הפוליטיזציה בדרשות היהודיות בארצות הברית לפני ואחרי 7 באוקטובר

תפקיד השיח הפוליטי בדרשות הרבנים בארצות הברית

שני התרשימים שלהלן מאפשרים הצצה אל תפקידו של השיח הפוליטי בדרשות של רבנים בארצות הברית ולשינויים בו לפני ואחרי מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023.⁸

התרשים לעיל מראה שעוד לפני מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, כלומר בימי המחלוקת בנושא הרפורמה המשפטית בישראל, נושאים פוליטיים היו רכיב שכיח בדרשות בכל הזרמים. השיח הפוליטי היה נוכח לעיתים קרובות: לפחות 48% מן הדרשות בבתי הכנסת האורתודוקסיים־מודרניים ועד 55% ברפורמיים שילבו תכנים כאלה. אלא שהמלחמה שפרצה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר הובילה לתמורה דרמטית בתוכן הדרשות: שכיחות התכנים הפוליטיים נסקה בשלושת הזרמים, ובקהילות הרפורמיות היא עלתה עד לשיעור של 75% מן הדרשות. בקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות השיעור גדל אף יותר – ל-82% ול-84% (בהתאמה).

תמורה בלתי רגילה זו מבליטה את טבען הפוליטי העמוק של הדרשות היהודיות בארצות הברית, והיא גם מדגימה עד כמה מנהיגי הדת מחוברים לאירועים פוליטיים בהווה. הנתונים מראים בבירור כי בתי הכנסת רחוקים מלהיות מרחבים להתבוננות רוחנית בלבד, ולא זו בלבד אלא שהם משמשים במה לשיח פוליטי המעצב את דעותיהם של חברות וחברי הקהילה בסוגיות מפתח. מן העלייה החדה במעורבות הפוליטית אחרי 7 באוקטובר עולה כי הרבנים ממלאים תפקיד מכריע בפרשנות ובתגובה למשברים, והדבר מחזק את נקודת המפגש בין המנהיגות הדתית לאקטיביזם הפוליטי. לממצא זה השתמעות חשובה, שכן הוא מצביע על בתי הכנסת כזירות אזרחיות, ולא רק דתיות, שנוצָרים ומופצים בהן נרטיבים פוליטיים המשפיעים על גישת הקהילה למציאות הפוליטית הן בארצות הברית והן בישראל.⁹

מרכזיותה של ישראל בדרשות היהודיות בארצות הברית

התרשים הבא מחדד עוד יותר את הפוקוס, משום שהוא חושף כיצד הדיונים במצב הפוליטי בישראל השתנו בתגובה למלחמה.

לפני מתקפת 7 באוקטובר התייחסו במפורש רק 36%-39% מכלל הדרשות לתכנים פוליטיים הקשורים לישראל. אבל אחרי המתקפה גדלו השיעורים הללו פי שניים ויותר: 69% בקהילות הרפורמיות, 78% בקהילות הקונסרבטיביות ו־80% בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות. גידול חד זה מלמד כי לאחר תחילת המלחמה הפכה ישראל לנושא הפוליטי הדומיננטי בדרשות הרבנים.
הניגוד בין נתון זה ובין מה שקרה בתקופת המחלוקת בישראל בנושא הרפורמה המשפטית מפתיע במיוחד: אומנם סוגיית הרפורמה המשפטית הביאה לרמה מסוימת של מעורבות פוליטית בדרשות, אבל לא במידה שאפילו מתקרבת למידת התגובה שעוררה המלחמה. מן הנתונים עולה כי איומים קיומיים על ישראל משנים מן היסוד את האופן שבו הרבנים האמריקאים נדרשים על הבימה לסוגיות פוליטיות. משמע, משברים ביטחוניים הם זָרז לשיח דתי־פוליטי מועצם.

ככלל, הממצאים ממחישים בצבעים עזים כי בקהילות היהודיות בארצות הברית הפוליטיקה והדת קשורות זו בזו בעבותות. גם לפני 7 באוקטובר היה השיח הפוליטי על ישראל רכיב מאפיין בדרשות, אך המלחמה הגבירה את המגמה הזאת לרמה חסרת תקדים. מתברר כי בימת בית הכנסת היא לא רק מרחב להכוונה רוחנית; היא גם במה לעיבוד של מציאות גאופוליטית עכשווית ולתגובה לה, בעיקר כאשר ישראל נמצאת במרכז תשומת הלב העולמית.

מבנה הדרשות ונפח התוכן הפוליטי בהן

כדי להבין כראוי את היקף הפוליטיזציה בדרשות היהודיות בארצות הברית חיוני לבחון לא רק את נוכחותן של תמות פוליטיות, אלא גם את עומק שילובן בתוך השיח. הניתוח שלנו התמקד בשני ממדים עיקריים. ראשית, הוא בדק את החלק היחסי שהוקדש לתכנים פוליטיים בכל דרשה שהייתה בה התייחסות לפוליטיקה. עשינו זאת כדי לקבוע אם הדיון הפוליטי רק הוזכר בחטף או שהוא היה חלק משמעותי מן הדרשה.

חשוב לא פחות הוא המבנה של הדרשות שנבדקו: האם הן נפתחו בנושא פוליטי או שהסוגיות הללו הופיעו בהמשך, אחרי עיסוק בנושאים דתיים תחילה. האופן שבו הפוליטיקה נשזרת לתוך הדרשה חושף במידה רבה את תפקידה בשיח בבית הכנסת. פתיחת הדרשה בנושא פוליטי מרמזת על תיעדוף מכוּון של הנושא, ואילו דרשה שעוסקת תחילה בנושא דתי ומשם עוברת לפוליטיקה עשויה להצביע על גישה משלבת או זהירה יותר מצד הרב או הרבָּה.

שני הרכיבים הללו יחדיו מציירים תמונה בהירה יותר לא רק של תדירות הופעתן של סוגיות פוליטיות בדרשות, אלא גם של מידת המרכזיות שלהן במסר הכללי. מזה אפשר להסיק באיזו מידה הרבנים מוכנים להציב את הפוליטיקה בחזית הדרשה ובאיזו מידה בתי הכנסת הם זירה למעורבות פוליטית בד בבד עם ההתבוננות הרוחנית.

