ניתוח של האהדה המתפתחת בצרפת לישראל ולאוכלוסייתה היהודית
בניגוד לעימותים צבאיים קודמים, שבמהלכם דעת הקהל בצרפת נטתה לתמוך בפלסטינים, בימים האחרונים מסתמן מהפך משמעותי. מהפך זה מתבטא בגל של אהדה מצד צרפת כלפי ישראל והקהילה היהודית שלה, הנובע מאינטראקציה מורכבת בין דינמיקות משתנות במזרח התיכון לבין חששות גוברים מפני התעצמות האיום של האסלאם הקיצוני. אף כי יש מקום להרחיב בעניין שטף התמיכה החדש הזה, עדיין לא ברור אם הוא יחזיק מעמד לאורך זמן, בהתחשב בגורמים השונים שעשויים להשפיע ולהטות את רגשות הציבור בהמשך.
- ביסוס האהדה הנוכחית
- איום נתפס על דרך החיים הצרפתית: אחד הגורמים המדרבנים את התעצמות האהדה לישראל בצרפת הוא התפיסה הרוֹוחת בקרב אזרחים צרפתים רבים, כי תפיסת עולמם המקודשת נמצאת במצור תחת ההשפעה הפולשנית של האסלאם. העימותים שבהם נתונה ישראל מסמלים בעיני הצרפתים את האיום הזה.[i] ביום שישי האחרון, בעקבות דקירתו למוות של מורה בעיר אראס בידי סטודנט לשעבר הידוע בנטיותיו האסלאמיות הרדיקליות, הוצבו כוחות של כ-7,000 חיילים והגישה של רשת אל-ג'זירה נחסמה בכל המדינה.
- תזכורת למתקפת הטרור על פריז ב-2015: האסון הנוכחי בישראל מזכיר את השיטות והמניעים האידיאולוגיים שנראו במתקפת הטרור המשולבת של דאעש בפריז בנובמבר 2015, מתקפה שגבתה את חייהם של 130 בני אדם. מאז אותו רגע מכונן, התוקפנות שמקורה בארצות המזרח שוב איננה נוגעת לקהילה היהודית בלבד, אלא משפיעה באופן מקיף וברור על החברה הצרפתית כולה, מה שמייצר תחושה של פגיעוּת קולקטיבית.
- שינוי זמני בדינמיקה בין כוחות: שינוי בולט מתחולל בדינמיקה הרוֹוחת בין מפלגות חזקות לחלשות יותר, ובמקביל חל שינוי זמני בנרטיב הקורבנוּת המתקשר לקהילות הפלסטיניות בפרברי צרפת. הרטוריקה שלפיה "הפלסטינים הם היהודים של המאה ה-21" איבדה את כוח השכנוע שהיה לה בעבר.
- תפיסת האנטישמיות כסוגיה של ביטחון לאומי: על סמך ניסיון העבר, תוגברה האבטחה סביב אתרים יהודיים. ממשלת צרפת אסרה על קיום הפגנות נגד ישראל במטרה למנוע אלימות נגד יהודים, והפעילה תותחי מים וגז מדמיע לפיזור הפגנות בלתי חוקיות. מאז 7 באוקטובר התרחשו יותר מ-300 תקריות אנטישמיות, 50 מהן תקיפות אלימות. הדאגה לביטחון הקהילה היהודית הצרפתית בולטת לעין יותר ויותר. השבועון הידוע "Le Point" פרסם כתבת שער תחת הכותרת: "שנאת היהודים: תוקפים אתם בישראל ומאיימים עליהם בצרפת.
- תגובות וקיטוב במערכת הפוליטית: הגינוי החד-משמעי של חמאס מצד ממשלת צרפת והמפלגות הגדולות, לצד תמיכתן המוצהרת בזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה, מושפעים משמעותית מן החששות כי הסכסוך במזה"ת יתפשט לאזורים עירוניים רגישים בצרפת. הנשיא לשעבר פרנסואה הולנד חיזק את הקו הזה בהציגו את תוקפנות חמאס כחלק מן הקואליציה הלא-דמוקרטית של סין, רוסיה ואיראן, הפועלת לערער את העולם הדמוקרטי ולאיים על אירופה. בהצהרתו הדגיש הולנד כי מאבקה של ישראל הוא חלק בלתי נפרד מן המאבק הכולל למען עולם חופשי המתייצב נגד ברבריות. הדברים היוו טריגר לקיטוב פוליטי, כשקבוצות שמאל קיצוני כגון "La France Insoumise" (צרפת הבלתי-כנועה) תופסות את חמאס כישות פוליטית לגיטימית בשעה שהציבור הרחב רואה בהם טרוריסטים. מנגד, מפלגת הימין הקיצוני "Rassemblement National" ( האיחוד הלאומי) ממצבת את עצמה כ"מגינת היהודים" ומגינה בלהט על ישראל. פוליטיקאים מן הימין מתריעים בנאומים חוצבי להבות על ההכרח להתייחס לסוגיית ההגירה המוסלמית, ומדגישים באוזני הציבור שאם הנושא לא יטופל, הקשיים הנוכחיים בישראל עלולים להתממש בצרפת.
