המלחמה המשפטית שמתחילה היום בהאג תלווה אותנו שנים ארוכות. הצביעות של המערכת הבינלאומית ברורה. אבל אין לנו ברירה אלא לשחק במגרש הזה ולנצח גם בו.
הדיון בעלילת הדם נוסח ימי הביניים שטופלת דרום-אפריקה על ישראל הוא יריית פתיחה במערכה משפטית ארוכה שעוד צפויה לנו.
גם כאן אנחנו לא בוחרים את התזמון ושדה הקרב, אבל גם במערכה הזו, היכולת לנצח או למזער נזקים תלויה בנו. התסכול שאנחנו חשים לנוכח צביעותה של המערכת הבינלאומית והאתגרים שמציב בפנינו המשפט הבינלאומי מוצדק. אבל ישראל אינה אי בודד בים.
היא חלק ממערכת בינלאומית ומחויבת לשחק במגרש הזה לפי כללים שלא תמיד נוחים לה. בסיטואציה בה אנחנו נמצאים, התעלמות מכל זה תסכן באופן ממשי את יכולתנו להילחם ואת חוסננו ושרידותנו. האחריות למזעור הסיכון, והצלחה במערכה הזו, היא גם בידנו, בבחינת "חיים ומוות ביד הלשון".
מהיום בו פרצה המלחמה היה ברור שהיא תגלוש במהרה גם למערכה בינלאומית ומשפטית. לרוב, החקירות וההליכים המשפטיים מתחילים עם שוך הקרבות. הפעם זה הגיע מוקדם מהצפוי. היום ומחר יתקיים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) השימוע בהליך שפתחה דרום-אפריקה נגד ישראל. ברור כי מאחורי הפעלתנות שלה עומדים שונאי ישראל שעשו יד אחת כדי לתקוף אותה גם בחזית המשפטית. דרום אפריקה טוענת שישראל מבצעת רצח עם (ג'נוסייד) כפי שהוא מוגדר באמנה למניעת רצח עם. אמנה שישראל של שנות ה-50 היתה בין היוזמות שלה, רואה את עצמה מחויבת לה ולכן גם החליטה להתייצב לדיון. בקשתה של דרום-אפריקה מבית הדין היא לקבוע שישראל אכן מבצעת את הפשע הנורא הזה, כמו גם להורות לישראל לעצור את ביצוע הפשע, כלומר את המלחמה בעזה.
רצח עם מוגדר כפעולות שתכליתן לחסל או באופן מלא או חלקי, קבוצה אתנית. כדי להוכיח את ביצוע הפשע, צריך להוכיח בראיות כי ישנן פעולות שמבססות את החשד לביצוע רצח עם, אבל לא פחות מכך, צריך להוכיח כי הפעולות הללו נעשות מתוך כוונה לרצח עם. בבקשה שהגישה דרום-אפריקה לבית הדין מתוארות הפעולות הלוחמתיות של ישראל בעזה, שהביאו לפגיעה משמעותית בתשתיות ולהרג של כ-23,000 "בלתי מעורבים" בהתבסס על טענות הפלסטינים.
כדי לבסס את הכוונה הישראלית לבצע רצח עם, עשו הדרום-אפריקאים שימוש בעשרות התבטאויות של שרים, ח"כים וידוענים ישראלים אחרים, שבדרכים שונות קראו "לשטח את עזה", טענו ש"בעזה אין חפים מפשע" ולכן צריך "להשמיד"את כל העזתים שהם כולם "עמלק" ועוד מעין אלו. גם אם בהקשר הישראלי, לרוב ברור שמדובר בדברי רהב פופוליסטיים, כשהם מצוטטים במסגרת הבקשה הדרום-אפריקאית, ומוצגים לעולם, האמירות האלו לא נשמעות טוב, בלשון המעטה.
למרות שהחלטה של בית הדין לצדק בשאלת אשמתה של ישראל בביצוע הפשע תינתן בעוד שנים, החלטת ביניים צפויה להינתן בזמן הקרוב. בנוסף, הרף הראייתי שיש לעמוד בו בהקשר של החלטה כזו נמוך. לכן לא מן הנמנע שבתוך זמן קצר ישראל תתמודד עם החלטה של בית הדין הבינלאומי החשוב בעולם, המגבילה את חופש הפעולה שלה בעזה. אם כך יהיה חלילה, ישראל תתמודד בפני דילמה אכזרית. ציות לצו יכול להוות מסוכן ביטחונית. להתעלמות ממנו עלול להיות מחיר מדיני כבד.
המערכה שמתחילה היום בהאג, צפויה להיות חלק מקרב משפטי שיימשך הרבה אחרי שהמלחמה בישראל תסתיים. כבר כעת מדווח על כוונה לפתוח בחקירה נגד ישראל בבריטניה. בנוסף אין כמעט ספק כי יהיו גורמים שיעשו כל מאמץ כדי להביא לחקירת מעשיה של ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בהאג. גם אם ישראל תצליח לסכל את כל המאמצים הללו, ברור שהם יטרידו אותנו עוד זמן רב. האפשרות שבסופו של דבר אוייבנו יצליחו להשיג הישגים גם במגרש המשפטי קיימת גם היא.
כל זה מרתיח את הדם. ברור לכולם שהמשפט הבינלאומי הוא במידה רבה גם כלי נשק פוליטי בידי שונאי ישראל. לא רק זאת, אלא שהמדינות שפועלות נגד ישראל במגרש הזה הן מהמדינות הפושעות והרצחניות בעולם. מנגד, לאורך כל שנותיה, וכך גם במלחמה הנוכחית, ישראל רואה את עצמה מחויבת לדיני המלחמה ופועלת על פיהם.
לכן, נטייתם של רבים, ובהם למרבה הצער גם פוליטיקאים, לזלזל במשפט הבינלאומי ובאתגר שהוא מציב מולנו. לפטור את כלליו באמירות סרק המייחסות לו "מוסר נוצרי" לעומת המוסר היהודי האמתי המחייב התעלמות ממנו. בלי להיזקק לשאלה המוסרית, במובן המשפטי-דיפלומטי גישה כזו מסוכנת. ישראל תלויה לקיומה בקיום יחסים בינלאומיים תקינים ותמיכה בינלאומית של ארה"ב ומדינות המערב המרכזיות. כל זה מחייב אותנו לאחריות. בראש ובראשונה את המנהיגים, אבל גם את אישי הציבור, הרבנים והלוחמים בחזית. התבטאויות לא אחראיות ומתלהמות, יכולות להפוך כלי נשק במערכה הקשה הזו שמנהלים נגדנו אויבינו.
הכותב הוא סגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי 'פרס'