נפח התוכן הפוליטי בדרשות

הניתוח הראשון בחן את החלק היחסי של תוכן פוליטי בדרשות שסווגו כפוליטיות.¹⁰

בשלושת הזרמים שנבדקו, הנושאים הפוליטיים לא הוזכרו כבדרך אגב אלא תפסו נתח נכבד מן הדרשות. בממוצע, הרבנים הרפורמים הקדישו 42% מן הדרשות לדיון פוליטי, האורתודוקסים־מודרנים – 39%, והקונסרבטיבים – 37%.

העובדה שלמעלה משליש, ובמקרים אחדים קרוב למחצית, מתוכנהּ של דרשה מסוימת הוא פוליטי מפורש מלמדת שהשיח הפוליטי איננו מקרי, אלא הוא מאפיין דומיננטי ובלתי נפרד של אותה דרשה. יתרה מזו, מן ההבדלים הקטנים יחסית בין הזרמים משתמע שהמעורבות הפוליטית היא היבט בסיסי בתקשורת הדתית על פני כל קשת הזרמים ביהדות ארצות הברית ושהיא אינה מאפיין ייחודי של זרם זה או אחר.

מבנה הדרשנות הפוליטית

מבנה הדרשה – האם היא נפתחת בשיח פוליטי או שמא בנושאים דתיים – מלמד רבות על מידת המעורבות הפוליטית בחיי בית הכנסת. לא מדובר רק בשאלה אם מתקיים דיון פוליטי, אלא גם עד כמה הוא מרכזי במסר הכללי של הדרשה. אם הנושאים הפוליטיים מוצגים כבר בהתחלה, המסקנה היא שהסוגיות הפוליטיות אינן מוזכרות רק כדאגה משנית אלא הן עמודי תווך בשיח הדתי.¹¹

ניתוח של מבנה הדרשות בזרמים השונים חושף מגמה מפתיעה: אצל הרבנים הרפורמים נפתחו 64% מן הדרשות בנושאים פוליטיים ומשם עברו לתכנים דתיים, ו־36% נפתחו בנושאים דתיים ואחר כך עברו לפוליטיקה. המספרים היו גבוהים אפילו יותר אצל הרבנים הקונסרבטיבים ואצל הרבנים האורתודוקסים־מודרנים, כשאצל אלה האחרונים כ־71% מן הדרשות נפתחו בפוליטיקה ורק אחר כך עברו לנושאים דתיים. לפי דפוס זה, ברוב הגדול של הדרשות שיש בהן מעורבות פוליטית, המסר הפוליטי לא רק נשזר במרומז בדיון הדתי אלא לעיתים תכופות הוא גם המסר הדומיננטי כבר למן ההתחלה.

לממצאים אלה השתמעות מרחיקת לכת לעניין תפיסת תפקידם של בתי הכנסת כמרחבים למעורבות פוליטית. הנוכחות החזקה של הפוליטיקה בתחילתן של הדרשות מלמדת שבית הכנסת הוא לא רק מקום לעבודת האל אלא גם במה לשיח פוליטי. הרבנים בשלושת הזרמים מרגישים בנוח להתייחס במישרין לסוגיות פוליטיות, והם לא בהכרח מרככים אותן על ידי מסגורן כחלק מתוכן דתי. שינוי זה מצביע על תרבות בית כנסת שבה הגבולות בין הפוליטי לדתי מטושטשים. הנושאים הפוליטיים אינם אזכורים מקריים או תוספות; הם דווקא לב העניין. יתר על כן, העובדה שהדרשות במבנה של "פוליטיקה תחילה" בולטת לעין כמעט באותה מידה בכל שלושת הזרמים מבהירה כי הפוליטיזציה של הדרשות אינה מוגבלת לזרם דתי או אידאולוגי אחד בלבד.

אחת התגליות המפתיעות היא עומק המעורבות הפוליטית בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות. היות שההנחה המתבקשת היא שבזרם זה הדרשות יתרכזו בתכנים דתיים ומסורתיים ויתמקדו ביתר שאת בנושאים הנטועים בלימודי התורה וההלכה, הנפח הגדול של התוכן הפוליטי בהן ושכיחות המבנה של "פוליטיקה תחילה" ראויים לציון במיוחד. עולה מכך שהשיח הפוליטי הוא חלק בלתי נפרד מחיי האורתודוקסים־המודרנים בארצות הברית, ורבני הקהילות חשים בנוח להשתמש בדרשות כבמה להעברת מסרים פוליטיים. ממצאים אלה מצביעים בבירור על תרבות בית כנסת שבה הדיונים בנושאים פוליטיים הם לא רק מקובלים אלא גם מוצבים לא פעם בלב ליבו של הלימוד הדתי.

ניתוח נימת הדברים והביקורת כלפי ישראל בדרשות בתקופות שונות

בשלב הבא במחקר התמקדנו בנימה הכללית כלפי ישראל בדרשות שהכילו תכנים פוליטיים הנוגעים לישראל, ובתוך כך ניתחנו את ההבדלים בין שלושה פרקי זמן מוגדרים. כמו כן בדקנו באיזו מידה כללו הדרשות הפוליטיות שנושאן ישראל באותם שלושה זרמים מרכזיים – רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים־מודרנים – דעות ביקורתיות.¹²

הממצאים מציגים תמונה רבת גוונים: בכל שלושת הזרמים נימת הדברים הכללית כלפי ישראל היא חיובית רובה ככולה; הנימה השלילית מייצגת באופן עקבי רק חלק קטן ביותר מן השיח. מגמה זו נשמרה לכל אורך התקופות שבדקנו, והדבר מאשש את הדעה שדרשות הרבנים האמריקאים נוטות להאיר את הדיונים בעניין ישראל באור חיובי.