- שינויים בדעת הקהל: סקרים עדכניים מראים בבירור שכ-44% מאוכלוסיית צרפת רואים בימין הקיצוני אופציה מתאימה יותר להנהגת המדינה, לעומת 42% המעדיפים את ההנהגה הנוכחית.[ii]
- הבדלים בדעת הקהל בין צרפת לבלגיה: חשוב לשים לב שהמעבר לגישה פרו-ישראלית הנצפה בצרפת אינו משתקף בבלגיה השכנה. דעת הקהל ועמדות הפוליטיקאים בבלגיה נותרו במידה רבה ללא שינוי, וחמאס לא זוכה שם לגינוי גורף.
- גורמים המשפיעים על המשך האהדה
- השפעת מספר האבדות בעזה: התחושות האנטי-ישראליות עשויות להתחדש ככל שיתרבו תמונות מטרידות של פגיעה בחיי אזרחים בעזה, ובפרט בחיי ילדים, ויתפסו את תשומת הלב הציבורית.
- מחאות המוניות פוטנציאליות: התעוררות מחאות המוניות של תמיכה באינתיפאדה שלישית, שלפי שעה היא בגדר היפותזה בלבד, עשויה להטות משמעותית את הכף מבחינת דעת הקהל השלטת, ובכך לספק הזדמנויות לקבוצות או ליחידים קיצונים.
- תפקיד האומנים, העיתונאים והספורטאים: אישי ציבור בעלי השפעה מן המגזרים הללו עשויים לזרוע ספקות באשר למצב המתפתח, גם אם הם נמנעים מהתבטאות פומבית, מה שעשוי לייצר זרמים עדינים אך מורגשים של ביקורת.
- משקעים אנטישמיים: אנטישמיות עיקשת, שמקורה במדינות מוסלמיות, בחוגי שמאל קיצוני או בקבוצות הדוגלות בעליונות גזעית, מוסיפה להתקיים בשטח ומהווה גורם לדאגה בחברה הצרפתית. תחושות אלה בולטות במיוחד באזורים מוכי עוני עם אוכלוסייה מוסלמית גדולה, הכוללת 4.5 מיליון תושבים, ועוד 3 מיליון איש בחוגי האקדמיה. יתרה מזו, לפי דיווח של "שירותי הביטחון הצרפתי, ישנם מיליון חברים בתנועת "האחים המוסלמים" ו-1,700 פעילי ימין קיצוני המוגדרים כמסוכנים.
המגמה המתפתחת בצרפת של אהדה כלפי ישראל ואוכלוסייתה היהודית היא מורכבת ורבת פנים, ומושפעת מאירועים פנימיים ובינלאומיים גם יחד. הכיוון העתידי שלה לוט בערפל ותלוי בדקויות הדינמיקה בין כמה וכמה מרכיבים. חשוב ביותר להבין בצורה מושכלת את הגורמים הללו על מנת לגבש תפיסה מקיפה של נקודת המבט הצרפתית בימים אלה.
[i] 68% מאזרחי צרפת סבורים שהסכסוך במזה"ת "יוצר סכנה למתחים בצרפת" (Elabe/BFM survey, October 12, 2023).
[ii] על פי הסקר "Fractures françaises" מטעם קרן ז'אן ז'ורס (Jean-Jaurès Foundation-CEVIPOF-Institut Montaigne-SOFRES) מאוקטובר 2023, 44% מאוכלוסיית צרפת סבורים כי מפלגת "האיחוד הלאומי" מסוגלת לנהל טוב יותר את המדינה מאשר המפלגה השלטת (42%), בפער ניכר לעומת "לה פראנס אינסומיס" עם 28%. ראוי לציין ש-39% מקרב האיגודים המקצועיים רואים במפלגת האיחוד הלאומי בעלת ברית לענייניהם, לעומת 21% ב-2021. זאת ועוד: 46% מאנשי המקצוע, 47% מן השכירים, 58% מן הפועלים ו-39% מן הגמלאים מאמינים, על אף תמיכתם המסורתית בעמנואל מקרון, כי המפלגה שבראשה עמדה מארין לה פן בבחירות האחרונות לנשיאות "מסוגלת לנהל את המדינה."