העם היהודי מונה כיום כ־15 מיליון איש ואישה. עַם קטן. מחציתו בישראל, כ־6 מיליון בארצות הברית ובקנדה ועוד כמיליון וחצי בשאר התפוצות. אסור לנו לאבד אף לא יהודי אחד. כל אחת ואחד הם עולם ומלואו. זוהי חובה מוסרית, ערכית וקיומית.
"מדינת ישראל אינה דומה לשאר המדינות בעולם ואין היא רשאית להסתפק בצרכי השעה. מדינה זו לא הוקמה רק בזכות תושביה הקיימים ולמענם. אין היא אך ורק מטרה לעצמה, אלא גם אמצעי ליעוד היסטורי של האומה העברית כולה […] יעוד זה אפשר להגדירו בשני פסוקים קצרים: (א) קיבוץ גלויות; (ב) 'ואהבת לרעך כמוך'."
(דוד בן־גוריון, בנאום באספת בעלי מקצועות חופשיים, י"ד בטבת תש"ט, 15 בינואר 1949)
קירוב לבבות בין יהודים בישראל ובתפוצות
העם היהודי מונה כיום כ־15 מיליון איש ואישה. עַם קטן. מחציתו בישראל, כ־6 מיליון בארצות הברית ובקנדה ועוד כמיליון וחצי בשאר התפוצות. אסור לנו לאבד אף לא יהודי אחד. כל אחת ואחד הם עולם ומלואו. זוהי חובה מוסרית, ערכית וקיומית.
הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי, על כל תפוצותיו, הוא עניין אסטרטגי, בעל משמעויות קיומיות וערכיות. בלא תמיכת יהדות התפוצות, ובראשה יהודי ארצות הברית ומתנדבי חו"ל במלחמת העצמאות, ספק גדול אם הדור של הוריי, דור מגש הכסף, היה שורד אז במלחמה. גם כינונה של הברית האסטרטגית עם ארצות הברית הושפע ועוצב במידה רבה הודות ליהדות ארצות הברית. בלי הרַכֶּבת האווירית בזמן מלחמת יום הכיפורים ובלי תמיכתה האדירה של ארצות הברית בסוף המלחמה בתהליך השיקום של צה"ל ובחיזוק כוחה של מדינת ישראל בימי השבר הגדול שבאו אחר כך היינו היום במקום אחר לחלוטין.
ההפתעה האסטרטגית שחווינו חבריי הלוחמים ואני במלחמת יום הכיפורים צרובה היטב בזיכרוננו, בצד ההבנה שגם בעתיד תיתכנה הפתעות, ולא רק בדמות מתקפות טרור, טילים או נשק לא קונבנציונלי, כי אם הפתעות כמו מגפת הקורונה, רעידות אדמה או התפרצויות געשיות. בשעת חירום כל אחד קובע; כל רופא, כל מדען, כל לוחם, כל מתנדב. בשעת חירום משקל הבריתות האסטרטגיות הוא נדבך חשוב בכושר הלחימה והעמידה שלנו.
עוצמתה של מדינת ישראל כיום נזקפת במידה רבה לתרומת יהדות העולם להתפתחותה ולגידולה הדמוגרפי, בתוך כך כל המוסדות הציוניים ובכללם קק"ל, קרן היסוד, פדרציות צפון אמריקה, קרנות פרטיות ומוסדיות, וכן משקיעים רבים. כ־3.5 מיליון עולים הגיעו למדינת ישראל מאז מלחמת העצמאות, ומאות מיליארדי שקלים נתרמו והושקעו מיהדות העולם בישראל לבניין יישובים, בתי חולים, מפעלי תעשייה, אוניברסיטאות, מכוני מחקר, חברות היי־טק ועוד. למדינת ישראל כל יהודי בעולם אמור להיות העם כולו; ליהודי העולם מדינת ישראל אמורה להיות "כיפת הברזל" – סמל הערבות ההדדית והביטחון הקיומי; מקור העוצמה וההשראה; פאר היצירה של המפעל הציוני; ביתם ומולדתם של היהודים כולם; הסטארט־אפ ניישן; היצירתיות הטכנולוגית פורצת גבולות האפשר; התקווה לתיקון עולם, לחברה צודקת יותר; מקור השראה רב עוצמה ומעורר השתאות לאחר השמדת יהודי אירופה; הנס האחד אין שני לו, שקם ועלה כעוף החול לאחר אלפיים שנות גלות.
