מעל מחצית מהישראלים תומכים בעסקת חטופים שתכלול ויתורים משמעותיים, רוב הציבור הישראלי סבור כי ראש הממשלה מערב בסוגיה זו גם שיקולים פוליטיים.
המדד החודשי של המכון למדיניות העם היהודי המתפרסם קרוב למלאת שנה למתקפת חמאס והמלחמה, מזהה ירידה בהערכת הישראלים הן את העוצמה הביטחונית של מדינת ישראל והן את העוצמה הכלכלית שלה. בדו״ח חמישה חלקים עיקריים: על המשך המלחמה, אמון בהנהגה, מערכת החינוך, דת ומדינה ועתיד המדינה.
להורדת המסמך בגרסת PDF לחצו כאן.
כותרות נוספות:
- רוב הציבור סבור שראש הממשלה מערב שיקולים של ״תועלת פוליטית״ בהחלטות הנוגעות לעסקת חטופים.
- מעל מחצית הישראלים (51%) תומכים בעסקת חטופים הכרוכה בוויתורים ישראלים משמעותיים.
- רוב הציבור סבור שהממשלה לא הייתה צריכה לארגן טקס ממלכתי במלאת שנה למתקפת חמאס.
- רוב הציבור אומר שלא יצפה בטקס הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר; העמדות חלוקות ביחס לטקס האזרחי.
- רוב קטן בקרב היהודים בלבד בעד פתיחת חזית שניה של לחימה בלבנון בהקדם האפשרי.
- האמון בהנהגה הפוליטית של ישראל עודו נמוך מאוד, בפיקוד הבכיר של צה״ל נמוך למדי.
- כמחצית מהישראלים תומכים בהליכה לבחירות בתוך 3 חודשים, רוב תומכי הקואליציה בעד בחירות במועד.
- רוב הציבור סבור שצה״ל פועל לאט מדי לגיוס חרדים וכי יש לחזק את הסנקציות על מי שלא מתייצבים.
- רוב הציבור תומך בהפסקת הסבסוד למעונות יום לחרדים שלא התייצבו לשירות.
- רוב הציבור מתנגד להחלטת תל אביב לאסור על תפילות בימי החגים במרחב העירוני הציבורי.
בהתקרב יום השנה למתקפת חמאס ופתיחת מלחמת חרבות ברזל, החודש נרשמה עלייה מסויימת בשיעור הישראלים הסבורים שישראל תנצח במלחמה לעומת חודשים קודמים, אם כי הנחה זו נותרה נמוכה מאוד לעומת חודשי המלחמה הראשונים. בקרב הערבים יש רוב ש״אינם בטוחים״ שישראל תנצח, כמו בחודשים קודמים. בקרב היהודים קרוב ל-40% מניחים שישראל תנצח (דירוג 5,4 בסולם של 1 עד 5) וקרוב לשליש מניחים שלא תנצח (דירוג 1,2).
פילדלפי ועסקת חטופים
בסקר JPPI, שאיסוף הנתונים הנוגע אליו החל שעות ספורות לאחר שנודע על רצח שישה חטופים ברצועת עזה, נרשם רוב קטן בקרב היהודים הסבורים ש״לישראל אסור לוותר על שליטה בציר פילדלפי גם אם בגלל זה לא תהיה עסקת חטופים״ (49%). בקרב הערבים ישנו רוב גדול מאוד (84%) בעד עסקת חטופים.
שקלול שתי העמדות מלמד שמכלל הציבור הישראלי מעט יותר ממחצית תומכים בעסקה בתנאים המחייבים את ישראל לויתורים משמעותיים (51%). השוואת נתון זה לנתונים מסקרים פומביים שפורסמו בזמנים סמוכים מלמדת שבסקר המכון יש שיעור דומה לסקרים אחרים של תומכים בעסקה, ושיעור מעט גבוה יותר לעומת סקרים אחרים של מתנגדים (יהודים) לעסקה.
