לשמונה מכל עשרה אנשי ימין אין אמון "בפיקוד הבכיר של צה״ל". הציבור מביע תמיכה בפסיקת בג"ץ בנוגע לגיוס החרדים.
עיקרי הדו"ח:
- שמונה מכל עשרה תומכי ״ימין״ מביעים אי אמון בפיקוד הבכיר של צה״ל
- ל-27% מהציבור יש אמון בראש הממשלה, ל-22% יש אמון בממשלה
- רוב בימין תומך בשליטה אזרחית ישראלית בעזה לאחר המלחמה
- ירידה קלה בשיעור התומכים בתקיפה ישראלית בלבנון, עלייה בתמיכה בהסדר מדיני
- עלייה משמעותית בשיעור היהודים המדגישים אינטרסים יותר ממוסר בלחימה
- רוב תומכים בהפגנות נגד הממשלה, אבל רוב גם סבורים שהן ״מוגזמות״
- רוב תומכים בהחלטת בג״ץ שיש לגייס את כלל הצעירים החרדים לצה״ל
- רוב מקרב בעלי העמדה מעדיפים את טראמפ על ביידן כנשיא ארה״ב
דאגה מהמצב:
רוב גדול של אזרחי ישראל מודאגים מאוד או די מודאגים מהמצב הבטחוני של ישראל. בימין (כולל ימין-מרכז) הנטייה היא ל״די מודאגים״, מהמרכז ושמאלה הנטייה היא ל״מאוד מודאגים״.
רוב משמעותי, אם כי גדול פחות, מודאגים גם מהמצב הכלכלי של ישראל. בקרב תומכי ימין יש רוב של מי שאינם מודאגים מהמצב הכלכלי של ישראל (40% די לא, 18% בכלל לא.) אך בקרב שאר הקבוצות, כולל ימין מרכז, ישנו רוב שמודאגים, ומהמרכז ושמאלה רוב של מודאגים מאוד.
אמון בניצחון:
במדד יולי חלה עלייה קלה לעומת מדדי מאי ויוני ברמת הבטחון של יהודים ישראלים שישראל תנצח במלחמה. כשליש מהם (35%) דירגו את רמת הבטחון שלהם בניצחון 1 או 2 בסולם של 1 עד 5. 41% דרגו את אמונם בניצחון ברמה 4 או 5. בקרב הערבים 45% דרגו את האפשרות של ניצחון ברמות הנמוכות, לעומת רבע (26%) שדירגו אותו ברמות הגבוהות 4 או 5.
שליטה בעזה:
גם מנתוני חודש יולי עולה שרוב היהודים בישראל אינם מעוניינים בשליטה אזרחית ישראלית בעזה לאחר סיום המלחמה. עם זאת, נרשמה עלייה קלה בשיעור היהודים שרוצים הן שליטה ביטחונית והן שליטה אזרחית של ישראל ברצועה, ובקרב תומכי ימין עמדה זו היא כעת עמדת הרוב (54%). בבחינה של אפשרויות שונות שהוצעו במסגרת הסקר, הקבוצה הגדולה ביותר (בקרב יהודים וערבים) בחרה באפשרות של ״שלטון אזרחי של גורמים פלשתינים ומדינות ערביות עם אחריות ביטחונית של ישראל״ כהסדר המועדף לאחר המלחמה. קצת יותר מרבע מכלל היהודים בחרו באפשרות של שלטון ישראלי מלא, אזרחי ובטחוני.
המתח בצפון:
הסקר נערך בימים שבהם המתח בגבול הצפון עלה מאוד, והתבטא במטחים מתגברים של רקטות על מטרות שונות. בתוך ישראל. במקביל, התפרסמו אזהרות שונות על הנזק שייגרם לישראל כתוצאה של מלחמה בצפון. בסקר החודש ניכרת ירידה קלה בשיעור מי שתומכים בתקיפה ישראלית בלבנון (מיידית או עם סיום המלחמה בעזה) ועלייה קלה בשיעור התומכים בהסדרה מדינית של המתח בצפון.
השינוי ניכר בקרב יהודים – בקרב ערבים היה ונותר רוב מובהק שתומך בהסדרה מדינית (בסקר יולי, 67%). עם זאת, גם כעת ישנה העדפה לתקיפה מיידית או לאחר תום הקרבות בעזה (56% בקרב יהודים). בקרב תומכי הקואליציה, למעט יהדות התורה, ההעדפה העיקרית נותרה תקיפה מיידית בלבנון. כך 45% מבוחרי הליכוד, וכשישים אחוז מבוחרי ש״ס והציונות הדתית.
