גיאופוליטיקה

על לפיד וגנץ לחתור לאסטרטגיה אחרת בגזרה העזתית

נתניהו לא ישנה את דרכו, אך האם גנץ, לפיד ותומכיהם יעשו חישוב מסלול אסטרטגי מחדש?

חמאס המיט על ישראל אסון קורע לב ואך טבעי שסימון האחראים למחדל הנורא אינו ממתין לסיומה של המערכה. בעוד מקורבים לנתניהו מסבירים שהמחדל רשום לחובתו הבלעדית של צה"ל, יריביו באופוזיציה טוענים שמדיניותו היא זו שנחלה כישלון חרוץ. מבחן התוצאה מאשר טענה זו. לא ניתן להבין את המחדל האיום במנותק ממדיניותו הכושלת של נתניהו בסוגיה הפלסטינית. אך האם האופוזיציה באמת יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולהתנער מחלקה באותה מדיניות שהניחה את התשתית למחדל?

חתימת הסכם אוסלו לפני 30 שנה חידדה את השסע בחברה הפלסטינית בין המחנה המוכן להכיר בישראל ולחיות לצדה בשלום, לבין המחנה הדוגל בהשמדת מדינת היהודים. הטרור החמאסי הנורא איפשר למתנגדי פתרון שתי המדינות לשכנע את הציבור הישראלי שאין פרטנר פלסטיני, מפעל ההתנחלות הישראלי סייע לחמאס ללעוג לרשות הפלסטינית ולהאשים את מנהיגיה בשיתוף פעולה עם הכובש הישראלי.

השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 נפלה כפרי בשל בידי אנשי הימין שמבקשים להכשיל פשרה ישראלית־פלסטינית. לטענתם, לא ניתן לנהל משא ומתן וליישם הסדר כאשר הצד השני מפוצל. שלטון חמאס בעזה הפך תירוץ יעיל בידי מצדדי סיפוח הגדה המערבית. הפיצול הפלסטיני קונה להם זמן יקר בו ניתן להוסיף מתנחלים ולקבוע עובדות בשטח שיהפכו את חלוקת הארץ לבלתי אפשרית.

וכך, הבטחת הבחירות של נתניהו למוטט את שלטון חמאס התבררה כחסרת שחר, ובברכת ממשלתו חמאס זכה לתמיכה כספית קבועה מקטאר. במקביל, בשנות שלטונו הארוכות של הליכוד לא נחסכו מאמצים להחליש את הרשות הפלסטינית ואת העומד בראשה.

האופוזיציה הישראלית לא התייצבה נגד מגמה זו, ולא נאבקה כדי לשכנע את הציבור הישראלי שללא פתרון הסכסוך עם הפלסטינים, אנו מותירים את שפיכות הדמים כחלופה יחידה. יריביו משמאל של נתניהו הסתפקו ב"ניהול הסכסוך", חלופה שמזמנת לנו התלקחות שנתית עם חמאס. הם לעגו לנתניהו על שאינו ממוטט את חמאס, אך לא הציבו אסטרטגיה חלופית שתסייע בשיקום מחנה השלום הפלסטיני ולהפיכת המסר שלו לאמין בעיני עמם: הצבת אופק מדיני המבוסס על חלוקת הארץ לשתי מדינות, חזון שמחייב עצירה מיידית של תהליך ההתנחלות מעבר לגושים הצמודים לקווי 67'.

מיטוט מגדלים בעזה והרג מנהיגיו לא ימוטט את אטרקטיביות האסטרטגיה החמאסית בעיני הפלסטינים. רק בכוחה של אסטרטגיית שלום ישראלית לעשות זאת. האתגר עצום, אך אין לו תחליף. נתניהו לא ישנה את דרכו, אך האם גנץ, לפיד ותומכיהם יעשו חישוב מסלול אסטרטגי מחדש ויחדשו את החתירה לפתרון שתי המדינות?

פורסם לראשונה במעריב