מאמר זה בוחן את ייחודיותו של מוסד הנשיאות לאור המתח המובנה שקיים בתפקיד עם מעט סמכויות מעשיות אך עם כוח מוסרי עצום בימים של קיטוב חברתי ורגעי שבר לאומיים.
הקדמה
ביוני 2023, בימי המחלוקת הסוערים על "חוקי הרפורמה המשפטית", התכנסו נציגי הקואליציה והאופוזיציה למשא ומתן מתוך ניסיון להגיע להסכמות. זאת הייתה הפעם הראשונה בה התנהל שיח ביניהן, לא תחת קורת הגג של כנסת ישראל, אלא בבית הנשיא, ביוזמתו ובניהולו של נשיא המדינה. בית הנשיא היה המקום היחיד שבו ניתן היה לקיים את השיח; ולא בכדי.
מוסד הנשיאות הוא רשות ייחודית שאינה דומה באופייה לרשויות השלטון האחרות. השפעתו של נשיא על המדינה ועל החברה הישראלית אינה אך נגזרת של סמכויותיו, שהן מעטות ורובן אף אינן ביצועיות, אלא של מעמדו הציבורי ושל מה שנהוג לכנות "הסמכות המוסרית" שלו. גבולות הגזרה של סמכות זו אינם מוגדרים באופן ברור, ומתמתחים ומתכווצים במידה רבה בהתאם לצוק העיתים ולאופן הפעולה של הנשיא המכהן.
אנו נמצאים בתקופת משבר בתולדות מדינת ישראל. תקופה המתאפיינת באיומים ביטחוניים רב־זירתיים לאורך זמן רב לצד קיטוב קשה ועמוק בין חלקים שונים בחברה הישראלית, ועל סף משבר חוקתי. מציאות מורכבת זו מעמידה את מוסד הנשיאות הישראלי במבחן, אולי הקשה בתולדותיו, שכן היא מחדדת את המתח בין הצורך לשמר את מעמדו הממלכתי והא־פוליטי של מוסד הנשיאות לבין הציפייה להשפעה ומעורבות מצידו בהתמודדות עם האתגרים הקשים הפוקדים את המדינה.
כמי שכיהנה שנים ארוכות כיועצת המשפטית של בית הנשיא וחוותה מקרוב את האתגרים העומדים לפתחו, לרבות הניסיון למצוא דרך לגשר על המחלוקת העמוקה שקורעת את העם מאז הצגת "חוקי הרפורמה המשפטית", אין המדובר מבחינתי במאמר עיוני גרידא. לאור סערת השנים האחרונות, והחוויות והתובנות שצברתי בעקבותיהן, הצטרפתי למיזם "חוקה רזה", שמוביל המכון למדיניות העם היהודי. המיזם מבקש להסדיר את מערכת היחסים בין רשויות השלטון בישראל, מתוך הבנה עמוקה שהסדרה כזאת הכרחית ליציבותה של הדמוקרטיה הישראלית וליכולתה לנהל את המחלוקות הערכיות והזהותיות העמוקות הקיימות בתוכה מבלי "לשבור את הכלים". במאמר זה מובאות חלק מהתובנות שעלו במסגרת העבודה, סביב העיסוק במעמדו ותפקידו של נשיא המדינה. אציין כי הבריח התיכון שמבקשת חוקה רזה לייצר במבנה המשטרי בישראל, מתכתב במובן מסוים עם תפקידו של מוסד הנשיאות בישראל, כיסוד המאחד והמייצב בין מרכיביה השונים של החברה הישראלית.
במאמר זה אעמוד על ייחודיותו של מוסד הנשיאות, על המתח המתמיד שבו הוא נתון ועל האתגרים הנגזרים ממנו. המאמר בנוי משלושה חלקים עיקריים. בחלק הראשון יוצג הרקע ההיסטורי והמשפטי של התפתחות מוסד הנשיאות. אפתח בתיאור הולדתו של המוסד בישראל, אחר כך אפנה מבט אל מעמדו של נשיא במשטרים פרלמנטריים אחרים, ובהמשך יוצגו סמכויותיו ותפקידיו של הנשיא בישראל. בחלק השני אתאר את המאפיינים הייחודיים של מוסד הנשיאות – היותו סמל ממלכתי, "נשיא של כולם" ומייצג את ערכי הליבה של המדינה. אחר כך אתאר את האתגרים העומדים בפניו, בהם הקושי להחזיק בשלושת הממדים הללו בחברה מקוטבת; מיעוט סמכויותיו הפורמליות והמתח המתמיד שבין שמירה על ממלכתיות לבין מעורבות אפקטיבית. בחלק השלישי והאחרון, ארחיב על אמון הציבור – הנכס העיקרי של מוסד הנשיאות, ואסיים במספר הרהורים עליו. הראשון, על עמידותו של האמון במוסד הנשיאות בשל מהותו ואופיו הייחודי; השני, על המחיר של הקרדיט הניתן לו – מחיר הציפיות הנכזבות; השלישי, על חמקמקותו של אמון הציבור, שלעיתים נשחק דווקא בשל העדר השימוש בו, לטובת מעורבות והשפעה; הרביעי, על הצורך והציפיות בשעת משבר; ולבסוף על היותו של אמון הציבור מקור כוח אך גם מקור לחובה ואחריות של מוסד הנשיאות כלפי המדינה והחברה בישראל, במיוחד בימים אלו.