ייתכן שלא ירחק היום שבתי כנסת, מרכזים קהילתיים יהודים וארגונים יהודיים שלא מוכנים להיכנס לתפקיד "היהודי הטוב" ישלמו מחיר, כזה או אחר, על הבחירה שלהם.
אחרי הניצחון של זוהראן ממדאני בבחירות לראשות עיריית ניו יורק, חברה יהודייה שלחה לי מם סאטירי שבו לכאורה ארגון נפש בנפש (ארגון שמסייע ליהודים מצפון אמריקה לעשות עלייה לישראל) מכתיר את ממדאני לעובד המצטיין החודשי שלהם. החשש מבחירתו בקרב יהודים-אמריקנים, לא רק תושבי ניו יורק, אמיתי. אפילו הם הופתעו מהמהירות שבה החשש התאמת. בשבוע שעבר התקיימה הפגנה מלאת שנאה ואלימות מילולית מול בית כנסת באפר ווסט-סייד בעיר. התגובה של ממדאני להפגנה מקפלת בתוכה משמעות עמוקה יותר מהאירוע הנקודתי.
בית הכנסת הוותיק פארק-איסט אירח באותו ערב אירוע של ארגון נפש בנפש לעידוד עלייה לישראל (גילוי נאות: אני חברת המועצה הציבורית של הארגון בהתנדבות, אם כי לצערי לא חברה פעילה). מפגינים פרו-פלסטינים הפגינו מול בית הכנסת, קרוב מאוד לדלתות הכניסה, וצעקו בין היתר שתי קריאות מאיימות שהפכו ללהיט של התקופה: globalize the intifada שמוכר עוד מהימים הראשונים שאחרי 7.10, לצד להיט חדש יחסית death to the IDF. התגובה של ממדאני להפגנה היתה שילוב מרשים של האשמת קורבן לצד ניסיון לייצר איזון מזויף בין מפגינים שבחרו להפגין בשערי בית תפילה בקריאות מאיימות, לבין המשתתפים באירוע בתוך בית הכנסת. דוברת מטעמו אמרה ש"הוא מסתייג מהשפה שנשמעה בהפגנה". וכי הוא "מאמין שכל תושב ניו יורק צריך להיות חופשי להיכנס לבית תפילה ללא הפחדה, ושמרחבים מקודשים לא צריכים לשמש לקידום פעילויות שמפרות את החוק הבינלאומי".
כיצד האירוע בבית הכנסת מפר את החוק הבינלאומי? ממדאני לא טרח לפרט בתגובה, העמימות משרתת אותו. אבל המארגנים של הפגנות מהסוג הזה נסמכים על כך שחלק מהיהודים שעולים לישראל בוחרים לעבור להתנחלויות, ועל כן האירוע לכאורה מעודד הפרה של החוק הבינלאומי.
התגובה של ממדאני חשובה כדי להבין את המטרה הרחבה יותר שלו ושל הארגונים האנטי-ציוניים שמובילים את המחאות: ניסיון לייצר מציאות שבה יהודי אמריקה יצטרכו לבחור – האם הם "יהודי טוב" או "יהודי רע". היהודי הטוב רואה ביהדות שלו זהות דתית או תרבותית, אבל לא לאומית, והוא מוכן להתנכר לקשר שלו למדינת ישראל. אם הוא מוכן להתנגד לעצם הקיום שלה הוא יקבל נקודות בונוס ומקום של כבוד בכל הפגנה.
"היהודי הרע" הוא זה שחש קשר למדינת ישראל ולאחים שלו בה. הוא משוכנע שזכותה להתקיים (גם אם יש לו ביקורת עליה). "היהודי הרע" הוא זה שתופס את הזהות שלו בצורה מורכבת שתמיד ייחדה אותנו כעם – אנחנו גם דת, וגם תרבות, וגם לאום. אנומליה שלעולם היה תמיד קשה לעכל.
ראש העיר מאותת בתגובה שלו שבתי כנסת שיקיימו בעתיד אירועים שקשורים לישראל, יפעלו מבחינתו באופן לא לגיטימי או אולי אף לא חוקי. בדרך הזו הוא גם רומז בצורה מתוחכמת שבתי תפילה ראויים להגנה, אבל יש כאלה שפחות. תבחרו בזהירות איזה יהודי אתם רוצים להיות.
היהודי הטוב זכאי להגנה מלאה, היהודי הרע פחות. נגנה את השפה הבוטה בהפגנה מלאת השנאה, אבל לא את עצם קיומה. הם הרי הביאו את זה על עצמם כשאירחו אירוע כזה. קריצה.
רוב הציבורי היהודי האמריקני נמצא בקונפליקט מול ראש עירייה שזו תפיסתו. על פי סקר "המדד" עבור המכון למדיניות העם היהודי 88% מהיהודים-האמריקנים מאמינים שקיומה של ישראל חיוני לעתידו של העם היהודי. זה לא אומר שאין להם ביקורת על ישראל, ולעיתים היא חריפה – רבע מהמשיבים בסקר משוכנעים שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה. אבל הם מפרידים בין ביקורת לבין גורל משותף, ואמונה שלישראל זכות להתקיים ככל מדינה אחרת.
עבור יהודים בניו יורק (מקרב שני-השליש שעל פי סקרים ראשונים לא הצביעו עבור ממדאני) התגובה של ראש העיר העתידי מחזקת חשש למצב הקהילה בשנים הקרובות – לראש העירייה שליטה אדירה על משטרת העיר: הוא זה שממנה ויכול להדיח את מפקדת המשטרה, יש לו השפעה על תקציב הארגון, והוא זה שמציב למשטרה יעדים ותיעדוף משימות. בידיו גם כוח עקיף, אם ירצה, להחליט עד כמה בתי תפילה יזכו לאבטחה, וקיים חשש שלא ירחק היום שבתי כנסת, מרכזים קהילתיים יהודים וארגונים יהודיים שלא מוכנים להיכנס לתפקיד "היהודי הטוב" ישלמו מחיר, כזה או אחר, על הבחירה שלהם.