לאור הויכוח על שאלת ההישארות הנדרשת (או לא) בציר פילדלפי, רק שליש מהישראלים סבורים כי עמדתו של ראש הממשלה בסוגיית עסקת החטופים עניינית, ומבוססת רק על שיקולים ״בטחוניים, הומניטריים ומדיניים״. קרוב למחצית מהישראלים (45%) סבורים כי שיקוליו של ראש הממשלה מבוססים בעיקר על ״תועלת פוליטית״, ועוד כחמישית סבורים כי שיקוליו מערבים מדיניות ופוליטיקה (19%).
בחינה של שאלת פילדלפי והחטופים מול השאלה על הערכת שיקוליו של ראש הממשלה חושפת עד כמה האמון בשיקולי ההנהגה חופף לעמדות הציבור, ולנכונותו לקבל את המדיניות שההנהגה מציגה כנכונה. בהצלבת התשובות לשתי השאלות (בטבלה כאן, בקרב יהודים) ניכרת חפיפה ברורה בין תמיכה בעמדתו של נתניהו (נגד פינוי ציר פילדלפי) לבין אמון בכך שמניעיו של נתניהו ענייניים. כך, מקרב היהודים הסבורים ש״לישראל אסור לוותר על שליטה בציר פילדלפי גם אם בגלל זה לא תהיה עסקת חטופים״, הרוב המכריע (74%) סבורים ששיקולי של ראש הממשלה הם ״בעיקר שיקולים בטחוניים, הומניטריים ומדיניים״. לעומת זאת, מקרב מי שבחרו בעמדה ״ישראל צריכה לוותר על שליטה בציר פילדלפי כדי לאפשר עסקה לשחרור חטופים״, רוב גדול עוד יותר (86%) סבורים ש״השיקולים של ראש הממשלה הם בעיקר שיקולים של תועלת פוליטית״.
שנה למלחמה
המחלוקת הנוגעת לציון יום השנה למתקפת חמאס, והעובדה שיתקיימו במקביל הן טקס ממלכתי (מצולם) והן טקס אזרחי שמאחוריו יוזמה פרטית ומימון המונים, מוצאת ביטוי בסקר. רוב היהודים והערבים בישראל אומרים כי אין בכוונתם לצפות בטקס הממלכתי. מכלל הקבוצות האידיאולוגיות, רק רוב מתומכי הימין אומרים כי בכוונתם לצפות בו, כך שברור שטקס זה נצבע בגוון מגזרי מובהק. מקרב הדתיים כמחצית אומרים שיצפו בטקס, מקרב המסורתיים כארבעים אחוזים, ומקרב החילונים שיעור קטן בהרבה – 18%.
רק חמישית מהציבור בישראל (ורבע מהיהודים) סבורים כי ״צריך טקס ממלכתי לציון 7 באוקטובר והממשלה עושה נכון כשהיא מארגנת אותו״. קבוצה גדולה יותר, 40%, סבורה כי ״המלחמה עוד לא נגמרה ולכן עוד מוקדם מדי לארגן טקס ממלכתי לציון 7 באוקטובר״. הקבוצה היחידה שבה העמדה הדומיננטית היא של תמיכה בטקס ממשלתי כבר השנה היא של ישראלים המגדירים את עצמם תומכי ״ימין״. 47% מהם בחרו בעמדה ״צריך טקס ממלכתי לציון 7 באוקטובר והממשלה עושה נכון כשהיא מארגנת אותו״. בכל שאר הקבוצות האידיאולוגיות ישנה העדפה לעמדה שהמלחמה טרם הסתיימה ולכן אין צורך בטקס ממלכתי.
עמדות ביחס לטקס האזרחי – הטקס שזכה לכינוי ״חלופי״ – חלוקות. מקרב המשיבים היהודים כשליש סבורים כי ״זה הטקס הנכון במועד הזה״ (35%), ושיעור דומה סבורים שזה ״טקס שפוגע באופי הממלכתי של יום הזיכרון ולא צריך לקיים אותו״ (32%). בתשובה לשאלה זו ניכרת מחלוקת על פי קווים אידיאולוגיים, כאשר בקבוצות הימין )ימין וימין מרכז( העמדה הדומיננטית היא נגד קיום הטקס, ובקבוצות המרכז והשמאל העמדה הדומיננטית היא בעד קיום הטקס.
