מדד קול העם היהודי

מדד קול העם היהודי, ינואר 2024

בקרב רוב יהודי ארה"ב נמשכת התמיכה בישראל במלחמתה מול חמאס והם מצפים כי אמריקה תגביר את תמיכתה בישראל

ממצאים עיקריים

  • היהודים ממשיכים לעקוב בשיעור גבוה אחר התפתחות המלחמה
  • תמיכה ברוב קבוצות היהודים במיטוט החמאס גם במחיר פגיעה בנפש באוכלוסייה הפלשתינית
  • בקרב מאוד שמרנים התגברה תחושה שישראל ״לא מספיק אגרסיבית״; בקרב ליברלים מאוד התחושה שהיא ״מדי אגרסיבית״
  • שיעור משמעותי מהיהודים, מהמרכז וימינה, סבורים שארה״ב לא תומכת מספיק בישראל במלחמה
  • נמשך השיפור בתחושת הבטחון של יהודים בארה״ב לעומת השבועות הראשונים למלחמה
  • היהודים המשיבים לסקר אינם מצפים שישראל תשנה את תוכניות המלחמה בגלל גילויי אנטישמיות נגדם

 מעקב אחר המלחמה: ממצא מפורט

נתוני ינואר מעידים על התייצבות ברמה גבוהה במעקב אחרי המלחמה. אמנם חלה ירידה קלה בכמה מהקבוצות (כאן בחלוקה על פי עמדה פוליטית), אולם עדיין מדובר במעקב ״מאוד מקרוב״ של רוב משמעותי מהנדגמים. ובהתחשב בזמן הרב שעבר מאז תחילת המלחמה מדובר בוודאי ברמת עניין משמעותית. נשמרת גם קורלציה בין מספר הביקורים בישראל לבין רמת המעקב אחר המלחמה, אם כי גם בקרב מי שמעולם לא ביקרו בישראל מדובר על רמת גבוהה למדי (67% מהמשיבים לסקר המכון).

עקירת חמאס: ממצא מפורט

רוב המשיבים מקבלים את העמדה הישראלית הגורסת כי יש להמשיך במלחמה עד להכנעת חמאס. ממצא זה דומה לממצאים מהחודשים הקודמים, כאשר רק בקרב המאוד ליברלים ישנה הסתייגות מסוימת ממטרה זו, שבה תומכים כארבעים אחוזים, בעוד שרבע נוסף תומכים בה רק אם יופחת מספר הנפגעים הפלשתינים, ורבע נוסף סבורים שהמטרה אינה ריאלית. כפי שאפשר לראות בגרף, העלייה משמאל לימין מקבילה להתחזקות התמיכה במטרת ישראל המוצהרת, ובשלילת הקשר בין מטרה זו לבין הגבלה על מספר הנפגעים בקרב הפלשתינים.

פעולות ישראל: ממצא מפורט

בשאלה חוזרת מסקר נובמבר, נרשמו שינויים מסויימים ביחסם של משיבים למידת האגרסיביות של ישראל במלחמה, אם כי למעט בקבוצה המאוד ליברלית, באחרות התשובה הנפוצה ביותר נותרה שישראל אגרסיבית במלחמה ״בערך במידה הנכונה״. בקרב ליברלים, נרשמה עלייה בתחושה שישראל פועלת ביתר אגרסיביות, ולעומת זאת בקרב משיבי מרכז ומשיבים מאוד שמרנים ניכרה עלייה לא מבוטלת בשיעור המשיבים שישראל אינה אגרסיבית מספיק. לתכיפות הביקורים בישראל יש זיקה ברורה לתשובה ״במידה הנכונה״, כאשר הן מי שביקרו בישראל יותר מפעמיים, והן מי שחיו בישראל הם גם מי שמשיבים בשיעור הגבוה ביותר (ובפער משמעותי לעומת אחרים), שישראל מגיבה למתקפה ״במידה הנכונה״. שיעור המשיבים שישראל ״מדי אגרסיבית״ בולט במידה רבה מאוד בקרב מי שמסתייגים במובהק מקשר לישראל (כלומר, לחלוטין אינם מסכימים עם האמירה ״אני קשור/ה לישראל״). בקבוצה זו תשעה מתוך עשרה משיבים אומרים שישראל מדי אגרסיבית (עם זאת, צריך לסייג כי מדובר בקבוצה קטנה מכלל משיבי הסקר, שהמובהקות הסטטיסטית של התשובות של משתתפיה אינה גבוהה).

