כיצד ייתכן שמפלגות כמו ש"ס ויהדות התורה, שמקפידות לאסור על השתתפות נשים ברשימות שלהן לכנסת, מסכימות להציב נשים ברשימות לקונגרס היהודי?
עבור רוב הישראלים, הקונגרס הציוני העולמי הוא זיכרון מעורפל משיעורי היסטוריה – כינוס שהתקיים בבאזל בשנת 1897, בו הציג תיאודור הרצל את חזונו להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מעין אבן-דרך היסטורית נחמדה, שממוקמת איפשהו לפני הצהרת בלפור והכרזת המדינה ע"י בן-גוריון.
אבל למרות שזה אולי נשמע כמו שריד מהעבר, האמת היא שהקונגרס חי וקיים. והוא עדיין זירת מאבקים מבעבעים על שליטה בכסף ציבורי בסכומים של מיליארדי שקלים – ועל האופן שבו הכסף הזה יוקצה. למרות אופיו הארכאי, לקונגרס יש השפעה אמיתית, במיוחד בנושאים כמו שימושי קרקע וענייני דת ומדינה, בשל השפעתו על גופים מרכזיים כמו הסוכנות היהודית וקק"ל, שמנהלת תקציבים של מליארדים. באמצעות החברים, הקונגרס מחליט כיצד יתחלק הכסף הזה.
הבחירות לקונגרס מתקיימות אחת לארבע שנים, ולאחרונה החלו בארה"ב. מדובר בגוש המשפיע ביותר, המהווה כשליש מהקונגרס. שליש נוסף מורכב מישראלים, המיוצגים לפי יחסי הכוחות בכנסת, והשליש האחרון מגיע מקהילות יהודיות ברחבי העולם.
עכשיו העלילה מסתבכת.
לפני מספר שנים, בד בבד עם הצטרפות ש"ס לקונגרס, הועברה בחוקתו החלטה שכל רשימה חייבת לכלול לפחות 30% נשים. לפני כשנתיים הועלתה הדרישה ל-40%. וראה זה פלא, למרות ההתנגדות העקבית של המפלגות החרדיות למעורבות נשים בפוליטיקה וסירובן לשלב נשים ברשימותיהן, מתברר שכשזה מגיע לאחיזה בעמדות כוח עם השפעה על מיליארדים, אפשר לכופף את כל העקרונות.
בבדיקה של חוקרי מרכז גלייזר של המכון למדיניות העם היהודי לגבי שיעור הנשים ברשימות לבחירות לנציגי הקונגרס בארה"ב, התגלה פרט שנראה כמעט בלתי נתפס: "ארץ הקודש", הרשימה המזוהה עם יהדות התורה, לא רק שהצליחה לעמוד בדרישת הייצוג הנשי – היא עלתה עליה בהרבה, ולמעשה עומדת במקום הראשון מבין כל הרשימות מבחינת שיעור הנשים, עם לא פחות מ-55% נשים ברשימה. רק 9% מרשימת "ארץ הקודש" הם רבנים. ש"ס, מצדה, הציבה ברשימתה לקונגרס בארה"ב רק 10 רבנים, ולעומת זאת שיבצה 17 נשים – 40% מתוך 42 מועמדים.
כך בבחירות לקונגרס בארה"ב. ומה קורה בישראל? בסבב הבחירות האחרון שנערך בישראל (הקונגרס ה-38) ש"ס שיבצה 26% נשים ברשימה. יהדות התורה לא התמודדה בישראל.
רוב הנשים אינן מוכרות לישראלי הממוצע אבל לא תופתעו לגלות שהן מקורבות לראשי המפלגה, כלומר למשפחת דרעי. כך לדוגמה, ברשימה של ש"ס בישראל מתמודדות עו"ד חגית בן אהרן מפורום נשות ש"ס – שבראשו עומדת יפה דרעי – שאמרה בעבר בראיון "אנחנו לא מעוניינות להיות חברות כנסת"; או שפרה אסרף, שהיתה מנהלת הלשכה של אריה דרעי בתקופתו כשר הפנים.
ברשימה של ש"ס ויהדות התורה בארה"ב הנשים הן פחות פוליטיות ומגיעות יותר מהקהילות האורתודוקסיות המקומיות. מועמדת בולטת ברשימה של ש"ס העולמית היא ויולט שוקרי, מחנכת מוכרת בקהילה הספרדית בברוקלין. ברשימה של יהדות התורה משובצת הרבנית קארן פרוז'נסקי שבעלה היה רב קהילת "בני ישורון" בטינק, ניו ג'רזי עד לפני כמה שנים.
נתונים אלה מעוררים תמיהה: כיצד ייתכן שמפלגות כמו ש"ס ויהדות התורה, שמקפידות לאסור על השתתפות נשים ברשימות שלהן לכנסת, מסכימות להציב נשים ברשימות לקונגרס היהודי?
התשובה פשוטה: לא היתה להן ברירה. הן הבינו שאם הן רוצות גישה לתקציבים העצומים שמחולקים דרך ההסתדרות הציונית, עליהן לשחק לפי הכללים. וזה אומר: נשים ברשימות. כשהוצבה בפני המפלגות החרדיות דרישה בלתי מתפשרת, עם תגמול כספי ופוליטי ברור, המפלגות החרדיות פשוט הסתגלו. הן לא מחו, לא איימו, לא פרשו – הן פשוט נענו לדרישה.
הלקח ברור, בעיקר לסוגיות המקומיות המשמעותיות: לימודי הליבה והגיוס לצה"ל. ברגע שמציבים עובדות ולא נכנעים לסחטנות פוליטית, היא מתנדפת. כאשר הכללים ברורים, וכשיש גמול מוחשי – כסף, כוח, השפעה – גם החרדים מצייתים. ומה שקרה בקונגרס הציוני, יכול לקרות גם במדינת ישראל. איך אומרים? אם תרצו, אין זו אגדה.