מהו המעשה ומהי הדרך שבאמצעותם ניתן לממש את מצוות קירוב הלבבות בין יהודים בישראל ובין יהודים בתפוצות?
חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (2018) מגדיר את אחריותה של מדינת ישראל ליהודי העולם: להבטיח את שלומם בעת צרה משום יהודיותם או בשל אזרחותם, לחזק את הזיקה שבין המדינה לבני העם היהודי ולשמר את המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
מציאות חברתית מתעצבת מתוך תרבות של עשייה מתמשכת לאורך שנים ודורות. הרב־תרבותיות החברתית המתקיימת במציאות של מדינת ישראל יוצרת קירוב לבבות ומכנה משותף רחב דיו כדי להצעיד את מדינת ישראל קדימה באתגריה המורכבים, למרות זירות חיכוך ועימות קבועות דוגמת סוגיית הנשיאה בנטל הביטחון והכלכלה ונושאים הקשורים במתח שבין דת ומדינה.
אותו גיבוש חברתי רב־תרבותי שהתעצב במדינת ישראל ב־75 שנותיה אינו קיים בקהילה היהודית בארצות הברית ובקהילות היהודיות האחרות בעולם. הסיכוי היחיד להדק את הזיקה שבין מדינת ישראל לתפוצות כרוך ביכולתה של המדינה להגיע לליבם של כל יהודי וקהילה יהודית בעולם. אסור לנו לאבד את מחצית העם. זהו אתגר עצום, והוא דורש את מיטב הכוחות הביצועיים והאינטלקטואליים הקיימים במדינת ישראל ובתפוצות. זהו האתגר הגדול ביותר הרובץ לפתחנו.
הדרך לחבר את מדינת ישראל לתפוצות חייבת להיות דרך של קירוב לבבות; קירוב לבבות בכל מחיר כדי להתמודד עם האתגר העצום הניצב לפנינו, כדי שלא נאבד רבים רבים מבני עמנו.
קירוב לבבות לא מתחולל מתפילה בלבד. הוא מחייב מעשה. הוא יכול להיעשות באמצעות מפגשים ב"זום" או במערכות תקשורת משוכללות אחרות, אבל הוא חייב להתבסס בעיקרו על קרבה פיזית רחבה ועמוקה עם יהדות התפוצות: להיות יחד איתם בשבעה על בן משפחה, להיות יחד איתם בדאגה בבית החולים, להיות יחד איתם ברגעי שמחה והנאה במועדון הקהילתי או בטיולים, להיות יחד איתם בתפילה בבית הכנסת, להיות יחד איתם בארוחת שבת, להיות יחד איתם בליל הסדר, בערב ראש השנה ובכל חגי ישראל; להביא לכל יהודי בעולם את סיפור הרב־תרבותיות היהודית, על מגוון התמודדויותיה המורכבות, את כור ההיתוך של ישראל, את הקושי והגאווה, את החרדה והאומץ, את הייסורים והתעלות הנפש, את האובדן והנחמה, את הכאב והתקווה; להראות לכל יהודי ויהודייה את סיפור הנס האחד אין שני לו.
קירוב לבבות מחייב מאמץ לאומי גדול המוּנע מתחושת שליחות המורה שאסור לנו לאבד אף לא יהודי אחד, גם לא את מי שמכנים את ישראל מדינת כיבוש או מדינת אפרטהייד. המאמץ לקירוב יהודֵי ישראל ליהודי העולם צריך להיות מאמץ לאומי רחב היקף: משפחה בארץ מול משפחה בחו"ל, בית ספר בארץ מול בית ספר בחו"ל, קהילה מול קהילה, עיר מול עיר, מפעל מול מפעל, תעשייה מול תעשייה, עמותה מול עמותה, ישראלי מול יהודי, אדם מול אדם.