בה בעת הנתונים מראים תנודות בהימצאותן של נימות קול שליליות כלפי ישראל, ואלה משתנות בין תקופה לתקופה. ובכל זאת, אומנם ההסתכלות השלילית גברה ברגעים מסוימים – ובפרט בזמן הרפורמה המשפטית – אך הנרטיב השלילי מעולם לא נעשה נרטיב דומיננטי. אפילו בדרשות שהביעו ביקורת שלילית על המדיניות של ישראל או על פעולות הממשלה, הלך הרוח ששלט בכיפה נותר חיובי ברובו הגדול. מכאן שביקורת אין פירושה התנגדות. תחת זאת היא דווקא משקפת שיח אכפתי ושקול בתוך הקהילות היהודיות בארצות הברית. התרשימים הבאים ממחישים את הדפוסים הללו.

כפי שניתן לראות בתרשים, בתקופת ממשלת האחדות של בנט ולפיד (יוני 2021-דצמבר 2022), הנימה החיובית כלפי ישראל בדרשות הייתה בשיאה בשלושת הזרמים: 88% בקרב הרפורמים ובקרב הקונסרבטיבים (כל אחד) ו־90% בקרב האורתודוקסים־מודרנים. שיעור הנימה השלילית, לעומת זאת, היה נמוך מאוד: רפורמים וקונסרבטיבים – 4% בכל זרם; אורתודוקסים־מודרנים – 3%. בתקופה שהממשלה הובילה רפורמה משפטית נרשם אצל הרפורמים פיחות קל בנימה החיובית – ל־71%, בעוד שאצל הקונסרבטיבים השיעור נותר גבוה למדי – 84%, ואצל האורתודוקסים־מודרנים התמיכה נשארה איתנה – 91%. בד בבד התגברה הנימה השלילית, בעיקר בדרשות הרפורמיות, שם היא הגיעה ל־20%; אצל הקונסרבטיבים נרשם שיעור של 12%, ואילו בקרב האורתודוקסים־מודרנים שיעור התחושות השליליות נותר 3% בלבד. שינוי זה תאם את תקופת המחלוקת בישראל בנושא הרפורמה המשפטית והראה שיח מפולג מעט יותר בקהילות שאינן אורתודוקסיות־מודרניות. בניגוד לכך, הדרשות בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות שמרו בעקביות על רמה גבוהה של נימה חיובית, מה שעשוי להצביע על מעורבות פחותה בפוליטיקה הפנימית בישראל ובמחלוקות בעניין זה. אף על פי כן חשוב להדגיש שרוב הדרשות בשלושת הזרמים התמידו בנימה החיובית כלפי ישראל.

אחרי מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה השתנתה נימת הדברים שוב, ובשלושת הזרמים נצפה גל של רגשות חיוביים כלפי ישראל. שינוי זה התבטא במיוחד בדרשות של הרבנים הקונסרבטיבים והאורתודוקסים־מודרנים, שם הנימה החיובית זינקה ל־94% ול־98% (בהתאמה). שינוי זה ביטל כמעט לגמרי את השיח השלילי, שצנח ל־3% אצל הקונסרבטיבים ול־0.7% בלבד אצל האורתודוקסים־מודרנים. אפילו בקהילות הרפורמיות, שהציגו את רמת השליליות הגבוהה ביותר, הלך הרוח החיובי שב וטיפס בחדות ל־81% והרגשות השליליים פחתו כמעט בחצי – מ־20% ל־11%. נתונים אלה מדגימים מגמה ברורה של סולידריות קהילתית בתגובה למשבר.

הביקורת על ישראל בדרשות

התרשים הבא מפרט באיזו מידה נכללה בדרשות ביקורת על ישראל בתקופות השונות ובזרמים השונים, אגב שמירה על נימה כללית חיובית, כפי שמראה התרשים הקודם. מבדיקת שיעור הדרשות המכילות ביקורת על ישראל מצטייר דפוס ברור הממחיש את ההבדלים בין הזרמים בהתייחסות לישראל ולאירועים גאופוליטיים.¹³

בתקופת כהונתה של הממשלה בהנהגת בנט ולפיד (2022-2021) נותר שיעור הביקורת בדרשות נמוך יחסית בשלושת הזרמים: רבנים רפורמים – 7%; רבנים אורתודוקסים־מודרנים – 7%; רבנים קונסרבטיבים – 14%.

תמורה ממשית חלה בתקופת העימותים בישראל בנושא הרפורמה המשפטית (2023-2022), שהסעירו והדאיגו את הקהילות היהודיות בארצות הברית. הביקורת נסקה לגבהים חדשים, בייחוד בקהילות הרפורמיות, שבהן נמתחה ביקורת פוליטית על ישראל ב־43% מן הדרשות. גם בקרב הקונסרבטיבים עלתה רמת הביקורת בדרשות במידה ניכרת, עד ל־26%, ואילו בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות, אף כי נרשמה בהן רמת ביקורת מתונה יותר, בכל זאת היא טיפסה עד ל־15%. תקופה זו משקפת מעורבות מוגברת בענייניה הפנימיים של ישראל, שכן המהלך לרפורמה משפטית עורר דיון נרחב יותר בסוגיות של דמוקרטיה, ממשל והיחסים בין ישראל ליהדות התפוצות. הקהילות הרפורמיות הפגינו, יותר מן הקהילות האחרות, מעורבות קולנית ביותר, שהעידה על נטייה חזקה להתייחס על בימת בית הכנסת לפוליטיקה הישראלית הפנימית.

אחרי מתקפת 7 באוקטובר והכניסה של ישראל למלחמה בעזה נראתה בשלושת הזרמים האטה ניכרת בשיח הביקורתי. הרבנים הרפורמים המשיכו להציג את רמות הביקורת הגבוהות ביותר – 29%, אך גם זו הייתה ירידה של ממש לעומת השיא שנרשם שנה קודם לכן. מגמה דומה נצפתה בקהילות הקונסרבטיביות, שם שיעור הביקורת צנח ל־16%, ואילו בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות נרשם שיעור הביקורת הנמוך ביותר – 12% בלבד. מגמת ירידה זו מלמדת כי ברגעי משבר קיומי, השיח בקרב יהדות ארצות הברית מתלכד סביב אחדות ותמיכה בישראל. אפילו בזרמים המעורבים והביקורתיים ביותר, כמו הרפורמים, המגמה הכללית מראה העדפה של הערבות ההדדית על פני הביקורת הפוליטית.

