מדינה יהודית עם ערכים יהודיים: נקודת מבט מהתפוצות

את הגשר בין ישראל לתפוצות יש להמשיך לחזק ולהעמיק. החיבור הזה צריך לכלול לימוד תורה, חינוך יהודי וחיזוק הקשר של יהודים לישראל ושל יהודים בינם לבין עצמם ברחבי העולם. אַל לנו להמעיט בחשיבותה של ישראל כמובילה בחתירה לערכי היהדות ברמתם הגבוהה ביותר וליישומם וכמקור השראה שהעם היהודי כולו נושא אליו עיניים והולך בעקבותיו.

בסיפור המקראי על קריסת מגדל בבל כתוב: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא, ה). אבל האם הא-ל אינו נמצא בכל מקום? רש"י מצטט את מדרש תנחומא, המסביר כי כאן ביקש אלוקים לשמש לנו דוגמה: לא יחרוץ אדם משפט מרחוק בלי שהייתה לו הזדמנות לרדת בעצמו לחקר העניין. בדומה לכך קבעו חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" (אבות ב, ד), והם שבים ומזכירים לנו כי "אינו דומה שמיעה לראִיה".

ברוח זו אני סבור כי שומה על כל מי שחי מחוץ למדינת ישראל להתייחס לסוגיות הנוגעות לביטחונה ולתפקודה של המדינה בענווה ובזהירות הראויה. שום יהודי או יהודייה החיים בתפוצות לא צריכים לנסות להכתיב לפוליטיקאים, לרבנים או למנהיגים אחרים במדינת ישראל כיצד לפתור את הסוגיות המקטבות ביותר שעל סדר היום.

עם זאת, אני קשוב גם לעיקרון ההלכתי הקובע כי "אין עֵד נעשה דיין". אדם אינו יכול להיות חסר פניות בנושאים שהוא מעורב בהם אישית. אדרבה, לפעמים דווקא השקפה רעננה הניתנת מרחוק, ללא מורא וללא משוא פנים, יכולה להציע תובנות רבות ערך. לפיכך אין לבטל כלאחר יד את עמדותיהם של יהודי התפוצות כלפי סוגיות עכשוויות בישראל, בייחוד מכיוון שיהודי התפוצות חולקים עם אחיהם הישראלים כמה מן ההשלכות של פעולותיה של ישראל.

המתכון של התורה למשילות טובה קושר בדרך כלל כל היבט של החיים האזרחיים לדבקות בהלכה ולשמירת הקשר עם הנוכחות הא-לוקית. את האידאל הזה של מדינה יהודית המבוססת על התורה ניתן יהיה לממש רק בימות המשיח. עד לאותו יום שבו תושלם גאולתנו הרוחנית והלאומית עלינו לבחון כיצד מדינה דמוקרטית, שבהכרח איננה מושלמת, יכולה בכל זאת לשמש דוגמה ומופת לערכים היהודיים שלנו.

 

הברכה שבמדינת ישראל

התרגשתי עד עמקי נשמתי מדברים שאמר נתן שרנסקי בריאיון בנושא הפליטים האוקראינים הנמלטים מן הפלישה הרוסית: "העולם התהפך. כשהייתי ילד, 'יהודי' היה קיצור לרשעות, ללוזריות. […] היום, על הגבול האוקראיני, הקיצור של אותה המילה 'יהודי' הוא 'בר מזל'. זהו דרכון לחופש, והמילה הזאת מתארת אנשים שיש להם מקום ללכת אליו ושיודעים שיש עַם שהוא המשפחה שלהם ושהוא מחכה להם שם בחוץ" (Sharansky & Troy, 2022). איזו המחשה נהדרת למשמעות של הֱיות מדינה יהודית! בכל מקום שיהודים שרויים בסכנת מוות, בכל מקום שהם סובלים מדיכוי, מהתנכלויות או מפגיעה כלשהי – יש להם בית. לא רק מקום מפלט מוגן ובטוח, אלא גם כוח אדיר ורב השפעה על הבמה העולמית, שינצל את המשאבים שברשותו כדי לאתר יהודים ולחלצם מכל מקום באשר הוא. בשביל עם שההיסטוריה שלו רצופה דעות קדומות, פוגרומים ורצח עם, הידיעה ששוב לא נוּשאר לעולם פגיעים ובודדים לא תסולא בפז.

