מדד הפלורליזם בישראל

מדד הפלורליזם 2023: רוצים דמוקרטית, וגם יהודית

סקר מקיף בחן את עמדות החברה הישראלית בשאלות של זהות וצביונה של המדינה.

מחברים: שמואל רוזנר, פרופ' קמיל פוקס, נח סלפקוב.

מדד הפלורליזם 2023: רוצים דמוקרטית, וגם יהודית

נוסחת המדינה היהודית והדמוקרטית נעשתה למטבע לשון, ולא תמיד קל לזהות בה את כוונתם של מי שמשתמשים בה. מה שאמור היה להיות נוסחה מאחדת נעשה בחלוף הזמן לנוסחה מאותגרת. מכיוון שיש בה שני רכיבים שלא בהכרח ניצבים על מישור זהה ויש אפילו הסבורים שהם מתנגשים לעיתים, נוצרה מעין תחרות הניכרת הן בהתבטאויות של מנהיגים הן בשאלוני סקרים. ״הקיבוע בחוקי היסוד של 1992 של המונח המפורש ׳יהודית ודמוקרטית׳ והשתרשות המונח הזה גם בשיח הציבורי, תרמו לא מעט לחיזוק הרושם של מדינה המיטלטלת בין שני קטבים מתחרים״.1

מכיוון שכך, אזרחי ישראל נבחנים לעיתים על אחת משתי שאלות: האם הם תומכים בישראל כמדינה יהודית־דמוקרטית (או יהודית ודמוקרטית), והאם הם רואים עדיפות לאחד משני הרכיבים על פני רעהו. בהצגה מסוג זה נדרשת מהמשיבים החלטה שנשענת על הנחה סמויה בדבר סתירה או מתח בין שני הרכיבים – כאילו במקרים מסוימים, אולי רבים, הכרחי שאחד מהם יבוא על חשבון האחר.
בלי להיכנס לדיון העקרוני על מהות הצירוף "יהודית ודמוקרטית", שנותר מעורפל ושנוי במחלוקת, בחרנו השנה להציג לציבור בישראל שאלה שאינה מגלמת הנחה סמויה בדבר תחרות בין הרכיבים, אלא אפשרות להביע עמדה כלפי כל אחד מהם לגמרי בנפרד. שאלנו לחוד על רמת התמיכה בישראל כמדינה יהודית ולחוד על רמת התמיכה בישראל כמדינה דמוקרטית.

התוצאות מלמדות על מציאות בהירה למדי: רוב גדול של יהודים רוצים שישראל תהיה יהודית, ורוב גדול מאוד מהם רוצים שישראל תהיה דמוקרטית. המסגרת הכוללת את שני הרכיבים אינה מוסכמת רק בקרב המיעוט הערבי, שבו יש תמיכה רחבה מאוד בישראל כמדינה דמוקרטית, אך גם הסתייגות ניכרת מישראל כמדינה יהודית.

עם זאת, יש לשים לב לכך שקרוב למחצית מהערבים (44%) תומכים בישראל כמדינה יהודית, או אומרים ש״לא אכפת״ להם אם ישראל תהיה או לא תהיה מדינה יהודית. למעשה, שיעור זה של ערבים שאינם מתנגדים לישראל כמדינה יהודית כמעט זהה בגודלו לשיעור הערבים האומרים כי הם מעדיפים שישראל לא תהיה מדינה יהודית או מתנגדים לכך שישראל תהיה מדינה יהודית (46%). בנתון זה יש כדי לאשש מחקרים אחרים שבחנו את רמת ההסכמה של ערבים בישראל להגדרתה כמדינה יהודית – לדוגמה, מחקר שבו רוב המשיבים הערבים הסכימו עם האמירה ש״אם יתקיים משאל עם על חוקה שמגדירה את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומבטיחה זכויות אזרח מלאות לערבים, אתמוך בה".2

למעשה, בחינה מדוקדקת של המספרים מלמדת שבניגוד למה שנטען לעיתים מזומנות, הרכיב המאותגר יותר מהשניים הוא דווקא הרכיב של מדינה יהודית, ולא זה של מדינה דמוקרטית. וכך, הערבים בישראל תומכים בדמוקרטיה אבל רבים מהם מתנגדים לישראל כמדינה יהודית, וגם בקרב היהודים שיעור התמיכה בישראל כמדינה דמוקרטית עולה בשיעור ניכר על שיעור התמיכה בישראל כמדינה יהודית. בעוד 88% מהיהודים אומרים כי חשוב להם מאוד שישראל תהיה דמוקרטית, שיעור היהודים האומרים כך על ישראל כיהודית הוא 66%. זהו פער משמעותי.