ממצאים אלה מחדדים כמה נקודות מפתח בשיח היהודי־אמריקאי בנושא ישראל. ראשית, אף שיש ביקורת, היא אינה קובעת את נימת הדברים השלטת בדרשות, שבעיקרה תומכת בישראל. אפילו בימי שיא הביקורת, בתקופת המחלוקת על הרפורמה המשפטית, העמדה החיובית הגורפת כלפי ישראל בלטה ברוב הדרשות (ראו התרשים הראשון לעיל). ואכן, הבעת ביקורת על ישראל אין פירושה בהכרח גינוי, שכן ביקורת משקפת מעורבות ואכפתיות מתמשכת בענייני המדינה.

הממצאים הללו שופכים אור על היחסים בין הקהילות היהודיות בארצות הברית לבין ישראל. רמת המעורבות הגבוהה – ביקורתית או תומכת – מלמדת שהיהודים האמריקאים רואים את עצמם יותר ויותר כשותפים פעילים בעיצוב השיח הישראלי ולא כתומכים פסיביים. ככל שישראל ממשיכה לעבור שינויים מבחינה מדינית, בייחוד בסוגיות שמשפיעות במישרין על יהודי התפוצות – כגון פלורליזם דתי, ממשל דמוקרטי וזכויות מיעוטים – כך אפשר לצפות יותר שהקהילות היהודיות בארצות הברית ימשיכו לנווט את יחסיהן עם ישראל על בסיס הקשרים הרגשיים והשיקולים הפוליטיים כאחד. הנכונות למתוח ביקורת על ישראל, בפרט מצד הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, מדגישה יותר ויותר את הציפייה הגוברת לכך שלקולם של יהודי התפוצות יהיה תפקיד בעיצוב עתידה של מדינת ישראל. בעיני היהודים האמריקאים ישראל היא לא סתם ארץ רחוקה. ישראל היא מקום שהם מרגישים אליו חיבור ושייכות, מבחינה מדינית, תרבותית ומוסרית.

אפשר ללמוד הרבה מן ההבדלים בין הזרמים בשיח הביקורתי: הקהילות האורתודוקסיות־מודרניות הציגו בעקביות את הביקורת הפחותה ביותר על ישראל, אפילו בזמנים עתירי פולמוסים פוליטיים. עובדה זו מלמדת על תמיכה נחרצת ובלתי מתפשרת שלהן בישראל. בקהילות הקונסרבטיביות נראתה רמת ביקורת מתונה למדי, ואילו הקהילות הרפורמיות הציגו את הנכונות הגבוהה ביותר למתוח ביקורת על מדיניותה של ישראל בנושאים שונים. אלא שבשלושת הזרמים כאחד, השינוי שהתחולל אחרי 7 באוקטובר מלמד על אינסטינקט קהילתי רחב יותר: להתייצב מאחורי ישראל בזמנים של איום קיומי ולהעדיף את הערבות ההדדית על פני המחלוקת.

דפוסים אלה מסבירים באופן ברור יותר כיצד הקהילות היהודיות בארצות הברית מנווטות את יחסיהן עם ישראל. אומנם יש מקום לביקורת – בייחוד בזמנים של קרע בתוך ישראל עצמה – אבל המעורבות הזאת מושפעת עמוקות מאירועים חיצוניים. ברגעים של משבר ביטחוני, כמו אחרי מתקפת 7 באוקטובר, ניכרת חזרה לשיח המקדם אחדות ותמיכה, שמוכיח כי המעורבות הפוליטית של היהודים האמריקאים (כפי שהם מיוצגים בדרשות בבתי הכנסת) מתאזנת עם התחושה הבסיסית העמוקה אצלם של סולידריות עם ישראל.

ניתוח הביקורת על ישראל בדרשות: מיון לפי סוגיות ספציפיות

כעת נבחן את הביקורת שנמתחה על ישראל בדרשות הפוליטיות אחרי מתקפת 7 באוקטובר לפי תחומים ספציפיים. הנתונים מבליטים את ההבדלים בין הזרמים השונים בעיסוק בסוגיות מפתח שעלו בזמן המלחמה, ובהן הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה, החששות מפני פגיעה באזרחים והתכנון האסטרטגי של ישראל לעתיד. נושאים אלה עמדו במרכז השיח העולמי, ונוכחותם בדרשות – או היעדרם מהן – משקפים הבדלים אידאולוגיים נרחבים יותר בקרב הקהילות היהודיות בארצות הברית.¹⁴

הביקורת בסוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה¹⁵

רמת המעורבות הגבוהה ביותר בסוגיה זו נרשמה בדרשות בקהילות הרפורמיות – ב־13% מן הדרשות הביקורתיות הובעה דאגה בדבר המצב ההומניטרי ברצועה. בקהילות הקונסרבטיביות עסקו בנושא זה הרבה פחות (3%), ואילו בדרשות של הרבנים האורתודוקסים־מודרנים לא הייתה כל התייחסות ביקורתית לחוסר הסיוע ההומניטרי. מכאן שהקהילות הרפורמיות קשובות יותר מן האחרות לבעיה ההומניטרית שגרמה המלחמה, ממצא שעולה בקנה אחד עם הדגש הרב המושם בתנועה זו על ערכים פרוגרסיביים וזכויות אדם. מן המעורבות המינימלית בקרב הקונסרבטיבים והיעדרה המוחלט בקרב האורתודוקסים־מודרנים עולה כי בקהילות אלה יש נטייה פחותה להתייחס למלחמה במונחים הומניטריים או שהן מסכימות יותר עם עמדתה של ממשלת ישראל (הגבלת הסיוע).

הביקורת בסוגיית האבדות בעזה¹⁶

כאן נראה דפוס דומה: הרבנים הרפורמים הפגינו את רמת הדאגה הגבוהה ביותר – 31% מן הדרשות הביקורתיות עסקו בסוגיה זו. שלא כמוהם, 8% בלבד מן הרבנים הקונסרבטיבים ורק 6% מן האורתודוקסים־מודרנים נגעו בנושא. שונות זו מלמדת שבקהילות הרפורמיות ניתן לצפות להתחבטות רבה יותר בעניין ההשתמעות המוסרית של פעולות צה"ל לעומת חבריהם בקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות, הנוטים יותר להתמקד בהיבטים אחרים של הסכסוך. ייתכן שהמעורבות הפחותה בשתי הקבוצות האחרונות מלמדת שבקהילות הללו ביטחון ישראל נמצא במקום גבוה יותר בסולם העדיפויות מתוצאותיה ההומניטריות של המלחמה.

