חמאס לא יכול היה לנצח בכל הקופה . הוא כמו כנופיית העבריינים שמחפשת במצוקה את מבטי הכבוד והיראה כשאין לה שום דרך אנושית אינטליגנטית או מכובדת להשיגה ומתסכול על כך היא רק הולך ומקצינה . רק שקיצוניותו היא גם נקודת החולשה שלו .
אירועי השביעי באוקטובר ללא כל עוררין נתפסים כאירועי טבח קיצוניים וברברים. מהחמורים שהאנושות ידעה. נדמה שבשבת השחורה חמאס יצא למתקפה עם הנחיה ברורה- לרצוח לאנוס לשרוף להכאיב לרסק ללא גבולות . המטרה ברורה – לזעזע, לעורר בהלה ולגרום לכולם למתג אותו כארגון טרור מוטרף ומסוכן . כמו אותה כנופית עבריינים בשכונה שנמצאת בקצוות של האוכלוסייה שרק מחפשת במצוקה את מבטי הכבוד והיראה כשאין לה שום דרך אנושית אינטליגנטית או מכובדת להשיגה ומתסכול על כך היא רק הולכת מקצינה.
בתוך תוכו חמאס קיווה לא רק לצאת למסע ריסוק הכולל מיתוג עולמי הוא גם קיווה לשחזר את אירוע מאי 2021 ולצרף אליו את כל מי שיוכל .עבורו זו הייתה יכולה להיות הזדמנות טובה למדי להצליח לעורר מלחמה וכאוס גם מבפנים . לצרף אליו את אזרחי ישראל הערבים לשיתוף פעולה כשאלו בקצוות המעוניינים בכך יצטרפו ויבצעו מציידם פיגועים בתוך ישראל .בימים הראשונים לאירוע השבת השחורה היו מי ששאלו האם הימים הם ימים "לפני פיצוץ"? היום כחודשיים אחרי ניתן לומר שחשש זה לא התממש . בניגוד לתחזית הקשה ולחלומו הרטוב של חמאס שום הצטרפות לא קרתה אלא ההפך הגמור. הסקרים שנערכו לגבי עמדתם של ערביי ישראל ביחס למלחמה הראו שחלה עלייה בהזדהות של החברה הערבית עם מדינת ישראל מאז המתקפה.
מדוע דווקא חלה עליה ? מדוע ההזדהות לא נשארה כפי שהייתה ? התשובה נעוצה בדיוק במה שנאמר עד כה והיא -הקיצוניות של חמאס .
גם אם היה מי שרצה או תהה אם כדאי לו להצטרף לצד חמאס במלחמה , חמאס הוא בכבודו ובעצמו הבריח אותו . אם נשאיר בצד את כל הסיבות הברורות שבהן הטענה החשובה שערביי ישראל הם חלק מהחברה הישראלית והם שואפים לחיים משותפים ואינם מעוניינים בהסלמה או את הטענה הנובעת מתוך האירועים עצמם שבהם חמאס הבהירו שהם לא מדלגים על החברה הערבית במעשי הטבח שלהם , נשאר עם ההסבר של הקיצניות המרחיקה והיא מונחת עמוק בתוך תיאוריית הזהות החברתית .
על פי תיאורית הזהות החברתית כל קבוצה המורכבת מיחידים רוצה להרגיש בסופו של דבר חזקה ,בעלת כוח אך יחד עם זאת היא רוצה להרגיש טוב עם עצמה ומוסרית . אחת מהנחות היסוד בתאוריית הזהות החברתית היא שהיחידים שואפים במהותם להשיג ייחודיות חיובית כלומר, היחידים "חותרים למושג עצמי חיובי" גם כשהם חלק מקבוצה . בני אדם כשהם מסתכלים על עצמם ולאיזו קבוצת זהות הם שייכים ,הם לא רוצים להיות שייכים לקבוצה שהמוניטין שלה הוא שלילי כי אז הדבר מקרין גם עליהם . כשחמאס בחרו לבצע את הטבח האכזרי ביותר שידעה מדינת ישראל והעולם הם קיוו שכך הם יצליחו לחבר אליהם את מי שמקבוצת ערביי ישראל היה באירועי מאי ואולי מחכה להזדמנות הבאה . מה שלא לקחו בחשבון מחבלי חמאס הוא שאופי פעולותיהם היה כל כך קיצוני , אכזרי וברברי מה שגרם לערביי ישראל להרגיש ביחס לאירועים בדיוק את התחושה ההפוכה . רצון להתרחק מהזדהות ,הכללה ושותפות זהות עם קבוצת החמאס האכזרית והמכוערת . הברברית החולנית החמאס ניקית גרמה לאזרחי ישראל הערבים את ההפך, להתרחק מכל מחשבה של הסלמה ולחזק דווקא את זהותם עם מדינה ישראל ביתר שאת .
זו טיבה של הקיצוניות החולנית היא כמעט תמיד משיגה את ההפך הגמור שבשמה היא פועלת . רדיקליות קיצונית מקרינה – חולשה. כשאתה צריך לצרוח כל כך חזק ולהקצין כדי שישמעו אותך ויעשו לך מקום סימן שאתה מבין שאם לא תצעק או תבצע פעולה קיצונית וחריגה קולך פשוט לא ישמע ולא תקבל את הכבוד והמקום שאתה משתוקק לו. חמאס למרות האירוע הכואב שפגע בנו קשות הוא לא חזק . הוא כל כך משווע לכוח שרצון זה גורם לו להיות חסר גבולות עד טירוף- זו חולשה. הפעולה שלו הייתה פעולה שזועקת אני משוגע אני חסר גבולות אני רדיקלי מעבר לכל מה שהכרתם . חמאס כל כך רוצה שנפחד ממנו ונחשוב שהוא חזק אבל הוא בדיוק ההפך. רדיקליות אינה מקרינה כוח ,אינטליגנציה או יכולת אין בה עוצמה פנימית שקולה. במחקר עדכני נמצא שאלה שמוכנים לאמץ אלימות אידיאולוגית חולקים מספר תכונות קוגניטיביות ורגשיות. בנוסף להיותם אימפולסיביים ומחפשי תחושות , יש להם סבירות גבוהה יותר לביצוע גרוע במשימות של תפקוד ניהולי המשלבות תכנון, פתרון בעיות וזיכרון, ומציגים מודעות מועטה לתהליכי הלמידה והחשיבה שלהם.
חמאס למרות היום השחור והקשה ביותר שידענו (לא רק בזכותו אלא לא מעט באשמתנו ) אכן מוכיח מודעות מועטה. כשאתה עסוק כל כך בלהיות הטרוריסט הכי מטורף וקיצוני בשכונה אתה בעצם מפספס את מי שיכול להזדהות אתך וממרקר בעצמך ובמו ידיך את חולשתך.
הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית