האירופאים מפקפקים במדיניות ממשלותיהם התומכות בהגירה מוסלמית ובהתחשבות באינטרסים קטאריים. זו הסיבה העיקרית לתבוסה שנחל השמאל הקיצוני בבחירות לפרלמנט.
התבוסה האלקטורלית האחרונה של השמאל הקיצוני באירופה מסמנת דחייה ברורה של שנאה כלפי ישראל. בעוד שההגנה על כושר הקנייה הייתה נושא חשוב, לב הדיונים הפוליטיים נסוב סביב שינויים דמוגרפיים והשלכות הביטחון הנובעות מהם. בניגוד להתיישרות של השמאל הקיצוני עם חמאס ותמיכתו בעידוד ההגירה המוסלמית, העלייה המרשימה של מפלגות ימין וימין קיצוני, הנאמנות בתמיכתן בזכותה של ישראל להגנה עצמית, מספקת נחמה לידידי ישראל.
מאז ה-7 באוקטובר, ישראל הפכה לנושא מרכזי בדיונים על עתיד האיחוד האירופי. בעיקר, שלוש קולות בולטים שלטו בנוף התקשורתי: השמאל הקיצוני, המחזר אחרי הקול המוסלמי, יצר בריתות עם איסלאמיסטים והפיץ רגשות אנטי-ישראליים ואנטי-יהודיים; הממשלות, מונעות על ידי תועלת פוליטית, הצביעו בעקביות נגד ישראל בפורומים בינלאומיים; והתקשורת, לעתים קרובות בהשפעת עיתונאים תומכי עולם שלישי, ליבתה את להבות השנאה כלפי המדינה היהודית.
במהלך האירוויזיון, החגיגה הנלהבת של הקהל כלפי הזמרת הישראלית, בניגוד להעדפות השופטים הלאומיים, התבלטה כאנומליה ראויה לציון. הבחירות של הפרלמנט האירופי חשפו את רגשותיהם של 448 מיליון אירופאים. למרות המאמצים המרוכזים של לוביסטים חזקים, הציבור נשאר בלתי מושפע. האירופאים חשים ספקות לגבי מדיניות ממשלותיהם התומכות בהגירה מוסלמית משמעותית, המונעת על ידי רווחים פוליטיים לטווח קצר והתקרבות לאיסלאמיסטים ולאינטרסים קטאריים, על חשבון ההגנה של ישראל.
גם בהיעדר הבנה מלאה, אנשים של רצון טוב מבינים אינטואיטיבית שחמאס מגלם איסלאמיזם השואף לאסלם את אירופה, תוך שימוש בטקטיקות כוח רך, המיוצגות על ידי האחים המוסלמים, וכוח קשה, המיוצג על ידי ג'יהאדיסטים ומסיתים המאיימים על שלום אירופה. בניגוד למנהיגיהם קצרי הרואי, אנשים אלה מכירים בכך שהמאבק של ישראל עולה על הישרדות פשוטה; זהו קרב על ביטחונם וערכיהם שלהם.
האג'נדה הראשית של השמאל הקיצוני סובבת סביב דמוניזציה של ישראל. תוך ניצול האנטישמיות המושרשת בקרב אוכלוסיות מוסלמיות מסוימות, הרגש האנטי-ישראלי נוצל כדי לגייס מיליוני צאצאים של מהגרים מאוכזבים, ולחזק את הזלזול במערב ולהניעם לקלפיות. מאוחדים בחיפושם אחר ערעור היציבות של החברה המערבית, השמאל הקיצוני התיישר עם פעילים איסלאמיסטים שנתמכו על ידי איראן, קטאר, רוסיה וסין, מתוך כוונה לקדם את האסלאמיזציה באירופה.
תוצאות הבחירות מהוות קריאת השכמה לפוליטיקאים האירופיים. הקרבת הציביליזציה האירופית על מזבח אינטרסים קצרים ומזימות אידיאולוגיות אינה מתקבלת על הדעת. חצי מיליארד אזרחים דורשים שינוי כיוון, בהכרתם שישראל אינה ישות ג'נוסיידית אלא מבצר נגד הברבריות.
מצד שני, העלייה של הימין הקיצוני, במיוחד בצרפת (32%) ובגרמניה (16%), מעלה חששות לגיטימיים. החלטתו של עמנואל מקרון לפזר את הפרלמנט עשויה לסלול את הדרך לעליית הימין הקיצוני לשלטון בצרפת בעוד חודש, ולייצר איום ממשי על רווחת יהודי המדינה. ראוי לציון למשל שג'ורדן ברדלה, מנהיג הימין הקיצוני הצרפתי, תומך באיסור על שחיטה כשרה והגבלות על מימון ציבורי למוסדות יהודיים. הימין הקיצוני אמנם מציב את עצמו ״כמגן העיקרי של הקהילה היהודית בצרפת״ אבל, למעשה, מימוש הפוליטיקה הזהותית שלו ותגובת הרחוב המוסלמי לה עלולים לסכן באופן בלתי מכוון את המשכיות היהודית בצרפת.
למרות שתרחיש כזה טרם התגשם, יש הכרח להכיר בפוטנציאל למהומות אלימות בשכונות מוחלשות, המאוכלסות בעיקר במוסלמים ממורמרים, הנושאים שנאה עמוקה כלפי הרפובליקה הצרפתית. למרבה הצער, עשרות אלפי יהודים מתגוררים במובלעות עוני אלו ועלולים להיות הנפגעים הראשונים של כל אלימות שתפרוץ. במקרה של אי שקט, יכולת אכיפת החוק הצרפתית להגן על תושבים יהודים נותרת לא ודאית.
ישראל חייבת להישאר ערנית ולהתכונן לכל תרחיש. אמצעי ביטחון מוגברים לקהילות יהודיות באירופה הם הכרחיים, לצד תכניות חירום לפינוי מהיר של יהודים בזמנים של סכנה.