הביקורת על ישראל בסוגיה של היעדר אסטרטגיה ל"יום שאחרי" המלחמה¹⁷

הרבנים הרפורמים והרבנים הקונסרבטיבים עסקו בסוגיה זו בדרשותיהם במידה דומה – 16% ו־14% (בהתאמה). הרבנים האורתודוקסים־מודרנים לא נגעו בנושא זה כלל. הביקורת של הרפורמים ושל הקונסרבטיבים בסוגיית האסטרטגיה מלמדת כי קהילות אלה עסוקות לא רק בשיקולים אתיים, אלא גם בתוצאות המעשיות, המדיניות והצבאיות של המלחמה. האי־מעורבות של הרבנים האורתודוקסים־מודרנים בסוגיה זו מבליטה את העובדה שבקרב אנשי ונשות הזרם הזה הנימה הביקורתית כלפי המדיניות של ישראל פחותה.

ממצאים אלה מחדדים את ההבדלים בין הזרמים מבחינת העיסוק במורכבות של מדיניות ישראל בעיתות מלחמה. הדרשות בקהילות הרפורמיות היו הביקורתיות ביותר, בייחוד בסוגיות ההומניטריות והאתיות; עניין זה משקף את האידאולוגיה הכללית שלהן, ששמה דגש על זכויות אדם ועל אחריות מוסרית. בדרשות בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות, לעומת זאת, אין כמעט התערבות בנושאים אלה, מה שמאשש את מקומן כמרחבים של ערבות הדדית עם ישראל ותמיכה במדיניותה. הקהילות הקונסרבטיביות נמצאות באמצע הסולם: הבעת ביקורת בסוגיות האסטרטגיה והרג האזרחים בעזה אך הימנעות גורפת מן השיח ההומניטרי.

ההשלכות המקיפות יותר של הממצאים הללו משמעותיות להבנת היחסים בין ישראל לתפוצות. העיסוק הנרחב אצל התנועה הרפורמית בבעיה ההומניטרית מצביע על אפשרות למתחים עם ממשלת ישראל ומדיניותה, בייחוד בסוגיות של טוהר הנשק. היעדר הביקורת אצל האורתודוקסים־המודרנים ממצֵב אותם קרוב יותר לעמדות הימין בישראל, אגב הדגשת העמידה לצד ישראל יותר מאשר הביקורת. ואילו הקונסרבטיבים, אף כי הם ניצבים בתווך בין שני הקצוות הללו, קרובים יותר לגישה האורתודוקסית־מודרנית במובן זה שהם מקפידים לתמוך בנחישות בישראל אך בה בעת נותנים מקום לביקורת מדודה.

הביקורת בסוגיות ארוכות טווח

כמה מן ההתבטאויות הביקורתיות בדרשות הופיעו בתגובה ישירה לאירועים בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, אך אחרות משקפות מחלוקות עמוקות וממושכות המעצבות כבר שנים את השיח בנושא ישראל. דיונים אלה חורגים אל מעֵבר להקשר המיידי של המלחמה וקשורים לסוגיות מדיניוֹת וחברתיות נרחבות יותר המוסיפות להדהד באחדות מן הקהילות היהודיות בארצות הברית.
הניתוח שלהלן צולל לעומק ההתייחסות הביקורתית בשלושת הזרמים כלפי ההנהגה הפוליטית בישראל וכלפי סוגיות חברתיות בה. בחינת הדפוסים הללו מבהירה כיצד הדרשות בזרמים השונים מציירות את הנוף הפוליטי בישראל, מה מדאיג את חברות וחברי הקהילה בתחום החברתי ואיך התפתחו התמות הללו בתגובה לאירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם. מתוך כל אלו ניתן להבין טוב יותר כיצד תמורות גאופוליטיות משפיעות על מעורבות הדת בפוליטיקה ובחברה הישראלית.

הביקורת על ממשלת ישראל לפני ואחרי 7 באוקטובר

התפתחות הביקורת כלפי ממשלת ישראל בדרשות משקפת השתנוּת דינמית במעורבות הפוליטית של כל שלושת הזרמים. העצימות וההתמקדות של השיח הזה עברו במהלך השנתיים שלפני ואחרי 7 באוקטובר תנודות משמעותיות בתגובה להתפתחויות פוליטיות מרכזיות, כמו משבר הרפורמה המשפטית ופריצת המלחמה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר.¹⁸

בשנים 2023-2022, בתקופת היוזמות השנויות במחלוקת לביצוע רפורמה משפטית, נהייתה מתיחת הביקורת על ממשלת ישראל תמה בולטת בדרשות בקהילות היהודיות בארצות הברית. בקהילות הרפורמיות נצפתה רמת הביקורת הגבוהה ביותר: ב־86% מן הדרשות הפוליטיות הובעה דאגה למשטר בישראל. גם בקהילות הקונסרבטיביות עסקו בהרחבה בסוגיה זו, וביקורת על הממשלה הובעה ב־59% מן הדרשות. אפילו בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות, שאצלן נדיר בדרך כלל לשמוע ביקורת על ההנהגה הישראלית, הגיעה רמת המעורבות בנושא זה ל־14%. מממצאים אלה עולה כי המאמצים להחלת הרפורמה המשפטית, שבעיני רבים הייתה איום על היסודות הדמוקרטיים של ישראל, היכו גלים בקהילות היהודיות בארצות הברית והובילו בדרשות למעורבות פוליטית ניכרת.
אולם השיח השתנה עם פרוץ המלחמה שבאה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר. בקהילות הרפורמיות עדיין הובעה בדרשות ביקורת של ממש על הממשלה, אך זו צנחה לרמה של 55%, כלומר חל כּיוּל מחדש של סדרי העדיפויות. בקרב הקונסרבטיבים נרשמה ירידה חדה אף יותר: רק ב־19% מן הדרשות עדיין הושמעו ביטויי הדאגה בעניין מדיניות הממשלה. בניגוד לכך, דווקא בדרשות הרבנים האורתודוקסים־מודרנים זינקה רמת הביקורת על הממשלה ל־38%. מדובר בשינוי ממשי בקרב הקהילות הללו, שקודם לכן נהגו לתמוך בנחישות בהנהגה הישראלית וכעת החלו להביע תסכול מאופן ניהול המלחמה בידי הממשלה.

