החטופים בעזה

מאז מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 תפסה סוגיית החטופים מקום מרכזי בשיח הציבורי, באקטיביזם הפוליטי ובלב העם היהודי ברחבי העולם. עם זאת, כאשר בוחנים את הדרשות בבתי הכנסת בנושא ישראל – המרחבים שבהם ניתן ביטוי לערכי מוסר, דת וקהילה – מתגלה תמונה מורכבת ואולי גם לא צפויה.²⁴

ניתוח הדרשות שעניינן ישראל חושף הבדלים ברורים בגישות הזרמים. הרבנים הקונסרבטיבים התייחסו לחטופים בעזה בתדירות הגבוהה ביותר, ב־20% מהדרשות. מעט אחריהם בדירוג נמצאים הרבנים הרפורמים, שהתייחסו לנושא זה ב־17% מדרשותיהם. מספר האזכורים הקטן ביותר נרשם בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות – 11%. לנוכח מרכזיות הסוגיה בשיח הישראלי והיהודי בעולם כולו, המסקנה היא שמדובר ברמת מעורבות נמוכה מהצפוי, והדבר מעלה שאלות מעניינות בדבר תיעדוף הנושאים הפוליטיים וההומניטריים המוצגים במסגרות הדתיות בזרמים השונים.

הפסקת אש

מתחילת המלחמה בין ישראל לעזה ב־7 באוקטובר 2023 שלטו הדיונים בנושא הפסקת אש בדיפלומטיה הבינלאומית, בכיסוי התקשורתי ובקמפיינים לקידום העניין. אבל מבדיקת הדרשות בנושא ישראל בבתי הכנסת האורתודוקסיים־מודרניים, הקונסרבטיביים והרפורמיים מצטיירת במפתיע מגמה אחרת. על אף הדיונים הסוערים בנושא זה בכל העולם, ההתייחסות אליו בדרשות היהודיות זעומה למדי.

הנתונים מראים שרוב האזכורים של הפסקת האש היו בדרשות של הרבנים הרפורמים, אבל אפילו הם התייחסו לנושא רק ב־4% מדרשותיהם שנגעו לישראל. אצל האורתודוקסים־מודרנים הוזכר הנושא ב־2% מן הדרשות, ושיעור האזכורים הנמוך ביותר נרשם בקרב הקונסרבטיבים – 1% בלבד. כלומר, אף שהרבנים נדרשים למגוון היבטים של העימות, הקריאות להפסקת אש אינן נושא דומיננטי בשיח הדתי. לתופעה זו שני הסברים אפשריים. הסבר אחד הוא שהרבנים מנווטים בזהירות בין הרגישויות של חברי הקהילה ונמנעים מלהתייחס במישרין לנושא של הפסקת אש בהתחשב בהבדלי ההשקפות הקיצוניים בקהילות שלהם. לנוכח קשת הדעות המגוּונת – החל בתמיכה נחרצת בפעולות צה"ל וכלה בקריאות להנמיך את גובה הלהבות – הרבנים מסתייגים מהעלאת סוגיות שעלולות ליצור פילוג בין החברות והחברים בקהילה. הסבר אפשרי נוסף עשוי להיות רצונם של הרבנים להיות מתואמים עם הארגונים היהודיים הממוסדים, שרבים מהם אינם מציבים את הפסקת האש בראש סדר העדיפויות במסרים שהם מעבירים לציבור. תחת זאת, ארגונים אלה מתמקדים בהיבטים אחרים של המלחמה, כגון תמיכה בביטחון ישראל וטיפול בבעיות ההומניטריות.

מעורבות מצומצמת זו בדיונים על הסוגיה של הפסקת אש עומדת בניגוד לאזכורים הרבים יחסית של נושאים אחרים, כגון הסיוע ההומניטרי לעזה, מצוקת החטופים והחוק הבינלאומי. מכאן שגם אם הרבנים נותנים מקום להיבטים אחרים של המשבר ההומניטרי, הם לא בהכרח כורכים זאת עם ההתלבטות הכללית בנושא הפסקת האש.

אזכורי החטופים ואזכורי נושאים פוליטיים אחרים – השוואה

כדי להבין את המגמות הללו במלואן יש להשוות את הדיונים בנושא משבר החטופים לדיונים בנושאים אחרים טעונים פוליטית, כגון הסיוע ההומניטרי, אובדן חיי אזרחים עזתים והחוק הבינלאומי.

