בבלימתה הכמעט מוחלטת של המתקפה האיראנית על ישראל הייתה הרבה סיעתא דשמיא אבל היא לא נס. היא הישג משמעותי שנבנה על יכולות טכנולוגיות פורצות דרך של ישראל וברית אסטרטגית אזורית בהובלת ארה"ב.
ההצלחה המרשימה בבלימת המתקפה האיראנית המחישה שוב את יסודות השרידות הישראלית: ליבה יהודית-ציונית-דמוקרטית ערכית המשותפת לרוב הישראלים ונחישות להילחם למענה; יכולות מדעיות פורצות דרך ועורף אסטרטגי מעצמתי. המדיניות הנוכחית של הממשלה מאיימת על שלושתם. להמשך המדיניות הזו עלולות להיות השלכות עתידיות שליליות על שרידותה של ישראל.
הלילה שבין שבת לראשון היה סוריאליסטי. זו היתה כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המלחמות בה מרווח ההתרעה על שיגורם של מאות טילים וכטב"מים לכיוונה של מדינה אפשר עיכול המצב והמתנה דרוכה לתוצאות המתקפה. גם אחרי חודשי מלחמה ארוכים ואלפי יירוטים מוצלחים של רקטות בדרום ובצפון, לא היה ברור עד כמה תוכלנה מערכות ההגנה של ישראל לתת מענה למתקפה בהיקף כה נרחב.
לאחר מעשה, וכשהנתונים מראים שרק אחוז בודד מאותם טילים חדר את מערך ההגנה על ישראל, אפשר היה לברך על ההצלחה. אבל זו, כך התברר, לא נסמכה רק על יכולותיה של ישראל. לצד מערך ההגנה הטוב בעולם, סיוען של ארה"ב ובריטניה כמו גם הברית האזורית שכוננה, הביאו לכך שרוב מוחלט של האמצעים ששוגרו לישראל, יורטו מחוץ לתחומה. ממה בנוי ההישג הזה?
לוחמי צה"ל עזי נפש ומקצועיים, אבל ללא ייתרון טכנולוגי מובהק מול אויבנו, היכולת לנצח היתה מוגבלת, ומחיר הניצחון בחיי אדם גבוה הרבה יותר. הדברים נכונים לא רק באשר לשכבות ההגנה שמספקות מערכות "חץ", "קלע-דוד", "כיפת ברזל" ובעתיד גם "מגן-אור".
חיל האוויר, צבא היבשה, וזרוע הים, כולם מתבססים בפעולתם על יכולות טכנולוגיות מתקדמות שמעניקות לצה"ל יתרון טכנולוגי מובהק המערכה. היכולות הללו תלויות באופן מוחלט בקיומה של שכבה משמעותית של מדענים ומפתחים שבונים את התשתית המדעית ואת הפיתוחים הטכנולוגיים שמתבססים אליה. קיומם של אלו מתבסס על עשרות שנות השקעה בפיתוח טכנולוגי ובאקדמיה מדעית מצוינת. כמו גם בבחירתם של המדענים והטכנולוגים הללו, שכישרונם מאפשר להם בחירה בחיים במקומות אחרים, להישאר דווקא כאן ולתרום לקיומה של ישראל.
הרכיב השני החיוני לקיומה של ישראל הוא העורף האסטרטגי של ארה"ב. הדבר היה נכון לאורך כל חודשי הלחימה האחרונים. בלי אספקה שוטפת של חימוש ואמצעים נוספים ובלי נכונות לתמוך באופן מאסיבי במאמץ המלחמתי של ישראל, צבאית ומדינית, היכולת שלנו להכריע את חמאס ולהתכונן לעימות עם חיזבאללה ועם איראן הייתה במקרה הטוב מוגבלת. הברית האסטרטגית עם ארה"ב תלויה בממשל האמריקאי אבל מושפעת רבות גם מאמצי הקהילה היהודית בארה"ב לשמר את תמיכתו של הממשל, דמוקרטי או רפובליקני בישראל.
לבסוף, יכולתה של החברה הישראלית לשמר את צה"ל כצבא העם ויכולתו של צה"ל לנצח תלויים בקיומה של ליבה ערכית משותפת סביבה ניתן להתלכד. בסיס ערכי משותף לא אומר שצריך להסכים על כל דבר. הוא כן מחייב נכונות משותפת לראות בקיומה של ישראל מפעל יהודי-ציוני ייחודי ומשמעותי. כזה שרוצים לחיות בו אבל נכונים גם למות למענו.
מדיניותה של ממשלת ישראל צריכה לתמוך ביסודות הללו ולחזקם. סדרי העדיפויות שמציעה הממשלה כעת לא תומכים בכך. במקום להשקיע במצוינות מדעית ולבחור במדיניות שתשמר את כוח האדם האיכותי בישראל, גדלה ההשקעה בחינוך לא יצרני וטיפוח המצוינות הוזנח. כמה מקווי המדיניות של הממשלה מאיימים להבריח מכאן חלק מהאליטה המדעית והטכנולוגית.
מדיניותה מול ארה"ב עוד טרם המלחמה הייתה מנכרת ודווקנית. כזו שהולידה משברים מאז הקמתה וגם בזמן המלחמה. כך גם יחסיה כלפי ועם הקהילה היהודית בארה"ב עליה היא ויתרה כמעט במוצהר. ולבסוף, נכונותה להיכנע לתכתיבי המפלגות החרדיות, שאינן שותפות לחזון הציוני, שוחקת את הליבה הערכית המשותפת לרוב היהודי-ציוני בישראל, ומאיימת על קיומו של "צבא העם", בלעדיו תישאר ישראל בלי כוח מגן.
לאחר חצי שנה של מלחמה, ברור שמדיניותה הנוכחית של ממשלת ישראל לא מתאימה לנוכח האתגרים הגדולים בפניהם אנו עומדים, מבית ומחוץ. כדי להתמודד עם האתגרים הללו, יש לפעול לגיבוש גוש ציוני, שמבטא עדיין את עמדות הרוב הישראלי. כזה שידע לשמר את יסודותיה הקיומיים של ישראל ולהבטיח בכך, ובעזרת ה' כמובן, את המשך קיומה ושגשוגה.