גיאופוליטיקה

שאלת הפרופורציות: העיוות התקשורתי סביב המלחמה בעזה

בזמן שישראל נלחמת על עתידה ומשפחות החטופים משתוקקים לשביב של מידע קרוביהם, נערכת במקביל מלחמת הסברה בינלאומית. אלא שבעולם מתעלמים מהנתון הכי חשוב שאינו בר השוואה לצד השני. על העיוות התקשורתי סביב המלחמה.

אני זוכרת את הרגע שבו התחילה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. לא מעט כתבות על המתרחש במקום מרוחק כל כך מכאן הופיעו במהדורת החדשות אצלנו ובמקביל בכל העולם. השבוע אנחנו תפסנו את העמדה. היום העולם עסוק במלחמה שלנו. אין מי שלא שמע על הזוועות, אין מי שלא ראה לפחות סרטון אחד וכך מתחילה לה מלחמה בתוך מלחמה.

יש משהו במלחמה שלא מאפשר לך להישאר אדיש גם אם היא לא מתרחשת אצלך, יש משהו אנושי שמחייב אותך להבין מה קרה, משהו עמוק יותר שמחפש הגדרות, סדר וחלוקה של צדק של טוב מול רע. לבני אדם יש את הצורך בלארגן את המידע והאירועים לתבניות שיעשו סדר והיגיון כי סדר באירועים, במיוחד כשהם קיצוניים, עוזר לנו להרגיש במעט שליטה. לא פשוט לחיות בעולם כאוטי שבו בכל רגע (מי כמונו יודע) יכולה לפרוץ מלחמה.

בזמן שבני אדם איבדו את חייהם, נחטפו ונמצאים שבויים. בזמן שמלחמה אמיתית של דם ונפש מתרחשת, נערכת במקביל מלחמת הסברה בערוצי התקשורת וברשתות בעולם. מלחמה שבה האירועים הופכים לסרטונים רצים, אבל אולי יותר גרוע מכך – מלחמה שבה בני אדם וחיים ומוות הופכים למספרים.

עמוד טוויטר של למעלה מ-3 מיליון עוקבים מריץ סקר ששואל מי הוא הטועה במלחמה או אם תרצו – מי הוא ה"צד הרע ". בכמעט מיליון הצבעות מושגת החלטה ברורה. ככה פשוט, ככה נורא .

בסקר שנערך ב-CNN אמש ניסו להבין גם את תחושות הציבור ביחס למלחמה בישראל ואת זו ניסו להשוות לתחושות הציבור האמריקאי למלחמה בין רוסיה לאוקראינה. בשני המקרים הנתונים מראים כי העניין של האמריקאים בשתי המלחמות היה גבוה (מעל 70 אחוזים). בשאלת התקיפה הישראלית בתגובה לחמאס יש גם אחוזים גבוהים של תמיכה. רגע, אבל מה היה קורה אם התוצאה הייתה הפוכה ?

ה"ניו יורק טיימס" פרסם טבלה שמבררת את מניין ההרוגים בקונפליקט הישראלי – פלסטיני. כאן אבקש להניח שאלה. אם כבר מחליטים לעשות כזו השוואה, מדוע היא מתחילה רק ב-2008? גרף שכזה עלול להציג עיוות של המציאות ביחס למלחמה שמתחוללת עתה, כשהיא ממסגרת את המציאות בנתונים ומספרים ולא בעוצמת הזוועות ובמהות הקשה של האירועים. גם עיתון "פורבס" סופר את הפצועים מתחילת המלחמה, סוכם אותם יחדיו ואז מפרק לשתי קבוצות בלי שום הרחבה.

אפשר לראות איך העולם מנסה לייצר איזו השוואה קרה כדי למסגר לעצמו את סיפור המלחמה, כדי להחליט באופן מהיר מי הצד הצודק ומי הצד הרע או במי הציבור תומך בתגובה. אני הייתי רוצה לשאול את השאלה איך בכלל אפשר לכמת שאלות של צדק חיים מעשי, זוועות ולגיטימציה להגנה, אבל זו שאלה פילוסופית מאוד גדולה ואני לא נאיבית שאם אשאל אותה תשתנה המציאות.

מה שנותר לעשות זה להיות חכמים ולתת להם מה שהם רוצים. רוצים מספרים, רוצים גרף השוואה? מנסים לענות לעצמכם על שאלת ההפרופורציות שכל הזמן עולה? תנו להם את נתון הבא. יש 199 חטופים אזרחים (מאומתים לרגע זה) חפים מפשע שנחטפו ביום אחד. ביום אחד. זהו נתון שאין לו שום לו השוואה אפשרית מהצד השני שהתרחש במלחמה. מדוע את הנתון הזה אף אחד לא מעמיד בשתי עמודות של השוואה משני צידי המלחמה? אני אשאיר לכם את השאלה פתוחה.

הכותבת היא עמיתה במכון למדיניות העם היהודי, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית-פוליטית מהאוניברסיטה העברית

פורסם באתר וואלה