התרשים ממחיש באיזו מידה הרבנים עוסקים בדרשותיהם אחרי מתקפת 7 באוקטובר בסוגיות פוליטיות והומניטריות. המגמה המפתיעה ביותר היא ההתמקדות הגורפת במשבר החטופים, ששולט בדיון בכל שלושת הזרמים. הרבנים הקונסרבטיבים מזכירים את הנושא יותר מהאחרים, ב־20% מהדרשות, אחריהם הרפורמים עם 17%, ולבסוף האורתודוקסים־המודרנים עם 11%.
נוסף על סוגיית החטופים, הרבנים הרפורמים בולטים במעורבות הנרחבת שלהם בנושאים טעונים פוליטית. הסיוע ההומניטרי נמצא במקום השני, עם אזכורים ב־13% מהדרשות, והפסקת האש והחוק הבינלאומי מוזכרים ב־4% מהן. הרג האזרחים בעזה זוכה לתשומת לב ב־1% מהדרשות. לעומתם, הרבנים הקונסרבטיבים, שאומנם מתמקדים יותר מאחרים בנושא החטופים (20%), עוסקים בסיוע ההומניטרי ב־4% מדרשותיהם, בהפסקת האש ובאובדן חיי האזרחים ב־1% (כל נושא) ואינם נוגעים כמעט בנושא החוק הבינלאומי. הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מציגים את ההתמקדות הצרה ביותר: נושא החטופים דומיננטי ב־11% מהדרשות, עם מעט מאוד אזכורים של הפסקת האש (2%), הסיוע ההומניטרי והרג אזרחים (1% כל אחד). החוק הבינלאומי נעדר כליל מן הדרשות בקהילות האורתודוקסיות־מודרניות.

ממגמות אלה עולה כי בכל זרם מתבוננים בסוגיות הללו דרך עדשה ספציפית. הרבנים הרפורמים משקפים את החשיבות הרבה שהם מייחסים לסוגיות אתיות, הומניטריות וחוקיות ומשלבים בדרשותיהם מנעד רחב יותר של דיונים פוליטיים. הרבנים הקונסרבטיבים אומנם מתמקדים בעיקר בסוגיית החטופים, אך מציגים מעורבות מסוימת בסוגיות ההומניטריות. הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מתמקדים כמעט אך ורק בחטופים ונמנעים בדרך כלל מלהיכנס לוויכוחים פוליטיים רחבים יותר או הומניטריים. התפלגות זו שופכת אור על הדרכים השונות שבהן הקהילות היהודיות מפרשות ומתעדפות היבטים של העימות בין ישראל לחמאס בשיח הציבורי שלהן, שמושפע מהשקפות תאולוגיות, מציפיות קהילתיות ומהשתייכות אידאולוגית. וכך, בשעה שהקהילות הרפורמיות משקפות מנעד רחב יותר של סוגיות הומניטריות וחוקיות, הקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות מתרכזות יותר במשבר החטופים.²⁵

מסרים חיוביים

בדקנו גם את נושא המסרים החיוביים המועברים בדרשות הרבנים בשלוש השנים הנדונות. ניתוח הנוכחות של תמות שונות בכל 4,302 הדרשות ממחיש כיצד שמים דגש בשלושת הזרמים על תמות מרכזיות המשקפות את הערכים ואת ההעדפות של זרמים אלו. התרשימים מבהירים את השוני בדגשים ומאפשרים התבוננות השוואתית על האופן שבו כל זרם מתחבר ומתייחס לתמות הללו.²⁶

• חיזוק הקשרים עם ישראל. הדרשות בקטגוריה זו מקדמות קיום קשר עם ישראל במגוון דרכים. יש בהן המדגישות את החיבור הרוחני והדתי של העם היהודי לארץ ישראל ומאששות את תפקידה המרכזי של הארץ באמונה ובמורשת היהודית, ויש בהן המעודדות תמיכה פעילה בישראל על ידי דיבור גלוי על זכותה להתקיים, ביטויי סולידריות או ביקורים בארץ. רבות מן הדרשות ממסגרות את ישראל ככוח מְאחֵד של יהודי כל העולם.

• סובלנות. הדרשות בקטגוריה זו מבליטות את חשיבות הערכים של קבלה, שלום ודו־קיום. הן מקדמות מתן כבוד לאחרים, ללא הבדל אמונה או רקע, וקוראות לאחדות בין הקהילות והזרמים ביהדות. רבות מדרשות אלה גם מושיטות יד אל מחוץ למעגלים היהודיים הפנימיים ומטיפות לקשרים בין־דתיים ולהבנה רב־תרבותית כאמצעי להקמת יחסי ידידות עם קהילות לא יהודיות.