הלחימה בלבנון
עם התמשכות הלחימה בצפון ישראל ודרום לבנון נרשמת עלייה מתונה בשיעור הישראלים הסבורים שעל ישראל לפתוח חזית שנייה בלבנון ולהכות צבאית בחיזבאללה. נתון זה מבטא שינוי עמדות בציבור היהודי, כאשר בקרב הערבים ישנו רוב הסבור שעל ישראל ״לנסות להגיע להסכם בתמיכה בינלאומית שימנע צורך במלחמה נגד חיזבאללה״.
בחינת עמדות היהודים מלמדת על ירידה מסויימת בשיעור הבוחרים בהרגעת הלחימה באמצעות הסכם, ועלייה בשיעור הסבורים כי יש לפתוח בחזית שנייה בהקדם. קבוצה זו היא כעת קבוצת הרוב.
חזית יהודה ושומרון
לאחר כמה פרסומים על אירועים שבהם מתיישבים ביהודה ושומרון תקפו פלשתינים, והוויכוח שהתעורר בעקבות אירועים אלה על הגורמים להם, התגובה הנכונה להם, היקפם, והאחריות של ״כלל המתיישבים״ לאירועי קיצון, ביקשנו לבחון כיצד הציבור היהודי מתייחס לשאלות הללו. מכלל הציבור היהודי, כמחצית השיבו שמדובר ב״תופעה חמורה״, לעומת כשליש של משיבים שבחרו בטענה שהתופעה ״נופחה״ וכחמישית שסבורים שפעולת התוקפים סבירה לנוכח מה שקורה ביהודה ושומרון. כפי שאפשר היה לצפות, התשובות משתנות על פי קבוצה אידיאולוגית, כאשר בימין כשליש (33%) בחרו באפשרות של ״תגובה סבירה״ ועוד 49% באפשרות של ״ניפוח״, בעוד שבקבוצות מהמרכז (75%) ושמאלה (93%) הבחירה ברוב גדול היתה ב״תופעה חמורה״.
אמון בהנהגה
ברמת האמון בממשלה לא חל החודש שינוי משמעותי. לפחות משליש מהישראלים (וכשליש מהיהודים) רמת אמון גבוהה או די גבוהה בממשלה. לרוב ניכר שלהם רמת אמון נמוכה בממשלה.
גם רמת האמון נותרה נמוכה, בדומה לאמון בממשלה כולה. ל-30% מהישראלים אמון גבוה בבנימין נתניהו, לעומת 68% שיש להם אמון נמוך בראש הממשלה. מקרב היהודים, לכ-35% אמון גבוה בראש הממשלה, ול-63% אמון נמוך. הקבוצה היחידה שבה יש רוב שאמונו בראש הממשלה יחסית גבוה היא קבוצת היהודים המגדירים את עצמם ״ימין״ (בסקלה של חמש רמות). בקבוצה זו, ל-71% מהמשיבים אמון גבוה או די גבוה בנתניהו. בימין-מרכז ישנו רוב למי שאין להם אמון בראש הממשלה (55%).
האמון הגבוה ביותר בראש הממשלה הוא של בוחרי ש״ס ויהדות התורה. מקרב בוחרי הליכוד, ל-78% אמון גבוה (48%) או די גבוה (30%) בנתניהו. רמת האמון בפיקוד הבכיר של צה״ל נותרה דומה לזו שנמדדה בסקר הקודם. בסקר זה, בחודש יולי, שונה נוסח השאלה מאמון ״במפקדי צה״ל״ לאמון ״בפיקוד הבכיר של צה״ל״ ונרשמה ירידה גדולה בשיעור המשיבים שיש להם אמון במפקדים. בין סקר יולי לסקר ספטמבר אין שינוי משמעותי ברמת האמון. לרוב קטן בקרב המשיבים, 56%, אמון נמוך מאוד או די נמוך בפיקוד הבכיר של צה״ל.
