ממצביעי הליכוד, 46% ממצביעי הציונות הדתית ו-36% ממצביעי עוצמה יהודית – חושבים שישראל רוצה להוריד את רמות הפשע אבל לא מספיק מנסה.

בקרב ערבים בדקנו החודש גם את עמדתם בנוגע להשפעת הצבעתם בבחירות הבאות. שני שליש מהערבים השיבו כי חשוב שיצביעו, כדי שתהיה להם השפעה. שמינית השיבו כי חשוב שיצביעו למרות שלא תהיה להם השפעה. פחות מעשירית השיבו שלא חשוב אם יצביעו או לא, כי לא תהיה להם השפעה, ושיעור אפסי השיב כי עדיף שלא יצביעו כדי שיהיה ברור שהם לא משתתפים במשחק הפוליטי. שמינית השיבו כי אינם יודעים להשיב לשאלה זו.

מוסר ישראלי

במסגרת הסקר בחנו החודש לראשונה את היחס של ישראלים מבחינה מוסרית לסדרה של נושאים. המשיבים התבקשו לתייג רשימת נושאים ופעולות כ״מוסריים״ או כ״לא מוסריים״, כאשר נאמר להם במפורש שהשאלה נוגעת לתפיסתם המוסרית בלי קשר לחוק הנוהג בישראל. מהנתונים עולה פער ניכר בתפיסת המוסריות בנושאים רבים בין יהודים לבין ערבים בישראל. באופן כללי, שיעור היהודים שתייגו פעולות כ"מוסריות" היה גבוה הרבה יותר משיעור הערבים כמעט בכל הקטגוריות. החריג היחיד לדפוס זה נוגע לשימוש בתשלום במזומן ללא חשבונית או קבלה.

בהשוואה בין עמדותיהם של יהודים בישראל לבין עמדות בנושאים דומים של אמריקאים, שנבחנו לאחרונה בסקר של מכון ״גאלופ״, עולים כמה קווי דמיון ושוני. בנוגע ליחסים הומוסקסואלים, 51% מהישראלים ו-64% מהאמריקאים סבורים כי מדובר בהתנהגות מוסרית. בנוגע לרומן בין בני זוג נשואים 11% מהישראלים ו-8% מהאמריקאים סבורים שמדובר בהתנהגות מוסרית. בנוגע לניסויים בבעלי חיים 45% מהישראלים ו-47% מהאמריקאים סבורים שמדובר במעשה מוסרי.

היהודים בישראל מעריכים התנהגויות מסויימות כ"מוסריות" יותר מאשר אמריקאים: כך ביחס להפלות (65% לעומת 49%), עונש מוות לרוצחים (64% לעומת 56%) וסיוע רפואי להתאבדות במקרים של חולים סופניים (60% לעומת 53%). מצד השני, אמריקאים נטו יותר לקבל כהתנהגות מוסרית נושאים כמו פוליגמיה (21% לעומת 10% בלבד מהיהודים בישראל), ובאופן בולט הימורים: 63% מהאמריקאים סבורים כי מדובר בהתנהגות מוסרית, לעומת כשליש בלבד מהיהודים בישראל.

מפילוח מגדרי של הנתונים בקרב הציבור היהודי בישראל, עולים פערים משמעותיים בתפיסות המוסר בין נשים לגברים. נשים נוטות להעריך התנהגות מסוימת כ"מוסרית" בשיעור גבוה יותר מגברים בנושאים כמו הפלות (78% מהנשים לעומת 57% מהגברים), יחסים הומוסקסואליים (75% לעומת 52%) וסיוע רפואי להתאבדות לחולים סופניים (70% לעומת 54%). מן העבר השני, גברים נוטים לתפוס כהתנהגויות מוסריות יותר מנשים את הנושאים הבאים: פוליגמיה (16% מהגברים לעומת 2% מהנשים), נהיגה מעל המהירות המותרת (23% לעומת 14%), עונש מוות לרוצחים (69% לעומת 56%), ניסויים רפואיים בבעלי חיים (64% לעומת 33%) והימורים (34% לעומת 23%). הנושאים היחידים שבהם לא נרשם פער מובהק בין נשים לגברים יהודים בישראל, הם רומן בין אנשים נשואים ותשלום במזומן ללא חשבונית או קבלה.

בשאלות שנוגעות לתפיסה מוסרית אפשר לזהות, כפי שניתן היה לצפות, פערים משמעותיים על פי סולם הדתיות. בקרב יהודים, רוב גדול מקרב החילונים והמסורתיים סבורים שיחסים הומוסקסואליים הם מוסרים, לעומת מיעוט מקרב הדתיים והחרדים. שיעור גבוה יותר של חילונים סבורים שהימורים הם דבר מוסרי, שיעור נמוך יותר שלהם סבורים שניסויים רפואיים בבעלי חיים הם דבר מוסרי. פערים ניכרים יש גם ביחס להפלות, לסיוע רפואי להתאבדות ועוד.

התחממות גלובלית

גלי החום בקיץ הנוכחי במקומות שונים ברחבי העולם העלו לדיון מחודש שאלות הנוגעות למגמה המכונה ״התחממות גלובלית״. מומחים ואנשי ציבור ברחבי העולם מעלים חששות מהשלכותיה ארוכות הטווח על האקלים, הסביבה והחברה, וקוראים לנקיטת צעדים מיידיים לצמצום פליטות גזי החממה ולהיערכות לשינויי האקלים הצפויים. מולם מתייצבים אישי ציבור ומומחים אחרים הסבורים שהמגמה אינה מסוכנת, או שאין בכוחם של בני אדם לנטרל אותה בעלות נסבלת לציבור.

החודש בחנו את עמדות הישראלים בסוגייה זו. מחצית מהציבור בישראל מעיד כי להבנתו יש התחממות גלובלית והיא נובעת מפעילות תעשייתית של בני האדם. שליש סבורים כי יש התחממות גלובלית, אך אינם בטוחים מה הסיבה האמיתית לה. שיעור כמעט אפסי כלל לא בטוחים שיש התחממות גלובלית או סבורים שמדובר ב״המצאה של מדענים פרוגרסיביים״.

בחלוקה אידאולוגית, רוב המזהים עצמם שמאל ומרכז, כמחצית ממי שמזהים עצמם ימין-מרכז ושליש מהמזוהים כימין – סבורים שיש התחממות גלובלית, והיא נובעת מפעילות תעשייתית של בני האדם. בקרב קבוצות המרכז והימין שניים מכל חמישה סבורים שיש התחממות גלובלית, אך הם אינם בטוחים מה הסיבה האמיתית לה.

נתוני סקר אוגוסט של המכון למדיניות העם היהודי נאספו בין ה־31 ביולי ל־4 באוגוסט. על הסקר השיבו 791 משיבים ישראלים, יהודים וערבים. איסוף הנתונים נערך באמצעות הפאנל של אתר "מדד" (591 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) ובאמצעות חברת אפקא"ר (200 מרואיינים במגזר הערבי, מחציתם בסקר אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו לפי הצבעה ודתיות, כדי לייצג את עמדות האוכלוסייה הבוגרת בישראל. את מדד JPPI לחברה הישראלית עורכים שמואל רוזנר ונוח סלפקוב, והיועץ הסטטיסטי הוא פרופ’ דוד שטיינברג.