אבל מדינת ישראל היא ברכה לא רק לעם היהודי; היא ברכה לעולם כולו, עם ההשפעה הגלובלית העצומה שלה בתחומי האקדמיה, החקלאות, הרפואה, המדע, התרבות, המסחר וטכנולוגיית המידע. מותר לנו בהחלט להתמלא בגאווה על כך שבישראל יש המספר הגדול ביותר לנפש של חברות חד־קרן (חברות המוערכות ביותר ממיליארד דולר), שיעור יחסי של זוכי פרס נובל גבוה מזה שבארצות הברית, גרמניה או צרפת ומספר מוזיאונים לנפש גדול יותר מבכל מדינה בעולם. אלא שלא די בהישגים הללו לבדם כדי לחזק את הצביון היהודי של מדינת ישראל.

הצו הכפול של מדינת ישראל

הצירוף "לֶךְ לְךָ" מופיע פעמיים בלבד בספר בראשית. במילים אלה הורה אלוקים לאברהם ושרה לעלות לארץ הקודש ולבנות בה לעצמם חיים חדשים. לאחר שהגיעו לשם ציווה אלוקים בפעם השנייה על אברהם "לֶךְ לְךָ". הפעם היה עליו ללכת "אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה," המקום שתתבצע בו עקדת יצחק ואשר שם יעמדו בתי המקדש. אלוקים הטיל אפוא על מייסד האמונה שלנו עלייה לרגל כפולה – תחילה אל ארץ המולדת היהודית, ואחר כך, כשכבר היה בארץ, אל מרכז הקדושה שלה. העלייה הפיזית לא הייתה שלמה בלא העלייה הרוחנית.

ברוח זו יש לנו אחריות לתעל את אינספור ההישגים החומריים של מדינת ישראל למימוש השאיפות הרוחניות הגבוהות ביותר של התורה, שנותנות בידינו את המפתחות לצביונה האמיתי והשלם של המדינה היהודית. מדינה יהודית ראויה לשמה מגלמת את הערכים היהודיים הנצחיים שלנו, שואפת לקדושה בכל מעגלי החיים, מבקשת שלום ורודפת אותו, דואגת לביטחון אזרחיה, מקדמת סובלנות ומוסריות, מכבדת כל בן אנוש שנברא בצלם אלוקים ועוסקת במחלוקת לשם שמיים; מדינה שמעודדת אהבת חינם ושאחדות יהודית היא בראש מעייניה.

חתירה לשלום מבית ומחוץ

בשנת 2018 הייתה לי הזכות להצטרף אל הנשיא ראובן (רובי) ריבלין לביקור מדיני פורץ דרך באתיופיה. המשלחת כללה נציגות ונציגים מן המגזר הפרטי, הציבורי והאזרחי בישראל, אנשי ונשות עסקים מובילים, נציגי ונציגות יהדות התפוצות ודמויות בולטות בפיתוח יוזמות בינלאומיות. מטרת הביקור הייתה לבחון כיצד ישראל יכולה לחלוק את מומחיותה בחקלאות ובטכנולוגיה, וכן בחינוך ובבניית קהילה – מומחיות שבזכותה הצליח העם היהודי להתקיים אלפי שנים. לא היה מדובר רק במדיניות החוץ של ישראל כי אם גם ב"מדיניות חוץ יהודית", הקושרת את הידע הביצועי של המדינה המודרנית עם ערכי הנצח היהודיים שלנו.

החוויה שלי באתיופיה הייתה הזדמנות אחת מני רבות לחזות במו עיניי בהיקפים האדירים של הפוטנציאל שלנו להשפיע השפעה עולמית מתמשכת. עם זאת, עלינו לזכור תמיד כי ככל שאנחנו חזקים יותר מבפנים, כך תהיה השפעתנו כלפי חוץ חזקה יותר.

יש רעיון עמוק מעולם הגימטרייה שאני מזדהה איתו במיוחד. מהו מקור המילה העברית "יד"? בכף היד יש 14 מפרקים – שלושה בכל אצבע ושניים באגודל. הערך המספרי של האותיות י"ד הוא 14. כאשר שני אנשים לוחצים ידיים או אוחזים ידיים, מתקבלת "יד" ועוד "יד", המצטרפות למילה "ידיד". ערכה המספרי של המילה ידיד הוא 28, שהוא גם הערך של האותיות כ"ח, כלומר של המילה "כֹּחַ". כוחו הגדול ביותר של העם היהודי נובע מן הידידות שלנו, מן היחד שלנו ומאחדותנו.