תחושת האיום: ממצא מפורט

מאז ראשית המלחמה, קבוצה משמעותית מאוד מהמשיבים למדגם העידה על עלייה בתחושת האיום עליה בשל המלחמה. כך מהשבוע הראשון, וכך גם בסקר השלישי, בחודש נובמבר, אם כי בו ניכרה כבר ירידה מסוימת בתחושת האיום כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה. בחודש זה, נובמבר, העלנו את השאלה האם הירידה היא תחילתה של מגמה, ודומה שסקר זה, של חודש ינואר, מלמד שהתשובה חיובית. תחושת האיום המשיכה לרדת כמעט בקרב כל הקבוצות – כאשר היוצאים מהכלל הם האורתודוכסים-מודרנים. עם זאת יש כמובן לציין, שבחישוב של מי שמרגישים ״קצת פחות בטוחים״ בצירוף מי שמרגישים ״הרבה פחות בטוחים״, רוב ניכר מקרב יהודי ארה״ב עדיין חשים כי בטחונם לא חזר להיות כשהיה לפני המלחמה.

תגובה לאנטישמיות: ממצא מפורט

החודש בחנו את השאלה האם ועד כמה יהודי ארה״ב סבורים שעל ישראל להתחשב בעליית האנטישמיות אצלם, בעודה נלחמת את מלחמתה כאן. הממצאים חד משמעיים: רוב גדול מאוד כמעט בכל הקבוצות (יוצאי דופן הם היהודים הלא רבים המשתייכים לזרם הרה-קונסטרוקציוניסטי) אמרו כי ישראל צריכה לעסוק בניהול המלחמה, ולהניח ליהודי התפוצות להתמודד עם האנטישמיות.

נתון זה מעניין בהשוואה לשאלה דומה שנשאלה בסקר המכון למדיניות העם היהודי בקרב יהודים בישראל בחודש נובמבר. אם אפשר היה לצפות לפער משמעותי בתשובות, בהנחה שיהודים בישראל יהיו מרוכזים יותר במלחמה ואילו יהודים בארה״ב יהיו רגישים הרבה יותר להשפעה שלה על עלייה בגילויי אנטישמיות – הרי שציפייה זו אינה משתקפת בנתונים, לפחות לא באופן משמעותי. כפי שאפשר לראות, יהודים בישראל נוטים באופן מובהק לעמדה שישראל אינה יכולה לשנות את תוכניות המלחמה שלה בגלל גילויי האנטישמיות, ומקרב היהודים שהשיבו לסקר המכון בארה״ב שיעור המסכימים עם העמדה הישראלית גבוה מאוד (הנתון המופיע כאן הוא ממצוע התשובות לסקר בארה״ב, ללא שקלול).

תמיכת ארה״ב בישראל: ממצא מפורט

לנוכח דיווח על פערי עמדות בין ירושלים לוושינגטון בשאלות שנוגעות לניהול המלחמה בעזה, וכן למערכה בצפון, יהודי ארה״ב, לפחות בשלב זה, נוטים להערכה שתמיכת ממשל הנשיא ג׳ו ביידן בישראל היא ״במידה הנכונה״. הערכה זו קשורה כצפוי באופן ישיר לעמדות הפוליטיות של המשתתפים, כאשר יהודים הנוטים לתמיכה במפלגה הדמוקרטית (שהם רוב גדול של יהודי ארה״ב), מרגישים שהממשל מעניק לישראל את התמיכה הראויה. מהמרכז וימינה, מבחינה אידיאולוגית, רווחת יותר העמדה שארה״ב אינה תומכת בישראל מספיק. עמדה זו היא גם עמדת הרוב של היהודים שביקרו בישראל פעמיים ומעלה, או חיו בישראל. מקרב אלה, מעט יותר ממחצית בחרו באפשרות של תמיכה לא מספיקה. התחושה שארה״ב תומכת בישראל יותר מדי מתקיימת בשיעור לא מבוטל (קרוב לרבע) בקרב יהודים ״מאוד ליברלים״, וכן בשיעור גבוה מאוד בקרב יהודים שאינם רואים חשיבות לקשר עם ישראל.

