מערכות אכיפה ומשפט החסינות מביקורת, מסכנות את חירויות האדם וזכויותיו לא פחות מממשלה מושחתת.
בשנים האחרונות אנו נלחמים על הדמוקרטיה ושימור כוחן של רשויות האכיפה והמשפט. אלו שהרפורמה המשפטית והפוליטיזציה שמבקשים לקדם במערכת המשפט מאיימות לקעקע. אלא שהמאבק הזה מסכן אותנו בעיוורון לחולי שבו לוקות המערכות הללו. המאבק במי שמנסים להחליש את מערכת המשפט ואת שלטון החוק עלול לגרום לנו להתפתות לסתימת פיות גם כאשר אלו כושלות. גם כשנאבקים למען שלטון החוק ראוי לזכור, שבאופן מסורתי מערכות אכיפה המרכזות בידיהן כוח רב, עלולות — בוודאי אלו מהן שפועלות במחשכים — לפגוע בזכויות אדם ובדמוקרטיה לא פחות מפוליטיקאים תאבי שלטון. לכן, בעוד אנחנו פועלים לשמור על כוחן של המערכות הללו, ראוי שלא לנטוש את משמרת הפיקוח הציבורי על פעילותן.
בשבוע שעבר, במסגרת חקירת פרשת קטארגייט נחקר באזהרה עורך "ג'רוזלם פוסט", צביקה קליין. עם תום חקירתו הוא נשלח למעצר בית, ולאחר כמה ימים שוחרר. בפרשה נחקרו כעדים עוד שלושה עיתונאים. חקירת עיתונאים היא מעשה חריג. מעצר של עורך עיתון הוא פעולה חקירתית בוטה, שיש בה כשלעצמה משום פגיעה בחופש הביטוי. על כן מקובל כי חקירה כזו מצריכה אישור של היועץ המשפטי לממשלה. למרות זאת, עד עתה לא ברור מה היו השיקולים מאחורי החקירה, והאם אכן התקבל אישור כזה מראש.
במוצאי שבת פירסמה איילה חסון הקלטת שיחה שהתקיימה (לכאורה) בין ראש "החטיבה היהודית" בשב"כ למפקד יחידת החקירות המרכזית של מחוז ש"י במשטרה. בהקלטה נשמע בכיר השב"כ מפציר באיש המשטרה לעצור שלושה חשודים בפעילות לא חוקית, ללא כל עילה. הדבר המטריד בשיחה הוא עדות איש השב"כ על פרקטיקה של מעצרים לא־חוקיים של חשודים ביהודה ושומרון ללא כל עילה חוקית וללא פרוצדורה משפטית נדרשת. אם זוהי אכן פרקטיקה מקובלת, היא צריכה להטריד את כל מי שחרד לשלטון החוק בישראל.
בשנים האחרונות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט נמצאים בעין הסערה הציבורית. חקירות ראש הממשלה, העמדתו לדין והמשפט המתנהל נגדו גרמו לתומכיו לנהל מאבק נחוש למען דה־לגיטימציה של המערכות הללו. לצד זאת, ולא במנותק מכך, הכריזה הממשלה לפני יותר משנתיים על רצונה לקדם "רפורמה משפטית", שלו היתה מועברת במלואה, היתה מכרסמת משמעותית בשלטון החוק ובדמוקרטיה הישראלית. אלו הביאו את החרדים לדמוקרטיה למאבק נחוש בכוונות הממשלה ובמדיניותה. חלק מהמאבק הזה הוא הגנה על משרתי הציבור במערכות האכיפה והמשפט ועל פעולותיה של המערכת.
אלא שנראה שבמהלך המאבק במדיניות הממשלה והגיבוי למערכת המשפט לנוכח הרצון לפגוע בה, מגיני הדמוקרטיה החלו לפעול "על אוטומט". כמעט כל החלטה של מערכות האכיפה זוכה להצדקה אם היא משרתת מטרות פוליטיות של הצד שהוא "בעד הדמוקרטיה". גינוי יישמע רק אם המערכות פועלות נגד "מגיני הדמוקרטיה", למשל במעצר חוסמי כבישים או במקרים דומים. המשטרה, שב"כ, הפרקליטות, בתי המשפט, כל אלו נהפכו לחסינים מביקורת כל עוד הם פועלים באופן שנתפש כ"דמוקרטי", כלומר ככזה שמחזק את הצד הליברלי בישראל.
ההיסטוריה מלמדת, שמערכות אכיפה ומשפט החסינות מביקורת, מסכנות את חירויות האדם וזכויותיו לא פחות מממשלה מושחתת. כוח לא מוגבל ולא מבוקר לצד הצדקה אוטומטית של פעולות הפוגעות בזכויות אדם ובחופש הביטוי הם מתכון לכרסום בדמוקרטיה במובנה הבסיסי ביותר — פגיעה ביכולתו של הפרט לחיות את חייו ללא פחד מפני שרירות הלב של רשויות השלטון.
המאבק למען שלטון החוק וחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית חיוני ומוצדק. אבל אם הפעילים במאבק זה יעצמו עיניים לנוכח עוולותיה של מערכת המשפט באשר הן, תוצאתו תהיה פגיעה בדמוקרטיה שעליה הם מבקשים להגן. התנהלות כזו תערער את אמון הציבור בביקורת הזו, כי היא תצטייר כלא־עניינית, כזו שנאמרת תמיד מ"פוזיציה". רק זירה ציבורית־משפטית ותקשורתית פקוחת עין וביקורתית, שנכונה להשמיע ביקורת גם אם היא לא משרתת את האג'נדה הפוליטית הנקודתית או הכללית, יכולה להגן באמת על הדמוקרטיה הישראלית.