• אימוץ המסורת היהודית. בדיונים אלה מודגשת החשיבות שבקיום המנהגים היהודיים והשמירה על המורשת והזהות היהודית. רבות מן הדרשות בקטגוריה זו דוחקות בחברי הקהילה לקיים מצוות, למשל לשמור שבת וכשרות ולהשתתף בתפילות דרך קבע. אחרות מתמקדות בהעמקת ההערכה לתרבות ולהיסטוריה, בחיזוק הזהות היהודית ובלמידת תורה ומחשבת ישראל. יש גם דגש בולט על העברת המסורות היהודיות לדורות הבאים על מנת להבטיח את המשכיות האמונה ודרך החיים היהודית.

• חמלה וערבות הדדית. ערכים אלה תופסים מקום מרכזי בחלק גדול מן הדרשות, המתמקדות בחסד, באמפתיה ובאחריות קהילתית. קריאות למעשי צדקה ועזרה לנזקקים מופיעות תדיר בדרשות אלה, כמו גם מסרים המדגישים את החשיבות שבהושטת יד מסייעת לחברים בקהילה בשעת צרה. פעמים רבות מוזכרת החשיבות של חסד ואמפתיה באינטראקציות יומיומיות לצד ערכי ההתנדבות והשירות בקהילה. בתקופות קשות הדרשות מרוממות את הצורך באחדות ובעוצמה קולקטיבית ומזכירות לחברות וחברי הקהילה את החשיבות של התייצבות מלוכדת מול אתגרים.

ניתוח התמות הללו עוזר להבין כיצד הקהילות היהודיות מנצלות את הדרשות לחיזוק הערכים הדתיים, האחדות החברתית ולהעמקת היחסים המתמשכים עם ישראל. בשלושת הזרמים נשזרות בדרשות הכְוונה רוחנית, תמיכה קהילתית ומחויבות להמשכיות העם היהודי בדרכים המוצאות הד בקרב הקהלים שלהם.

ניתוח התרשימים מסייע להבין לעומק את ההבדלים בתיעדוף תמות שונות בקהילות בשלוש השנים האחרונות.

אחד הממצאים המפתיעים הוא השוני בדגשים על חיזוק הקשרים עם ישראל. הקהילות הרפורמיות מדגישות תמה זו פחות מכול, רק ב־20% מן הדרשות, ואילו בקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות מוקדשת לכך תשומת לב גדולה בהרבה – 35% ו־41% (בהתאמה). ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הנטיות האידאולוגיות הכלליות של שלושת הזרמים: הזרם הרפורמי, שמרבה להיכנס לשיח ביקורתי כלפי ישראל, מתמקד פחות במסר הציוני לעומת שני הזרמים האחרים, שמפגינים מחויבות ברורה יותר לחיזוק הקשרים עם ישראל.

הסובלנות מתגלה כתמה מרכזית. בתחום זה מובילות את השיח הקהילות הרפורמיות (65%), אחריהן הקונסרבטיביות (54%) ולבסוף האורתודוקסיות־מודרניות (47%). מגמה זו משקפת את הגישה הפילוסופית הכללית של הזרם הרפורמי, שמציב את השילוב ואת הצדק החברתי בראש סולם העדיפויות. מעֵבר לדגש החזק על נושא זה בקרב הרפורמים, הנתונים מוכיחים שהסובלנות היא תמה מרכזית בשלושת הזרמים, משמע היא ערך יסוד בשיח הדתי היהודי.

אימוץ המסורת היהודית בולט כנושא מאחֵד בשלושת הזרמים, עם רמות מעורבות גבוהות: 73% בדרשות הרבנים הרפורמים ו־78% הן אצל הקונסרבטיבים והן אצל האורתודוקסים־המודרנים. למרות ההבדלים התאולוגיים והאידאולוגיים, המסורת היהודית ממשיכה אפוא לתפוס מקום מרכזי בשיח הדתי בשלושת הזרמים שבדקנו. אפילו בקהילות הרפורמיות, שלא פעם נחשבות לגמישות מבחינת קיום אורח חיים יהודי, עדיין מושם דגש מובהק על המורשת הדתית ועל ההמשכיות.
גם המסרים של חמלה ותמיכה הדדית רוֹוחים בשלושת הזרמים בשיעורים דומים יחסית: 74% אצל הרפורמים ו־69% אצל הקונסרבטיבים ואצל האורתודוקסים־מודרנים. מכאן שבלי קשר לזיקה פוליטית או תאולוגית, הקהילות היהודיות מתעדפות ערכים של חסד ואחריות קהילתית, בייחוד בשעות קשות. הבלטת הנושא במידה כמעט שווה בשלושת הזרמים מאירה את החשיבות האוניברסלית של החמלה ביהדות ומאששת את תפקידה המרכזי בשיח הדתי.