התבוננות בקבוצות השונות בחברה היהודית בישראל מחדדת את הסיבות לפערים בין תמיכה ברכיב הדמוקרטי ובין תמיכה ברכיב היהודי. בקבוצה שתמיכתה המובהקת (״חשוב לי מאוד״) ברכיב הדמוקרטי היא הנמוכה ביותר, כלומר קבוצת המזדהים כתומכי ימין, מדובר בתמיכה של 73%. לעומת זאת, בקבוצה שתמיכתה המובהקת ברכיב היהודי היא הנמוכה ביותר, כלומר קבוצת המזדהים כתומכי שמאל, מדובר בתמיכה של 31%. אומנם, קבוצת תומכי הימין גדולה בהרבה מקבוצת תומכי השמאל (כ־30% לעומת כ־5%), אבל גם במבט השוואתי על בסיס סולם אחר – זה של רמת הדתיות – אפשר להבחין בפערים דומים.

בקרב הדתיים הקבוצה שתמיכתה ברכיב היהודי היא הגבוהה ביותר, שיעור התמיכה המובהקת (״חשוב לי מאוד״) הוא 92%. בקרב החילונים – הקבוצה הגדולה בישראל (מעל 40% מהיהודים) – התמיכה המובהקת ברכיב היהודי היא 45%. במילים אחרות, אומנם ההסכמה בעניין הרכיב הדמוקרטי אינה שווה, אבל הפערים בין הקבוצות אינם גדולים מאוד. לעומת זאת, בהסכמה בעניין הרכיב היהודי ניכרים פערים גדולים: בציבור החילוני שיעורם של מי שהרכיב היהודי חשוב להם מאוד קורס לשיעור נמוך בהרבה מכפי שהוא בשאר חלקי האוכלוסייה היהודית.

כמובן, בעניין זה חובה לדייק: גם בקרב החילונים יש תמיכה גורפת בישראל כמדינה יהודית, אלא שכמחציתה היא של מי שאומרים שחשוב להם ״במידת מה״ שישראל תהיה מדינה יהודית, ולא שחשוב להם ״מאוד״ שישראל תהיה מדינה יהודית (45% חשוב מאוד, 42% חשוב במידת מה). על השאלה מדוע זה כך אפשר להעלות השערות אחדות, ולא נפקד מהן צירוף הנסיבות הפוליטיות של מועד הסקר, בעת שניטש מאבק חריף בין הקבוצות המסורתיות יותר (התומכות בקואליציה) לבין אלה שנוטות לקוטב החילוני. זיהוי חלקי או מלא של יהודיות המדינה עם סדר היום של הממשלה עשוי להיות הגורם לשחיקה בתמיכה של יהודים חילונים ברכיב היהודי של המדינה. בהקשר זה נעיר כי בקרב החילונים ישנו שיעור גבוה של מי שסבורים שבישראל יש ״כפייה דתית״ (58% מהם דירגו את הכפייה הדתית בציון 8–10 בסולם של 1–10), שגם היא מזוהה עם לחצים שמגיעים מקבוצות המדגישות את יהודיותה של המדינה.

פערים ביחס לרכיב היהודי לעומת היחס לרכיב הדמוקרטי בהגדרת המדינה מתגלים גם בשאלת הפרשנות למונחים הללו. רוב היהודים בישראל, וגם הערבים, סבורים כי ב״מדינה יהודית״ הכוונה למדינת הלאום היהודי (62%).3

עם זאת, בקרב דתיים (כ־25%, כלומר כרבע) וחרדים (44%) ישנם רבים הרואים במונח "מדינה יהודית" רכיב המכוון ל״מדינת הדת היהודית״.4

בקרב כל קבוצות האוכלוסייה, יהודים וערבים, ישנו רוב לסבורים כי הרכיב הדמוקרטי של המדינה מתייחס לשני רכיבי משנה, כלומר הוא מבטא הן מדינה ״שיש בה בחירות חופשיות וזכות הצבעה״ והן ״מדינה שיש בה ערכי סובלנות ושמירת זכויות אדם״. עם זאת, כשליש מהיהודים המגדירים את עצמם ״דתיים״ או ״חרדים״ בוחרים רק ברכיב אחד מהשניים – ״בחירות והצבעה״ – כמבטא מדינה דמוקרטית, וכך גם 39% מתומכי הימין (מדובר כמובן באותה אוכלוסייה, המאותרת בסולם אחר של הגדרות). בהקשר זה יש להבהיר כי השאלה הציגה רק שתי הגדרות אפשריות לשאלה מהי מדינה דמוקרטית (וכן את האפשרות השלישית, שזכתה לרוב גדול: בחירה בשני הרכיבים יחד). אפשר להניח ששאלה שכוללת עוד אפשרויות הייתה מאפשרת לזהות עוד מחלוקות פרשניות באשר לתחולת המונח על מדינת ישראל, בעיקר אילו היינו כוללים אפשרויות שנמצאות במוקד הוויכוח הציבורי שניטש בעת עריכת הסקר, כמו עצמאות מערכת המשפט, שקיפות שלטונית או הפרדת רשויות.

הקודםהבא