ההשתמעות הרחבה: השפעתם של משברים על השיח הפוליטי

הזינוק בביקורות על הממשלה בזמן משבר הרפורמה המשפטית מדגים את הדאגה העמוקה בקרב הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בנוגע לצביונה הדמוקרטי של ישראל וההשפעה ההולכת וגדלה של המפלגות הדתיות בממשלה. עם זאת, הפחתת הביקורת אחרי פרוץ המלחמה מראה שברגעים של משבר קיומי, האחדות והביטחון הלאומי תופסים בדרך כלל עדיפות על פני המחלוקות בענייני הפוליטיקה הפנימית.

מנגד, מרתק לראות את העלייה ברמת הביקורת בקרב האורתודוקסים־המודרנים. לאורך השנים בלטו הקהילות האורתודוקסיות־מודרניות בתמיכתן האיתנה בהנהגת ישראל. העובדה שכעת כמעט 40% מן הדרשות בזרם זה שיש בהן זיקה פוליטית מכילות מידה מסוימת של ביקורת על הממשלה מלמדת על התסכולים שצפו ועלו אפילו בקרב בסיס התמיכה המסורתי הזה. שינוי זה עשוי לשקף מורת רוח מהתנהלות הממשלה בעת מלחמה, ובכלל זה בסוגיות כגון מוכנות הצבא והחלטות אסטרטגיות מקיפות במהלך העימות הנוכחי.

הכיול מחדש של סדר העדיפויות בשיח היהודי־אמריקאי

שינויים אלה בשיח המאפיין את הדרשות הם סימן לַנזילוּת במידת המעורבות של יהודי ארצות הברית בפוליטיקה הישראלית. אף כי תקופות של מחלוקות מדיניוֹת כמו משבר הרפורמה המשפטית עשויות לעורר ביקורות סוערות, רגעים של משבר קיומי מסיטים על פי רוב את השיח לעבר תמות של ערבות הדדית יהודית. בה בעת, לנוכח הופעת הביקורת בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות אחרי טבח 7 באוקטובר נשאלות שאלות כבדות משקל על הימשכותה של מגמה זו לאורך זמן. האם ההתחברות החדשה לביקורת על הממשלה תיוותר בעינה או שמא היא תפנה את מקומה ברגע שישכך החשש המיידי המתעורר בתקופות לחימה? כך או כך, הממצאים הללו מדגישים עד כמה השיח הפוליטי בקהילות היהודיות בארצות הברית מושפע הן ממחויבות אידאולוגית והן מאירועים חיצוניים.

הביקורת על ההנהגה בישראל: נתניהו ובן גביר

השיח בעניין ההנהגה בישראל, ובפרט בעניין ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנהיג הימין הקיצוני איתמר בן גביר, עבר תמורות ניכרות בין התקופה שלפני מתקפת 7 באוקטובר לתקופה שאחריה. אומנם גם לפני המלחמה נמתחה ביקורת על שני המנהיגים, אולם אחרי שהיא פרצה השתנו מאוד דפוסי המעורבות באופן שמשקף את השתנות סדרי העדיפויות בזרמים היהודיים.

הביקורת על בנימין נתניהו¹⁹

הביקורת על איתמר בן גביר

הגישות המנוגדות לנתניהו ולבן גביר

בתקופת הרפורמה המשפטית שלפני המלחמה נמתחה רוב הביקורת על בנימין נתניהו בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. קולם של הרבנים הרפורמים נשמע חזק במיוחד – 33% מן הדרשות הפוליטיות שלהם הכילו ביקורת עליו, ומורת הרוח שהפגינו הקונסרבטיבים כלפיו הגיעה לשיעור של 14%. בולט לעין שהרבנים האורתודוקסים־מודרנים נמנעו לחלוטין מכל ביקורת ישירה על נתניהו בשקפם נטייה נרחבת בקהילות שלהם לתמיכה איתנה במנהיגותו.

איתמר בן גביר,²⁰ לעומת זאת, משך אליו ביקורת אחידה יותר. גם כאן הרפורמים צעדו בראש; חששותיהם באשר לרטוריקה ולמדיניות של בן גביר הובעו ב־32% מן הדרשות שלהם, לעומת 21% אצל הקונסרבטיבים. הרבנים האורתודוקסים־מודרנים, שלא כמו בהקשר של נתניהו, הביעו חששות מבן גביר וביקורת זו או אחרת עליו ב־14% מדרשותיהם ובכך אותתו שאפילו במעגלים הדתיים בעלי הנטייה הימנית יותר אין מקבלים את סגנונו הפולמוסי הבוטה.

השיח הפוליטי השתנה באופן ניכר אחרי 7 באוקטובר, והסתמנו דפוסים מובחנים בהתייחסות לנתניהו ולבן גביר. נתניהו נשאר רלוונטי ודמותו המשיכה ללבות ויכוחים, אבל חל שינוי באופי הביקורת. הרבנים הרפורמים המשיכו להשמיע את קולם ברמה, אם כי שיעור הביקורת בדרשותיהם ירד במקצת (28%), ואילו בקרב הקונסרבטיבים צנח שיעור הביקורת ל־3% בלבד, משמע מרכז תשומת הלב עבר מסוגיות פוליטיות לאחדות לאומית. השינוי הבולט ביותר התחולל בדרשות של הרבנים האורתודוקסים־מודרנים, שקודם לכן לא ביקרו את נתניהו כלל וכעת ביקרו אותו ב־19% מדרשותיהם. שינוי זו תואם את השינוי המוצג בתרשימים לעיל בעניין ביקורתם של האורתודוקסים־מודרנים על ממשלת ישראל אחרי 7 באוקטובר. הדבר מצביע על מורת רוח גוברת והולכת בקרב הקהילות הללו, וזו מתקשרת ככל הנראה לתסכול מדרך הניהול של נתניהו את המלחמה ומהשלכותיה של דרך זו.