כדי שמדינת ישראל תהיה מודל השראה ליהודי העולם אנחנו חייבים להגביר את מאמץ השליחות והשליחים העושים מלאכתם מתוך הבנת גודל השעה. כל עמית מחקר בחו"ל, כל פרופסור בשנת שבתון, כל קצין צה"ל בשנת לימודים מעבר לים, כל הגופים הגדולים במדינת ישראל, ובראשם צה"ל והתעשיות הגדולות שלנו – אלביט, רפא"ל, התעשייה האווירית, תעשיית ההיי־טק, האוניברסיטאות ומכוני המחקר – כל המחזיקים אנשים מעבר לים, כולם חייבים להירתם למאמץ קירוב הלבבות. כי אסור לוותר על אף אחד. עלינו להגיע פיזית לכל בית יהודי כדי להביא את מדינת ישראל לביתו של כל יהודי בעולם. זהו מאמץ שבו שני הצדדים יצאו נשכרים. הישראלים ילמדו להעריך, לכבד ולהוקיר את העושר התרבותי שנמצא בכל הקהילות היהודיות בעולם, ורבים מאיתנו יאמרו – יצאתי ישראלי, חזרתי יהודי. יהודי העולם יחושו מקרוב, ובלי הפילטרים של התקשורת והמתווכים, את האתוס הישראלי על גווניו הרבים. זהו מאמץ של לימוד הדדי, והוא חייב להתחיל בבית הספר היסודי – ללמוד בישראל על יהודי התפוצות וללמוד בתפוצות על ישראל, כי עם אחד אנחנו.
הסוכנות היהודית היא גוף הביצוע שהקים העם היהודי בשנת 1929, לפני 94 שנים. מדובר בגוף שהוקם מתוך הסכמה רחבה בין כל המגזרים היהודיים כולם – האורתודוקסיים, הקונסרבטיביים והרפורמיים; גוף הנמצא כיום בבעלות משותפת של העם היהודי על כל תפוצותיו ורכיביו, הפועל למימוש העלייה למדינת ישראל, לחיזוק הקשר של היהודים בישראל עם כל הקהילות היהודיות בעולם ולחיזוק החברה בישראל. זהו גוף ביצוע שיש לו מעמד משפטי מיוחד מול ממשלת ישראל, המקנה לו מנדט ייחודי, ולעיתים בלעדי, לפעול כזרוע ביצוע משימתית. הסוכנות היא גוף ביצוע מקצועי בעל יכולות כבירות שפיתח כלים, מנגנונים, שיטות ואמצעים לבצע את המשימה המוגדרת בחוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. זה הגוף שצריך להרחיב את מערך השליחים והשליחות למשימת קירוב הלבבות, להעצים גאווה בעם היהודי ובמדינת ישראל, להגדיל את העלייה, להרבות עשייה, לעורר השראה בנפש כל יהודי בעולם ולחזק את השכבות החלשות בישראל ובקהילות היהודיות בעולם.
בחירתי ליו"ר הסוכנות היהודית, בהסכמה מלאה של כל הפלגים, כאיש הבא מתוך עולם של עשייה חברתית עמוקה למען החלשים בחברה, למען מי שקולם לא נשמע, היא, מבחינתי, מסע למען העם היהודי כולו; מסע לקירוב לבבות במעשה, קירוב לבבות בהסכמה מקיר לקיר, קירוב לבבות הממיס את הגבולות הנוקשים שבין הפלגים הרבים, קירוב לבבות היוצר תלכיד חברתי של עם שופע יצירתיות הניזון ומועצם מתוך שונות ומתוך הכבוד לאחר.