ֿמתי בחירות
אמון נמוך יחסית בהנהגה בא במקביל לשאיפה של רוב הציבור להקדים את הבחירות, כאשר מחצית מבעלי הדעה סבורים שיש לערוך את הבחירות בהקדם (בתוך שלושה חודשים) כחמישית בוחרים בבחירות זמן מה לאחר תום המלחמה, וכשליש סבורים שעל הבחירות להיערך במועדן. מקרב בוחרי מפלגות הקואליציה רוב המשיבים סבורים שעל הבחירות להתקיים במועדן. עם זאת, כשליש מהם סבורים שיש להקדים את הבחירות במידת מה (אך רוב אלה לא סבורים שצריך לצאת לבחירות מייד).
בהשוואה לשאלות קודמות על מועד הבחירות, שהאפשרויות הכלולות בהן השתנו בהתאם למועד עריכת הסקר, ניתן לראות כי שיעור המבקשים לצאת לבחירות נמצא בעלייה. בין השאר, משום שחלק מהמשיבים שציפו שעד למועד זה כבר יהיה תאריך שנקבע לבחירות. שיעור הסבורים שהבחירות צריכות להיערך במועדן נותר דומה למדי לזה שהיה בעבר.
מערכת החינוך
עם פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר, ועל רקע שביתה בבתי הספר התיכונים בזמן שנערך הסקר, שיעור נמוך למדי מהישראלים (18%) ונמוך במיוחד בקרב היהודים (14%), סבור כי לישראל מערכת חינוך שהם מגדירים ״טובה״. העמדה הדומיננטית בקרב משיבים (ורוב בקרב היהודים) היא כי מערכת החינוך ״בינונית״, וכשליש המשיבים סבורים שמערכת החינוך לא טובה (הנתונים מחושבים למי שיש או היו להם ילדים במערכת החינוך והשיבו על השאלה).
שאלה שעסקה בלימודי התנ״ך בבתי ספר יהודיים העלתה כי מחצית מהמשיבים סבורים שיש ללמד תנ״ך בבתי ספר ״כל מגזר על פי דרכו״. עוד כרבע סבורים כי יש ללמד תנ״ך כחומר לימוד תרבותי, ועוד כחמישית סבורים כי יש ללמד תנ״ך כחומר לימוד דתי. בכל המגזרים, למעט בקרב חרדים, תשובת הרוב הייתה ללמד כל מגזר על פי דרכו.
דת ומדינה
רוב הציבור היהודי בישראל תומך בהודעת היועצת המשפטית לממשלה (שבינתיים סוייגה בדחיית ביצוע) שמשפחות חרדיות שבהן חייבי גיוס שלא התייצבו לשירות לא יוכלו לקבל סיוע במעונות יום. כשליש מהציבור (36%) סבור שמדובר בהחלטה ״מוגזמת״. מקרב החרדים, כצפוי, רוב גדול מתנגדים להחלטה. עם זאת, בקרב הדתיים העמדות כמעט שוות במשקל. 49% סבורים שההחלטה ״מוגזמת״ לעומת 43% הסבורים שהיא נכונה. 
רוב מקרב בעלי הדעה, וכמחצית מהציבור היהודי סבורים שצה״ל פועל לאט מדי לגיוס בני ישיבות, לאחר החלטת בית המשפט שהם חייבים בגיוס. בסוגיית הקצב ישנו פער משמעותי למדי בעמדות בין יהודים בקוטב הפחות מסורתי והיותר מסורתי.
פער מתקיים גם ביחס לשאלת הלקח שיש להפיק מההתייצבות המעטה של צעירים חרדים בלשכות הגיוס לאחר ביטול החוק. בקרב החילונים, שהם הקבוצה הגדולה בישראל, יש רוב גדול הסבורים כי הלקח הוא צורך בהגברת הלחץ הכלכלי של סנקציות כדי להביא לשיפור מספרי ההתייצבות. בקרב הקבוצות האחרות (למעט חרדים) הדעות חלוקות בין מי שסבורים כי ההתייצבות המעטה היא הוכחה לכשלון הנסיון לגייס חרדים נגד רצונם, ולצורך לחזור ל״הידברות״, לבין מי שסבורים שיש להגביר את הלחץ על מי שאינם מתייצבים.