בניגוד לכך, הביקורת על בן גביר פחתה בחדות בכל הזרמים. בקרב הרפורמים, שקודם לכן עסקו בתפקודו בשיעור דומה לעיסוקם בנתניהו, ירד שיעור הביקורת בדרשות ל־5% בלבד. אצל הקונסרבטיבים הוא צנח ל־3%, וגם בדרשות הרבנים האורתודוקסים־מודרנים, שלפני המלחמה הושמעה בהם ביקורת רבה, הוא ירד כעת עד ל־6%. הביקורת על בן גביר נעלמה אפוא כמעט לגמרי, ומכך ניתן להבין כי המלחמה עיצבה מחדש את סדרי העדיפויות והסיטה את הזרקור מן הוויכוחים בענייניה הפנימיים של ישראל אל הדאגות הביטחוניות הכוללות. הירידה החדה בביקורת עשויה גם להצביע על אפקט ההתייצבות בעיתות משבר מאחורי מנהיגי הימין, ולכן אישים כמו בן גביר, שהמדיניות הביטחונית שלו מתאפיינת ביד קשה, מעוררים מחלוקת פחותה בשיח הדתי.
ההשתמעות הרחבה: הכיול מחדש של השיח הפוליטי בדרשות היהודיות בארצות הברית
הממצאים לעיל חושפים כמה מגמות מעניינות במעורבות של שלושת הזרמים בפוליטיקה הישראלית. העובדה שנתניהו ממשיך למשוך אליו אש – גם כאשר הזרקור מופנה לכיוונים אחרים – היא סימן לכך שמנהיגותו מוסיפה להיות שנויה במחלוקת בתנועות היהודיות השונות. עם זאת, מן הביקורת החדשה שהתגלתה בדרשות האורתודוקסיות־מודרניות עולה שהמלחמה יצרה בקיעים אפילו בקרב בסיס התמיכה המסורתי של נתניהו.

אשר לבן גביר, הפיחות החד בביקורת כלפיו מצביע על הערכה מחודשת של סדרי העדיפויות בקהילות היהודיות. התפקיד השנוי במחלוקת שהוא ממלא בפוליטיקה הישראלית, שקודם לכן היה מוקד לדיונים סוערים, שוב אינו תופס מקום כה מרכזי אחרי מתקפת 7 באוקטובר.
סיכומו של דבר, השיח המשתנה סביב נתניהו ובן גביר ממחיש כיצד בכוחם של משברים קיומיים לעצב מחדש את המעורבות הפוליטית של הקהילות היהודיות בארצות הברית. המלחמה לא רק הפנתה את דאגות הקהילה לעבר הביטחון והאחדות, אלא גם שינתה את הדינמיקה של הביקורת הפוליטית, בייחוד בתנועה הקונסרבטיבית ובתנועה האורתודוקסית־מודרנית. ככל שהמצב המורכב בישראל יוסיף להתפתח, כך יהיה חשוב לעקוב ולראות אם התמורות הללו נמשכות או שהביקורת על ההנהגה בישראל תלבש צורות חדשות עם התמשכות הסכסוך.

הביקורת בנושא המדיניות של גיוס חרדים

התרשים הבא מציג נתונים על החלק היחסי של הביקורת בדרשות בנושא גיוס החרדים לצה"ל.²¹ חשוב לומר שניתוח זה משקף את הביקורת בסוגיה זו לאורך זמן, ולאו דווקא בתגובה לאירוע ספציפי כגון מתקפת 7 באוקטובר. טווח הנתונים מתחיל ביום 7 באוקטובר 2021 ומסתיים ביום 7 באוקטובר 2024, והוא מצייר תמונה ברורה של שכיחות הופעת הנושא בשיח בבתי הכנסת בפרק זמן זה.

הנתונים מראים כי הסוגיה של גיוס החרדים, שהיא מוקד של מחלוקות פוליטיות וחברתיות בישראל זה שנים, נוכחת בשיח של הקהילות היהודיות־אמריקאיות באופן שולי בלבד. אפשר היה לצפות שנושא טעון שכזה יתפוס מקום בולט יותר בדרשות המותחות ביקורת על מדיניות ישראל בעניינים שונים, אך המציאות אחרת לגמרי; נדיר למצוא בדרשות של שלושת הזרמים שנבדקו התייחסות לנושא הפּטוֹר שהחרדים בישראל מקבלים מן הגיוס לצה"ל.

השתיקה בעניין זה רועמת. היא מראה שלמרות שיהודי ארצות הברית מעורבים באתגרים הפוליטיים והאתיים הרבים שמדינת ישראל מתמודדת עימם, שאלת השירות הצבאי של החרדים לא נמצאת בראש מעייניהם. אולי מבחינת הקהילות הללו, ובייחוד הרפורמים והקונסרבטיבים, סוגיות של פלורליזם דתי, דמוקרטיה וצדק חברתי במובנן הרחב עולות בחשיבותן על הדיון הישראלי הפנימי הספציפי הזה. וכך נותרת המחלוקת המרה והממושכת, שמעסיקה מאוד את הישראלים, מחוץ לסולם העדיפויות המכתיב את הדיון מחוץ לישראל בענייני העם היהודי.

הביקורת בנושא זכויות הלהטב"ק בישראל

התרשים שלהלן ממחיש את השינוי בתדירות הביקורת בדרשות על עמדת ישראל בעניין הזכויות של קהילת הלהטב"ק בשלושה פרקי זמן: ממשלת האחדות של בנט ולפיד (2022-2021), המחאות נגד הרפורמה המשפטית (2023-2022) ופרק הזמן שאחרי מתקפת 7 באוקטובר (2024-2023).²³ התרשים מבהיר את מעורבותן של הקהילות היהודיות משלושת הזרמים בסוגיה זו ומאפשר לראות כיצד השתנה המיקוד בתגובה לאירועים פוליטיים וביטחוניים נרחבים יותר.