קירוב לבבות כמאמץ לאומי
בשנת ה־75 לקיומה מדינת ישראל מתמודדת עם שסעים חברתיים מבפנים ומבחוץ המהווים איום קיומי של ממש. מדינת ישראל "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", קבעה מגילת העצמאות. שלום אמור להתחיל בתוך הבית. חברת מופת יכולה להתכונן רק במקום שמתקיימת חתירה מתמדת לקירוב לבבות – למרות השונות, למרות הקיטוב, למרות הפערים. על פי התלמוד (בבלי, שבת נו, ע"ב), חורבן בית ראשון החל ביום שדוד המלך אמר למפיבושת, בנו נכה הרגליים של אהובו, יונתן: "אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה" (שמואל ב יט, ל). באותו היום "יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה".
רעיון חברת המופת קשור קשר הדוק ביחס לאחר, במידת הסובלנות לשונה, ביכולת לקיים שיח מכבד מתוך הכרת השונות. יש לו השפעה מכרעת על יכולתנו להתקיים כחברה.
מהו המעשה ומהי הדרך שבאמצעותם ניתן לממש את מצוות קירוב הלבבות בין יהודים בישראל?
מוטלת עלינו משימת חיבור בין חרדים, דתיים, קונסרבטיבים, רפורמים, חילונים ומסורתיים. כיום כל אחת מהקבוצות מתבצרת בתוך הגבולות המוגדרים של תפיסת עולמה. לא הכרח הוא שכך יהיה.
חיי היום־יום שאני מכיר במדינת ישראל מאז ילדותי הם חיים של תלכיד חברתי רב־תרבותי, המנווט את עשייתנו כחברה ישראלית הומוגנית, הנבנית מפסיפס של זהויות. זוהי תפיסה המכירה בערכה הייחודי של מדינת ישראל לעם כולו, ובכלל זה גם למיעוטים אזרחי המדינה. ביחידות צה"ל ששירתִּי בהן כלוחם ומפקד במשך 35 שנים חוויתי רוח של הקרבה, רעות ואהבת אדם ללא הבדל דת, גזע, מין או צבע. בשנות השירות שלי איבדתי את אחי ערן במלחמת יום הכיפורים וגם חברים רבים במאות קרבות. השייכות הדתית של מי מהלוחמים מעולם לא חוללה מחלוקת. ההגנה על ביטחון המדינה ואזרחיה נתפסה כדבר החשוב ביותר, משימה המחייבת כל אחד מאיתנו נכונות להקרבה וחירוף נפש. הייתה לי הזכות להיות החייל הראשון שנחת באנטבה במבצע הנועז להצלת 105 בני הערובה, אז, בלילה שבין 3 ל־4 ביולי 1976. יצאנו לשם בשם כל עם ישראל והעם היהודי על כל פלגיו ושבטיו. איש לא שאל לפני המבצע מהי השקפת העולם הדתית של בני הערובה או של הלוחמים. ראינו בעשייתנו פיקוח נפש; ערבות הדדית במיטבה. האמירה "אחד למען כולם, כולם למען אחד" מבטאת את אותה רוח. היא מתקיימת גם היום, כאשר מישהו מהחברים חווה משבר, מחלה או אובדן והאחרים מזדעקים בקבוצות הווטסאפ ומתלכדים יחדיו כאיש אחד כדי לתמוך בו בשעתו הקשה. כור ההיתוך הצבאי יצר קירוב לבבות ורעות מעל המחלוקות. המסע הראשון של חיי להגנת מדינת ישראל ואזרחיה היה מסע בליבת כור ההיתוך המשמעותי ביותר של העם היהודי בעת החדשה.
צה"ל וכוחות הביטחון הם לא רק כוח המגן המבטיח את קיומה הפיזי של מדינת ישראל, אלא גם תלכיד חברתי המשפיע על כל שדרות החיים. אנשי המילואים הם גם פרופסורים באקדמיה, רופאים בבתי החולים, מדענים במכוני מחקר, מהנדסים בחברות היי־טק, אנשי עסקים, מורים, מנכ"לים, יזמים חברתיים, ועוד ועוד. כור ההיתוך החברתי נמצא בכל זירה. בשעה שחרדים מארגון זק"א דוהרים להציל נפשות בכבישי ישראל וברחבי העולם, מתוך גילויי אומץ וגבורה יום־יומיים, הם לא שואלים טרם זינוקם לכלי הרכב שלהם מי הנפגעים בשטח. פיקוח הנפש מביאם לחירוף נפש והקרבה. גם בתי החולים בישראל פועלים לאור התפיסה של פיקוח נפש. צוותים רפואיים מכל חלקי העם פועלים בהרמוניה.