עלות הביטחון:
החודש זיהינו עלייה קלה, לעומת שאלה דומה בחודש מרץ, בשיעור הישראלים הסבורים כי יש להעלות מיסים להוריד את רמת החיים כדי לשמור על בטחון ישראל. ייתכן כי נתון זה מתבקש על רקע ידיעות על רמת ההשקעה הנדרשת, ועל הגירעון המצטבר בחודשי המלחמה. העמדה הגורסת העלאת מיסים בולטת בקרב מצביעי המחנה הממלכתי, ונמוכה במיוחד בקרב חרדים וערבים.
לחימה ומוסר:
המלחמה משפיעה על עמדות של ישראלים בשאלות הנוגעות להתנהלות של ישראל במצב של איום בטחוני. בהשוואה לשאלה זהה מלפני שנתיים, ניכר שינוי משמעותי (בקרב יהודים) בהערכת האיזון הנכון בין הרצון להתנהל באופן מוסרי בשעת מלחמה, לבין השאיפה להגן על האינטרסים של ישראל. בעוד שלפני שנתיים, רוב הציבור תמך בהתנהלות בדגש מוסרי, המאוזן עם האינטרסים של המדינה (31% להתנהלות מוסרית עם יוצאי דופן פלוס 22% לאיזון שווה בשווה), כיום המשקל הועבר למדיניות מבוססת אינטרסים, כאשר ההתנהלות המוסרית תופסת לעומתם מקום משני (26% לאינטרסים בלבד פלוס 32% לאינטרסים למעט יוצאי דופן).
בשאלה זו ניכרים פערים גדולים על רקע אידיאולוגי, כאשר בימין ישנה עדיפות מובהקת (48%) להתנהלות על פי אינטרסים בלבד (ללא שיקול מוסרי), בימין-מרכז ישנה עדיפות מובהקת (50%) להתנהלות על פי אינטרסים אבל עם יוצאי דופן, ובמרכז ושמאלה ניתנת עדיפות גדולה יותר לאיזון או לדגש מוסרי. מצביעי הציונות הדתית הם הנחרצים ביותר בהעדפתם (54%) של אינטרסים בלבד. מקרב מצביעי מרצ, כמחצית תומכים בשיקול מוסרי בלבד, או מוסרי עם יוצאי דופן.
אמון בהנהגה:
נתוני יולי מלמדים על ירידה קלה נוספת באמון הציבור בממשלה. מקרב הערבים, רק ל9%- יש אמון די או מאוד גבוה בממשלה. מקרב היהודים, ל26%- יש אמון די או מאוד גבוה בממשלה ׁ(בימין: 56%). הישראלים שמעידים על רמת אמון גבוהה בממשלה הם בעיקר בוחרי ליכוד וש״ס. רוב קטן מבוחרי הציונות הדתית- עוצמה יהודית מביעים אי אמון בממשלה.
אמון במפקדי צה"ל:
רמת האמון בראש הממשלה, בנימין נתניהו, נותרה נמוכה לאורך כל חודשי המשבר, ונותרה כך גם בחודש יולי. את רמת התמיכה במפקדי צה״ל בחנו החודש בנוסח אחר לעומת חודשים קודמים. בעוד שעד כה שאלנו על ״אמון במפקדי צה״ל״, החודש מיקדנו את הנוסח לאמון ״בפיקוד הבכיר של צה״ל״. שינוי זה (ואולי גורמים נוספים של שחיקה בתחושת הבטחון בביצועי צה״ל במלחמה) הביא החודש לירידה משמעותית ברמת האמון במפקדים לעומת חודשים קודמים.
הנתון מלמד שכאשר הציבור מביט במפורש על הצמרת הבכירה ולא על ״מפקדים״ באופן כללי יותר (שעשויים להיות גם מפקדים בדרך בינוני) ליותר ממחצית ממנו יש אמון נמוך או נמוך מאוד באישים שמדובר בהם.