ההשתמעויות הרחבות של הממצאים

1. הזרם הרפורמי מתעדף ערכים חברתיים על פני מדינת ישראל. דרשות הרבנים הרפורמים עוסקות בסובלנות (65%) ובחמלה (74%) הרבה יותר משהן עוסקות בחיזוק הקשרים עם ישראל (20%). כלומר, הקהילות הרפורמיות מייחסות חשיבות רבה יותר לערכים אתיים ולצדק חברתי מאשר למסרים ציוניים, שלא כמו הקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות, שאצלן ישראל ממלאת תפקיד מרכזי יותר.
2. הקהילות הקונסרבטיביות והאורתודוקסיות־מודרניות שמות דגש רב יותר על הנושא הציוני. בדרשות של הרבנים הקונסרבטיבים ושל הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מופיעים מסרים חיוביים בנוגע לישראל כמעט פי שניים מאשר אצל הרבנים הרפורמים. ממצא זה משקף מחויבות אידאולוגית חזקה יותר לציונות בקרב שתי הקהילות הללו.
3. המסורת היהודית כחוט מקשר המשותף לשלושת הזרמים. חרף ההבדלים התאולוגיים והפוליטיים, כל שלושת הזרמים שמים דגש על המסורת היהודית ושלושתם מתייחסים אליה ביותר מ־70% מכלל הדרשות. ממצא זה מבליט את תפקידן של הזהות היהודית ושל ההמשכיות ההיסטורית כרכיבים משותפים המלכדים יחד את כל הזרמים.
4. חמלה וסובלנות כערכי יסוד. מסרים של חמלה ותמיכה הדדית מופיעים רבות בכל שלושת הזרמים היהודיים, ולמרות המחלוקות האידאולוגיות – חשיבותן של האכפתיות לקהילה והערבות ההדדית עומדת איתן.

"עלייה" (Aliyah)

מניתוח הדרשות הנוגעות לישראל שמתייחסות לעלייה לישראל מצטיירות הדרכים המגוונות לעיסוק ברעיון זה בכל זרם. בולטת במיוחד העובדה שנושא העלייה מוזכר רק לעיתים נדירות בכל שלושת הזרמים, עם הבדלים קטנים בלבד ביניהם.

הרבנים האורתודוקסים־מודרנים מתייחסים לנושא בשכיחות הגבוהה ביותר, והוא מופיע ב־6.1% מן הדרשות שלהם. מעט אחריהם נמצאים הקונסרבטיבים – עם 5.7%, ולבסוף הרפורמים – עם 3.5%. נכון שהיסטורית הקהילות האורתודוקסיות־מודרניות היו מחוברות יותר לציונות ולעלייה, אך המספרים הללו מעידים שבפועל, העלייה היא לא מוקד מרכזי בדרשות אצל אף אחד מן הזרמים. נראה שהקהילות היהודיות לכל רוחב הקשת, בלי קשר לעמדותיהן האידאולוגיות בסוגיית ישראל, מעדיפות לדון בהיבטים אחרים של החיים היהודיים במקום לקדם הגירה; במקום לשים דגש על עלייה לארץ, רוב הדרשות מתמקדות בחיזוק הקשרים עם ישראל בדרכים אחרות. כלומר, יהודי התפוצות – ללא הבדלי השתייכות לזרם – מכירים בחשיבותה של ישראל, אבל לא בהכרח תופסים את העלייה ארצה כיעד דחוף או חיוני.

ממצאים אלה שופכים אור על מורכבותה של הזהות היהודית בתפוצות: למרות שישראל היא מוקד מרכזי להתייחסות, העלייה היא לא מן הנושאים המובלטים במסרים בקהילות הדתיות בקרב יהדות ארצות הברית. הקהילות היהודיות בכל שלושת הזרמים שנבדקו, על אף ההבדלים האידאולוגיים ביניהן, מושקעות אפוא בעיקר בקיום חיים יהודיים תוססים מחוץ לישראל ובתוך כך מטפחות קשרים איתנים עם המדינה היהודית.