הנתונים חושפים דפוס ברור: לפני שהרפורמה המשפטית השתלטה על תשומת הלב הייתה הביקורת בנושא זכויות קהילת הלהטב"ק בישראל נוכחת אבל היא הייתה מתונה יחסית, בייחוד בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. הסוגיה קיבלה תנופה בעת המחאות נגד הרפורמה המשפטית ושיקפה חרדה גוברת מפני הכיוון שהדמוקרטיה הישראלית צועדת אליו ודאגה מפני התרחבות ההשפעה הדתית על הפוליטיקה ועל החברה בישראל. המעורבות בנושא זה בדרשות הרבנים הרפורמים גדלה פי שניים ויותר, וגם בקרב הקונסרבטיבים נרשם גידול ניכר. לעומת זאת, בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות נעדרה הסוגיה לחלוטין מן הדרשות גם בתקופה זו.
אלא שהמגמה הזאת לא החזיקה מעמד זמן רב. עם פרוץ מלחמת 7 באוקטובר נעלמו הדיונים בנושא זכויות הלהטב"ק בישראל כמעט לחלוטין מן הדרשות בבתי הכנסת. העיסוק בנושא גם אצל הרפורמים וגם אצל הקונסרבטיבים פחת בחדות, כלומר הזרקור הוסט מן הסוגיות החברתיות בישראל לדאגות הגדולות יותר בעניין ביטחונה והישרדותה. הרבנים האורתודוקסים־מודרנים, שמלכתחילה לא נדרשו לסוגיה זו, המשיכו לשמור על שתיקה.

השתלשלות עניינים זו מלמדת רבות על הדינמיקה ביחסן של הקהילות היהודיות לישראל. נראה שהקהילות הליברליות מבקרות את מדיניותה של ישראל בנושא זכויות הלהטב"ק בעיקר כאשר מה שעומד על הפרק הוא מצבה של ישראל כדמוקרטיה. בעיתות שלום צפה ועולה סוגיית הלהטב"ק כנושא חשוב לדאגה בייחוד בקהילות הרפורמיות, הרבה יותר מן הסוגיה של גיוס החרדים. הדגש הזה משקף את סדר העדיפויות הנרחב בחברה האמריקאית הפרוגרסיבית, שנותנת משקל רב לזכויות אדם. מתברר שהשאלה אם ישראל תישאר דמוקרטיה המקפידה על זכויות אדם מעניינת את הקהילות הללו הרבה יותר משמעניינים אותן ויכוחים פנימיים דוגמת שירות החרדים בצבא. אבל כשישראל מתמודדת עם משבר לאומי־ביטחוני, הביקורות בנושא זכויות הלהטב"ק מְפַנות את מקומן לדאגות קיומיות יותר. היעדר השיח בנושא זכויות הלהטב"ק בדרשות הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מאשש את הקביעה שסוגיה זו אינה מוצאת הד בקהילות הללו, שלא כמו בקהילות הפרוגרסיביות יותר.

הביקורת בנושא אלימות מתנחלים

התרשים הבא מתאר את ההתייחסות בשיח היהודי הליברלי לאלימות של מתנחלים וממחיש את הבדלי ההתמקדות בנושא בשלוש תקופות מובחנות: ממשלת האחדות של בנט ולפיד (2022-2021), המחאות נגד הרפורמה המשפטית (2023-2022) והתקופה שאחרי מתקפת 7 באוקטובר (2024-2023). התרשים מבהיר את מידת המעורבות הביקורתית בסוגיה זו לאורך זמן.

אלימות המתנחלים התבלטה כדאגה העיקרית, בייחוד בקרב הקהילות היהודיות הפרוגרסיביות, בתקופת המחאות נגד הרפורמה המשפטית והמשיכה לעורר ביקורת אחרי 7 באוקטובר. לפני תקופת המחאות נגד הרפורמה המשפטית נשמעה ביקורת על אלימות של מתנחלים בעיקר בקהילות הרפורמיות, שם 20% מן הדרשות הביקורתיות התייחסו לנושא. לעומת זאת, בקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות לא עסקו בנושא זה כלל.

שינוי חד התחולל בתקופת המחאות נגד הרפורמה המשפטית. אצל הרפורמים זינקה הביקורת על אלימות מתנחלים ל־46% מן הדרשות. שיעור זה משקף את הדאגה הגוברת לצביונה של ישראל באופן כללי ולהשפעות הרפורמה על הערכים הדמוקרטיים שלה. גם בקהילות הקונסרבטיביות עלתה רמת הביקורת, אם כי באופן מתון, עד 17%. בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות המשיכו לשמור על שתיקה בנושא.

אחרי מתקפת 7 באוקטובר ותחילת המלחמה בעזה השתנה השיח שוב. הביקורת בנושא אלימות המתנחלים צנחה בקהילות הרפורמיות (27%) וירדה ירידה קלה בקהילות הקונסרבטיביות (14%); אומנם הסוגיה לא נעלמה מן הדרשות, אך הדאגות הביטחוניות הבוערות והדיונים הנרחבים בענייני המלחמה האפילו עליה. מעניין שבאותו זמן, לראשונה, נרשם עיסוק בנושא זה בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות: 6% מן הדרשות הביקורתיות הכילו התייחסות לאלימות מתנחלים. זהו רגע נדיר של מחלוקת בחוגים האורתודוקסיים־מודרניים, ואולי הוא משקף חששות לגבי חלקם של המתנחלים בהחרפת המתחים או בסיבוך האסטרטגיה הצבאית של ישראל.

באופן כללי, הנתונים מלמדים שבקהילות היהודיות הליברליות מתבוננים באלימות המתנחלים דרך המשקפיים של ערכי הדמוקרטיה, המתחדדים בעיתות של סערות פוליטיות דוגמת המחאות נגד הרפורמה המשפטית. לעומת זאת, בעת משברים לאומיים וביטחוניים השיח בסוגיה מתמעט, אך לא נעלם לגמרי. העובדה שהנושא של אלימות מתנחלים הופיע לראשונה בדרשות הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מסמנת אפשרות של שינוי. ייתכן שאפילו בחוגים לא ביקורתיים יתחילו להתחבט בשאלת ההשלכות של מדיניות ההתנחלויות והשפעתה הנרחבת על יציבותה של ישראל.

כל נושאי הביקורת שנותחו – סיכום