באופן כללי, האמון בפיקוד הבכיר של צה״ל יורד ככל שנעים לכיוון ימין על סקלת של הגדרה עצמית פוליטית (ובאופן דומה, ככל שנעים לקוטב המסורתי והדתי בסולם הדתיות). בקרב יהודים המגדירים את עצמם ״ימין״, לשמונה מכל עשרה יש אמון נמוך או נמוך מאוד בפיקוד הבכיר. בקרב יהודים שמגדירים את עצמם ״מרכז״ לשניים מכל שלושה יש אמון גבוה או גבוה מאוד בפיקוד הבכיר של צה״ל.
ההפגנות נגד הממשלה:
כמחצית מהישראלים (47%) אומרים כי נאלצו ״לעמוד בפקק תנועה משמעותי בגלל הפגנה שנערכה נגד הממשלה״. ביחס לשאלה זו לא ניכר גדול בתשובות של מגזרים שונים. שיעור נמוך יותר, אך משמעותי (42%) תומכים בהפגנות ״כמו שהן״. 46% מהישראלים חושבים שהן ״מוגזמות״ (כולל חלק ממי שתומכים בהן ״בעקרון״).
באופן צפוי, התמיכה בהפגנות, וההערכה שהן כן או לא מוגזמות, שונה ממגזר למגזר, על פי עמדה פוליטית ורמת דתיות. בקרב יהודים תומכי מרכז ושמאל, התמיכה בהפגנות גבוהה, בקרב תומכי ימין התמיכה נמוכה. עם זאת, ראוי לשים לב לפער הניכר בין תומכי ״ימין״ לתומכי ״ימין מרכז״, כאשר מקרב האחרונים כמחצית תומכים עקרונית בהפגנות, גם אם חלק גדול מהם סבורים שהן ״מוגזמות״.
באורח מעניין, בבדיקת שתי השאלות – על עמידה בפקק בשל הפגנות, ועל רמת התמיכה בהפגנות – לא נמצאה השפעה משמעותית של ההתנסות האישית על העמדה האישית. כלומר, מי שעמדו או לא עמדו בפקק לא שינו בשל כך את עמדתם העקרונית ביחס להפגנות, ולשאלה האם הן כן או לא מוגזמות. לדוגמה, כפי שאפשר לראות בטבלה, שיעור המתנגדים להפגנות וחושבים שהן מוגזמות הוא 40% בקרב מי שעמדו בפקק ו-41% בקרב מי שלא עמדו בפקק.
ישראל וארה"ב:
ערב נסיעת ראש הממשלה נתניהו לביקור בארה״ב ונאומו בקונגרס, רוב הישראלים מקרב בעלי העמדה מעדיפים שבבחירות לנשיאות בנובמבר ייבחר הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. העדפה זו ניכרת בקרב יהודים, כאשר בקרב ערבים לרוב (64%) אין העדפה בין שני המועמדים. שיעור היהודים המעדיפים ״כישראלים״ את הנשיא ביידן על פני הנשיא לשעבר טראמפ דומה לשיעור אלה שסבורים שתמיכת הנשיא ביידן בישראל נותרה איתנה כפי שהיתה בתחילת המלחמה. בשיא העימות בין הממשל בוושינגטון לבין ממשלת ישראל, בחודש פברואר, ירד שיעור הישראלים המעריכים כי תמיכת ביידן בישראל איתנה, איך שיעורם זה עלה החודש לכשליש מהיהודים, ורוב הערבים .(52%) רוב מקרב בוחרי הליכוד, ש״ס והציונות הדתית מעריכים כי ביידן לא תמך בישראל גם בתחילת המלחמה, או כי איננו תומך בה היום.
בהתאם, מקרב בוחרי מפלגות הקואליציה רוב גדול מאוד (ליכוד 82%, ש״ס 94%, יהדות התורה 89%, הציונות הדתית 87%) מעדיפים שטראמפ ייבחר בנובמבר לנשיא ארה״ב.
הצלבה של שאלת העדפת הבחירה (מי רוצים כנשיא) ושאלת הערכת התמיכה (כמה ביידן תומך בישראל) מלמדת על האופן שבו שתי השאלות מקבילות. מקרב מי שמעדיפים את ביידן, 75% סבורים שתמיכתו בישראל איתנה. מקרב מי שמעדיפים את טראמפ, רוב (25% ועוד 29%) סבורים שביידן אינו תומך בישראל, או מתחילת המלחמה או עם המשכות המלחמה.