קירוב הלבבות צריך להתממש לא רק בהקשר של מחלוקות אידאולוגיות אלא גם בהקשר של סולידריות כלפי החלשים בחברה.
את המסע היהודי השני בחיי התחלנו רעייתי דידי ואני לאחר לידתו של ערן בננו, שנולד עם מוגבלות קשה. בכפר השיקומי שהקמנו בדרום, עדי נגב – נחלת ערן, אני חווה יום יום אהבת אדם בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. ערן, הילד שמעולם לא דיבר ולא קרא לי אבא, הפך למורה הגדול של חיי. הוא שלימד אותי מהי אהבה ומהי ערבות הדדית ואיך לשפוט את העולם ממקומם של החלשים בחברה. שם, בכפר השיקומי הנושא היום את שמו מאז שנפטר ב־2007, אני חווה שיתוף פעולה והרמוניה נפלאה הנולדים מתפיסת מרכזיותו של האדם המוגבל בחברה. השקפת עולם זו תואמת את דברי הרב משה שפירא, תלמיד חכם מירושלים, שכתב במכתב לאב לילד עם תסמונת דאון: "נמצאות נשמות שאין בידם לתקן עצמם כראוי, ואם נשתלחו לעולם הזה פירוש הדבר כי נשמות אלו גבוהות הן במיוחד ואינם צריכות שום תיקון בבחינת עצמן, וכל שליחותן אינה אלא לתקן את סביבתם" (להתכתבות המלאה בין הרב להורי הילד ראו אתר האינטרנט של ישיבת אש התורה).
המצפן הערכי המכוון את התנהגותנו החברתית מנחה אותנו שלא להשאיר מאחור את הפצוע, המוגבל והקשיש; לעטוף אותם באהבה ובטיפול מקצועי מיטבי. המצפן הערכי מורה לנו כי עוצמתה של החברה לעולם תימדד בחוזקן של החוליות החלשות. ככל שנפעל לחיזוקן, כך נהיה אנשים טובים יותר וחברה חזקה יותר.
מכאן שבמצבים של פיקוח נפש ועשייה למען מטרה נעלה בסולם הערכים החברתי, הגבולות הנוקשים המפרידים בין קהלים יהודיים מתפוגגים. בכור ההיתוך של מדינת ישראל אנו חווים יום־יום עשייה הנולדת משותפות גורל וממערכת ערכים מוסכמת למרות השונות בהשקפות העולם; עשייה שיוצרת קירוב לבבות, עשייה הבונה עַם, זהות, שייכות וגאווה, עשייה שבכוחה לגשר על תהומות בהשקפות עולם.
כור ההיתוך המאפיין את החברה בישראל אוצר בתוכו זיכרון של אלפיים שנות גלות, של מלחמות ופוגרומים, של זכר ששת המיליונים שנרצחו באכזריות במלחמת העולם השנייה, של שבועה שעברה מדור לדור "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", של קריאה ולימוד בספר הספרים, של תרבות צדקה וחסד, של ערבות הדדית ואהבת אדם. למרות הפערים, המחלוקות והמתחים בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כור ההיתוך החברתי הפך להיות הקטר המוביל את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים בכל שנותיה.
בתפקידי הנוכחי כיו"ר הסוכנות היהודית אני מבקש להוביל את המסע היהודי השלישי של חיי, למען העם היהודי כולו, מסע לקירוב לבבות – כדברי הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי" (זכריה ד, ו).
אלוף (מיל') דורון אלמוג הוא יו"ר הסוכנות היהודית לארץ ישראל.