כאשר ברקע מתנהל הדיון על גיוס חרדים לצה״ל הצגנו גם לנשאלים במגזר הערבי שאלות בנושא זה. השאלה הראשונה בחנה ״האם לדעתך הוויכוח הזה רלבנטי גם לחברה הערבית בישראל?״.
קרוב לשליש מהמשיבים השיבו בחיוב (30%), הקבוצה הגדולה יותר (42%) השיבה בשלילה ועוד קרוב לשליש השיבו שאינם יודעים.
כרבע מהערבים השיבו כי הם ״מקווים״ שישראל ״תשאף לגייס גם צעירים ערבים לשירות צבאי או שירות לאומי״. מחצית השיבו שהם מקווים שזה ״לא יקרה״. בהתאם, כאשר נבחנה התגובה הרצויה ליוזמה לגייס ערבים כמחצית מהמשיבים אמרו כי על ההנהגה להתנגד לה, כרבע אמרו שאינם יודעים, והרבע המקביל למי ש״מקווים״ שתהיה יוזמה כזאת אמרו שיש להסכים לה או להידבר על פרטיה.
תפילות בתל אביב
רוב הציבור היהודי מתנגד להחלטה של עיריית תל אביב למנוע תפילות במרחב הציבורי בחגי תשרי בשל התנגדותה להפרדה מגדרית במרחב הציבורי. קרוב למחצית מהציבור (45%) מתנגד להחלטה כי לדעתו ״כי אין שום בעיה בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי כשיש מי שרוצה בכך״. עוד 16% סבורים שההחלטה שגוייה משום ש״יש מקום להפרדה מגדרית במרחב הציבורי באופן מוגבל״. עם זאת, בקרב חילונים ישנו רוב קטן (52%) התומך בהחלטה.
עתיד ישראל
בחודשים האחרונים חלה ירידה בהערכת העוצמה הבטחונית והכלכלית של ישראל בקרב ישראלים. בסולם של 5- (חולשה) עד 5 (עוצמה), ישראלים דירגו את עוצמתה הבטחונית של ישראל בציון הממוצע 2.75, ואת עוצמתה הכלכלית בציון 2.26. בשני המדדים ישנו פער גדול בין דירוג היהודים (הסבורים שישראל עוצמתית יותר) לדירוג הערבים (הסבורים שהיא עוצמתית פחות).
בבחינת המגמה לעומת שאלה זהה בחודש ינואר (בקרב יהודים) ניכר השינוי לכיוון שלילי בהערכת העוצמה של ישראל. יש לציין כי בשונה מהמצב בשאלות רבות אחרות, דירוג העוצמה אינו חופף לעמדות פוליטיות באופן מובהק. דירוג העוצמה הבטחונית הגבוה ביותר הוא בקרב הקבוצות ימין-מרכז ומרכז (3.5). דירוג העוצמה הכלכלית הגבוה ביותר הוא בקרב קבוצת הימין (3.46). עם זאת, בשני המקרים הדירוג נמוך באופן ניכר בקבוצות המרכז-שמאל והשמאל.
רמת האופטימיות
החודש לא חל שינוי משמעותי ברמת האופטימיות/פסימיות של אזרחי ישראל לעומת חודשים קודמים. בסולם של 5- (פסימיות) עד 5 (אופטימיות), הממוצע הישראלי הוא 1.2 כאשר, כמו בחודשים קודמים, ניכר בעניין זה פער גדול בין יהודים (1.71) לערבים (0.84-). רמת האופטימיות משתנה מאוד על פי סולם המסורתיות והעמדות הפוליטיות כאשר באופן כללי כאשר נעים לכיוון הקוטב המסורתי-דתי והימני.
איסוף הנתונים לסקר המכון למדיניות העם היהודי נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד. (747 מרואיינים במגזר היהודי, בסקר אינטרנטי) וחברת אפקאר (203 מרואיינים במגזר הערבי, כמחציתם אינטרנטי ומחציתם טלפוני). הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.