בשנת 2002 הזמנתי את הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, לדבר לפני קבוצת רבנים בריטים. אחד הרבנים שאל את הרב לאו לדעתו על ההתפלגות בין יהודים דתיים ליהודים חילונים בישראל. הרב לאו השיב בנועם: "אני לא יודע למה אתה מתכוון. אין לנו יהודים חילונים בישראל". הוא המשיך והסביר שרוב רובם של היהודים בארץ מקיימים מצוות אכילת מצה בפסח, צמים ביום כיפור ומדליקים נרות חנוכה, שלא לדבר על העובדה שכל הישראלים מקיימים בגופם את מצוות יישוב הארץ.

המסר של הרב לאו היה מסר חזק. ואולם תוויות מפחיתות מערכם של בני אדם ואין בהן תועלת. במציאות, למרבה הצער, יותר מדי אנשים בישראל רואים את התוויות במקום את האנשים. בחוגים מסוימים אנשים נשפטים על פי סגנון הלבוש שלהם, סוג הכיפה שהם חובשים, ה"השקפה" שלהם, היותם מזרחים או אשכנזים, חרדים, דתיים־לאומיים או חילונים. הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק לימד שאם שנאת חינם הביאה לחורבן בית המקדש ולפיזור עמנו בתפוצות, אהבת חינם תביא את הגאולה השלמה. באהבת ישראל – דהיינו אהבה לכל העם היהודי – יש לראות תמיד גורם מכריע בהצלחתה של מדינת ישראל בעתיד.

ברשימת העופות האסורים באכילה בתורה מופיעה בין השאר החסידה (ויקרא יא, יט), אשר לִשמהּ משמעות נפלאה בעברית. הרמב"ן מלמד כי לכל העופות הטמאים נטייה מרושעת באופיים. איך ייתכן, אם כן, שהחסידה ה"חסודה" נכללת ברשימה זו? החידושי הרי"ם, מייסד חסידות גור במאה התשע עשרה, נתן לכך הסבר יפהפה. הוא דרש כי החסידה היא אכן נדיבה וטובת לב, אבל רק כלפי ציפורים מסוגה. כלפי ציפורים אחרות ושאר יצורים חיים היא נוהגת באכזריות ובזלזול. אשר על כן, היא אינה כשרה. הלקח האלמותי של התורה ברור: כאשר אנו מחויבים בלב שלם למעשים של טוב לב ונדיבות רק כלפי מי שהם משלנו אבל איננו מקדישים זמן, ואפילו מתאכזרים, למי ששונה מאיתנו, אנחנו חיים חיי "טרֵפה".

אין ביטוי מובהק יותר לתפיסה זו מאשר בשדה הפוליטיקה בכלל ומעל במת הכנסת בפרט. לפי מדד תפיסת השחיתות של ארגון השקיפות הבינלאומית (Transparency International), ישראל משתרכת כרגע מאחור, במקום ה־29 מתוך 37 מדינות ה־OECD – ירידה של ארבעה מקומות לעומת השנה שעברה. מדינה יהודית צריכה לשאת את הדגל ולשמש דוגמה בעולם כולו לשקיפות, להגינות ולהתנהלות מכבדת ומכובדת.

מדינה יהודית היא גם מדינה שלא תשקוט ולא תנוח עד שתחיה בשלום. בתפילות שלנו מדי יום ביומו אנחנו פונים לאלוקים כמי ש"עושה שלום ובורא את הכול", והפירוש של חז"ל הוא שעשיית שלום שוות ערך לַכּוֹל. בתום הקדיש ותפילת העמידה, לפני שאנחנו אומרים את המילים "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל", אנחנו פוסעים שלוש פסיעות לאחור. זהו ביטוי להכרתנו בכך שכדי להשיג שלום עלינו לעקור את עצמנו לא פעם מעמדתנו הקודמת. לפעמים התגמול של שלום אמיתי ובר קיימא מצדיק עשיית פשרות מתקבלות על הדעת.

עם זאת, יש צעד אחד מכריע שחייב להקדים את מאמצינו להגיע לשלום עם אויבינו. אחד מקודמיי הדגולים, הרב הלורד יעקובוביץ, הצביע על שורה יוצאת דופן בתפילה החוזרת שלנו מדי יום – "שים שלום". בחלק מתפילה זו אנו אומרים "ברכֵנו אבינו כולנו כאחד". מדוע בתפילה לשלום עם אויבינו אנחנו מפילים את תחינתנו לאחדות פנימית? הרב יעקובוביץ פירש שבדרך זו אנו מכירים בכך שאי־אפשר לקוות להשגת שלום עם אויבינו כל עוד אנחנו נגועים בשנאה ובמריבות מבפנים.