יש לציין כי מכלל הערוצים שמשפיעים על עיצוב עמדתם של היהודים בארה״ב, בולטת התקשורת הישראלית. בקרב קונסרבטיבים, אורתודוכסים, ויהודים שאינם משתייכים לאף זרם, כארבעים אחוזים ציינו את התקשורת הישראלית כמקור המידע העיקרי שלהם ביחס למתרחש בישראל – שיעור גבוה הרבה יותר מאפשרויות אחרות שהוצעו (ממשלת ישראל, דובר צה״ל, התקשורת האמריקאית, ארגונים יהודים ועוד). גם בקרב קונסרבטיבים שהשיבו לסקר קרוב לשלושים אחוזים ציינו את התקשורת הישראלית כמקור עיקרי, לעומת כעשרים אחוזים לתקשורת האמריקאית.

הסברה ישראלית: ממצא מפורט

נמשכת מגמת הירידה בהערכת איכות ההסברה הישראלית, שניכרת במובהק בקרב יהודים שביקרו רבות או חיו בישראל. שיעור הסבורים שישראל עושה ״עבודה טובה מאוד״ נמוכה כמעט בקרב כל היהודים (החריגים הם ה״מאוד שמרנים״, ששליש מהם סבורים כך). בקרב ליברלים ונוטים לליברלים, שיעור הסבורים שישראל עושה עבודה לא טובה הוא מעל מחצית (בקרב ״מאוד ליברלים״, 60%). מכיוון שאין להניח שההסברה הישראלית השתנתה באופן מובהק לרעה בשבועות האחרונים, ההערכה היורדת לאיכות ההסברה נובעת כנראה משינוי המציאות (תמונות שמגיעות מעזה, בעיקר של פלשתינים פגועים, ופחות מהעוטף, של מעשי הזוועה נגד ישראלים), משינוי הטון בעיתונות האמריקאית, ואולי גם מתחושת שחיקה ביחס למלחמה עצמה.

שאלה שבחנה בסקר זה האם המשיבים מוצאים ברשתות החברתיות חומר שהם מחשיבים ״פרו ישראלי״ העלתה שהתשובה ברוב המקרים חיובית. כשני שליש מהמשיבים אמרו שהם מוצאים חומר כזה ״במידה מסויימת״ או ״במידה רבה״, כאשר הקבוצה היחידה ששיעור המשיבים בה כך היה נמוך יותר (52%) היא של ה״מאוד שמרנים״. יש לציין כי כרבע מהמשיבים אמרו שאינם עושים שימוש במדיה חברתית, כך שלמעשה שיעור המשיבים שאינם מוצאים חומר ״פרו ישראלי״ ברשתות החברתיות הוא פחות מחמישית.

נתונים על הסקר ומשמעותו

דו״ח זה הוא ניתוח של סקר שנערך בקרב 812 יהודים בארה״ב הרשומים לפאנל של המכון למדיניות העם היהודי. הדו״ח אינו מאפשר לספק נתון משוקלל המייצג את כלל יהודי ארה״ב, אולם מספר המשתתפים בו מקבוצות שונות מאפשר לזהות מגמות, עמדות מובהקות, וכן פערים בין קבוצות שונות של יהודים על פי השתייכות דתית, קרבה לישראל, עמדה פוליטית, קשר ליהדות ועוד.

להלן כמה נתונים על משתתפי הסקר: כמחציתם רפורמים או קונסרבטיבים, בהתאמה טובה למדי לנתון הכללי בקרב יהודי ארה״ב. שיעור הבלתי משויכים לזרם כלשהו נמוך יחסית (14%), אך מספר משיבים גבוה למדי גם מקרב קבוצה זו (114) מאפשר לאבחן גם עמדות מובהקות של חבריה. כשלושים אחוז נוטים לכיוון השמרני, נתון שאינו רחוק מהחלוקה המקובלת של יהודים על פי מפתח פוליטי. משתתפי הסקר נטו לבקר בישראל בשיעור גבוה משמעותית לעומת ממוצע יהודי ארה״ב (80% אחוז מהם ביקרו בישראל לפחות פעם אחת). שיעור הנשואים נישואים מעורבים נמוך יחסית בפאנל JPPI לעומת שיעורם בכלל האוכלוסייה היהודית. עם זאת, גם מקרב קבוצה זו התקבלו תשובות ממספר ניכר של משיבים (119).

להורדת המסמך בגרסת PDF לחצו כאן.