החרדים יודעים שיש מי שיישא בנטל במקומם, ונתניהו יודע שלכישלון ב-7 באוקטובר אבות רבים. זה מה שמאפשר בשני המקרים את זריקת האחריות על אחרים
לאחרונה התנקזו שני אירועים במקביל לראש מהדורות החדשות: הראשון היה חשיפת הפעלת כרטיסי סים ישראליים בעזה בליל 7 באוקטובר, והשני – הדיון בבג"ץ על ההחלטה לא לגייס חרדים, אף שפג תוקף חוק הגיוס המסדיר את חוקית את הפטור שלהם משירות צבאי. לכאורה מדובר בשני אירועים שאין ביניהם קשר ממשי, אבל אני מזהה בסיס משותף לשניהם: "אפקט העומד מהצד".
אפקט זה הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית, המתאר מצב שבו ככל שאדם משתייך לקבוצה גדולה יותר של אנשים, הוא חש שנטל האחריות עליו קטן יותר. כלומר, ככל שאנו שותפים לאירועים שנוטלים בהם חלק גם משתתפים רבים אחרים, אנו נוטים להטיל את האחריות על הסובבים אותנו, ובסבירות גבוהה – לא לפעול בעצמנו. זאת, מתוך הנחה שמישהו אחר כבר ינקוט צעדים, ייקח אחריות או יושיט עזרה בעת צרה.
השתמטות החרדים מגיוס והמחלוקת סביבה הן לא חדשות. הדיון בנושא חוזרים ונשנים בכל שנה, והמציאות? לא משתנה. יהיו הסיבות הדתיות והאידיאולוגיות אשר יהיו, אוכלוסייה שלמה עומדת בצד ומגלגלת אחריות – כשברור לך שאתה חלק מקבוצה גדולה שכן מתגייסת, הנטל יורד ממך. לא מוסרי? לא שוויוני? אלו כבר שאלות אחרות מדרגה אחרת, אבל העמידה מן הצד כאן בולטת לעין – ולא רק מול האוכלוסייה הכללית שמתגייסת, אלא גם בתוך המגזר החרדי עצמו. גם אם יש מי שמעוניינים לשנות את המציאות, הם בודדים ונטמעים בספירלת השתיקה. התוצאה, מבחינה חברתית, ביטחונית ולאומית, ברורה לכל.
ואיך כל זה מתחבר לכרטיסי הסים הישראליים בעזה? הצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי לא ידע על הפעלת הטלפונים בליל האסון, וההתחמקות שלו מקבלת אחריות מובהקת למה שהתרחש ב-7 באוקטובר, מתחברות אף הן לאפקט העומד מן הצד. זו הדרך הנוחה להתנתק מהאירוע, לגלגל אחריות על אחרים ולשמור על עצמו הרחק מהמשא הכבד. שינוי הגרסאות והזיגזג בין "כן ידע" ל"לא ידע" הזוי לחלוטין. ראש הממשלה לא יכול לעמוד מן הצד, בשום סיטואציה – לא על כולה ולא על חלקה. אתה ראש הממשלה, וגם אם תנסה "לעמוד מן הצד" לא תוכל להתנער מנטל האחריות. ועולה כאן, כמובן, גם שאלה חמורה לא פחות: אם אתה עומד מן הצד, ולא ידעת מה מתרחש בתחום אחריותך – האם אתה בכלל כשיר להמשיך לכהן בתפקידך?
בשבוע שעבר אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי החזרת החטופים אינה המטרה החשובה ביותר של המלחמה. כמה ימים לאחר מכן הצהיר השר בני גנץ כי קיימת היתכנות לעסקת חטופים חדשה, וכי והחזרת החטופים היא בלב המלחמה. שאלתי את עצמי, האם לא מוזר שראש הממשלה נתניהו בחר לשלוח את גנץ לעדכן על העסקה המסתמנת? מדוע לא עדכן בעצמו את הציבור בנוגע אליה? נדמה שכבר לא צריך להרחיב מדוע ההתרחקות מהצהרה, והבחירה לעמוד מהצד גם ברגע הזה, נוחות עבורו. וכן, יש יותר מסיבה אחת ברורה.