היחסים עם התפוצות

אחת הדרכים החשובות שישראל יכולה לממש באמצעותן את תפקידה כמדינה יהודית היא על ידי חיזוק קשריה עם יהדות התפוצות.

התורה מספרת שכאשר הגיע עם ישראל לכנען, התיישבו השבטים גד, ראובן וחצי המנשה ממזרח לנהר הירדן, מחוץ לגבולות הארץ. פרשנים רבים שואלים: מה הביא את שבט מנשה להתפצל לשניים? מסביר הנצי"ב בפירושו "העמק דבר": שבט מנשה התגאה בטובי המורים שבאומה. משה ידע שמחוץ לגבולותיה של ארץ הקודש יהיו שבטי גד וראובן מנותקים גאוגרפית מקדושת השטח הזה, ולכן יזדקקו נואשות ללימוד ולהשראה. על מנת להבטיח כי יישארו נאמנים תמיד לשורשיהם הרוחניים, הִקצה להם משה את מיטב המורים. מחצית שבט מנשה הפכה אפוא לגשר חיוני המחבר בין ישראל לתפוצות באמצעות החינוך.

כשסבֵי סבינו זימרו את המילים המפורסמות של הנביא ישעיהו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", הם יכלו לחלום רק בדוחק שנכדי נכדיהם אכן יתברכו ויחזו בהתגשמות הנבואה ההיא. היום ישראל היא המרכז העולמי ללימוד תורה, המספק השראה מתמשכת ליהודים בעולם כולו ונותן להם משהו לא רק לחיות איתו, אלא גם משהו לחיות בשבילו.

אנו עדים להתפתחותו של עידן חדש ומעודד. כמו ילדים שהוריהם גידלו אותם לעצמאות והם בתורם דואגים לסייע להוריהם בכל הדרוש להם, כך גם ישראל מתגלה כמקור איתן של סיוע והשראה לקהילות התפוצות אשר תרמו להיווסדה ולהתפתחותה. יותר ויותר צעירות וצעירים ישראלים יוצאים לשנת שירות בקהילות יהודיות בתפוצות, מלמדים בבתי הספר ופועלים בקהילה. התוכנית "תגלית הפוכה" (Reverse Birthright), בהובלת הארגון "גשר", מעודדת אנשי ציבור מישראל לבקר בקהילות יהודיות בכל העולם כדי להבין טוב יותר את ההיסטוריה של היחסים הסימביוטיים בינינו וכיצד הללו ממשיכים לעצב את חייהם של יהודים הן בתפוצות והן בישראל. חשוב ביותר שמעצבי דעת קהל ומקבלי החלטות בישראל יכירו בכך שלפעולות רבות שלהם יש השלכות ממשיות, ישירות ועקיפות, על קהילות התפוצות ושיש להביא עובדה זו בחשבון בסוגיות רגישות רבות.

את הגשר בין ישראל לתפוצות יש להמשיך לחזק ולהעמיק. החיבור הזה צריך לכלול לימוד תורה, חינוך יהודי וחיזוק הקשר של יהודים לישראל ושל יהודים בינם לבין עצמם ברחבי העולם. הוא צריך לכלול גם תמיכה בקהילות המתמודדות עם אנטישמיות, פעילויות משותפות בתחומי התרבות היהודית, פיתוח קשרים דרך ספורט, וכן הלאה. אַל לנו להמעיט בחשיבותה של ישראל כמובילה בחתירה לערכי היהדות ברמתם הגבוהה ביותר וליישומם וכמקור השראה שהעם היהודי כולו נושא אליו עיניים והולך בעקבותיו.

יותר מכל דבר אחר, השאיפה להגשמת ערכים יהודיים במדינה היהודית היא שתאפשר לנו להכריז בלב שלם, כמו יהושע וכָלֵב בשעתם: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד!" (במדבר יד, ז).

מקור

Sharansky, Natan, & Gil Troy (2022, March 15). Five lessons for American Jews that Putin’s war has confirmed. Jewish Journal.

 

הרב סֵר אפרים מירוויס הוא הרב הראשי של איחוד הקהילות העבריות של חבר העמים הבריטי. מוביל יוזמות פורצות דרך בנושאי חינוך, סובלנות, קשרים בין־דתיים ואחריות חברתית.