בהערכת ישראלים את חשיבות היחסים עם ארה״ב לא חל שינוי משמעותי בחודשים האחרונים. רוב גדול של יהודים וערבים מסכימים שארה״ב היא בעלת ברית חשובה של ישראל. מקרב היהודים, כמחצית סבורים שעובדה זו מחייבת את ישראל להתפשר על עמדותיה כדי לשמור על הברית, והמחצית השנייה שעובדה זו אינה מחייבת להתפשר על עמדות של ישראל. נתונים אלה דומים מאוד לנתוני סקר חודש מרץ. ההסכמה להתפשר על עמדות גבוהה מאוד בשמאל וגבוהה למדי במרכז ,(61%) אך בימין (כולל ימין מרכז) ישנו רוב הסבור כי ״ארה״ב היא בעלת ברית חשובה, אבל זה לא אומר שצריך לקבל את עמדותיה. כשמסכימים – טוב. כשלא מסכימים – ישראל צריכה לעשות מה שנכון בעיניה״.
גיוס חרדים:
רוב הציבור היהודי בישראל תומך בהחלטת בג״ץ שביטלה את הסדר תורתו אומנותו וקבעה כי כלל הצעירים החרדים מחוייבים בגיוס. כצפוי, אין רוב לעמדה זו בקרב חרדים, ועל פי סקר זה גם לא בקרב דתיים. כמחצית מהדתיים סבורים כי המצב כיום אינו שוויוני, אך יש לתקנו ״בדרכי שכנוע ובהדרגה״, וכנראה זו הסיבה לעובדה שאינם תומכים בהחלטת בג״ץ (זו – או החשדנות הניכרת בקרב דתיים בבית המשפט העליון וכלל החלטותיו).
באופן כללי, רוב קטן מקרב בעלי הדעה בציבור תומכים בגיוס בחורי ישיבה לצה״ל ״בכל דרך, כולל כפייה (או מניעת תקציבים). רוב זה בולט בקרב חילונים, אך לעומתם קבוצות אחרות מעדיפות ״דרכי שכנוע ובהדרגה״. יש לציין כי נוסחים אחרים של שאלות, המאפשרים דרגות של בחירה ב״סנקציות״ ברמות שונות לקידום גיוס מובילים לחלוקה שונה של עמדות, ולהצטרפות של רוב של מסורתיים ודתיים להסכמה על צעדים לקידום הגיוס מעבר ל״שכנוע״.
לנוכח הפגנות שנערכו בחודשים האחרונים נגד גיוס בני ישיבות לצה״ל בחנו את רמת התמיכה בהפגנות אלה. רוב גדול של המשיבים (72%) אמרו כי לא ״נאלצו לעמוד בפקק תנועה״ בשל הפגנות נגד גיוס. ועם זאת, ישנו רוב שאינו תומך בהפגנות. ורוב הסבור ש״הן מוגזמות״ (הכולל גם ישראלים שתומכים בעקרון בהפגנות).
עתיד ישראל:
בשבועות האחרונים התפתח ברשתות שיח ער על האפשרות שישראלים רבים יעזבו את ישראל ויהגרו למדינות אחרות. סקר יולי אינו מזהה שינוי בשיעור המבקשים לעזוב את ישראל לעומת סקר מקביל במרץ. כרבע מהיהודים וארבעה מכל עשרה ערבים מסכימים לאמירה ״אם הייתה לי אפשרות מעשית להגר לחו”ל, הייתי עושה זאת״. בקרב הערבים מדובר בעלייה מסויימת לעומת נתוני מרץ, אך המדגם קטן יותר, ומוקדם לקבוע שמדובר במגמה. בקרב היהודים כמעט לא חל שינוי בעמדות בנושא הגירה מישראל. שיעור המסכימים עם האמירה הנוגעת להגירה גבוה יותר בקרב חילונים המזדהים עם המרכז ושמאלה (מרכז ,33% שמאל-מרכז 36%), ונמוך משמעותית בקרב דתיים (4%).
בקרב יהודים וערבים חלה ירידה קלה באופטימיות ביחס לעתידה של מדינת ישראל לעומת הסקר של מרץ, ועלייה )בעיקר בקרב ערבים( בשיעור הפסימיות ביחס לעתיד המדינה. בסך כל הציבור ישנו רוב קטן לפסימיים לעומת אופטימיים (51% לעומת 47%).
איסוף הנתונים לסקר המכון למדיניות העם היהודי נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד (616 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (200 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.