הישגי ישראל וארה"ב במלחמה רבים, אך סון טסו צדק כשאמר שטקטיקה ללא אסטרטגיה היא הרעש שלפני התבוסה.
בחלוף שלושה שבועות של מלחמת איראן השנייה, ישראל וארה"ב יכולות להצביע על הישגים אופרטיביים יוצאי דופן, בחסות מתקפת הפתע ושילוב הכוחות ההיסטורי ביניהן. עלי חמינאי, האדריכל של התכנית להשמדת ישראל, נהרג כבר ביום הראשון לצד עשרות מפקדים. מערכי ההגנה האווירית של איראן נכתשו וישראל וארה"ב פועלות בחופש פעולה כמעט מלא מעל שמי המדינה. יכולות ייצור ושיגור הטילים והכטב"מים ספגו מכה משמעותית, וכך גם הצי המפואר שלה; אלפים ממשמרות המהפכה נהרגו, ומערכת הפיקוד והשליטה יצאה מאיזון. גם תכנית הגרעין נפגעה, באופן המעמיק את ההישג שהושג ביוני האחרון. מאזן הכוחות האופרטיבי עם איראן השתנה לחיוב – ובאופן דרמטי.
המשטר האיראני הוחלש מאוד, אבל עומד על הרגליים. איראן מקדמת אסטרטגיית התשה באמצעות ירי מתמשך לעבר מדינות רבות – שמצליח לפגוע בשגרת החיים ולעיתים גובה מחיר בדם. לפי שעה אין סימנים פומביים לערעור המשטר, שהצליח אף למנות מחליף לחמינאי בעיצומה של המלחמה – בנו מוג'תבא, הקיצוני לא פחות. איראן מנסה וגם מצליחה ללחוץ על הכלכלה העולמית ולסגור את מצר הורמוז, מתוך הערכה מוצדקת שזוהי נקודת התורפה של ארה"ב במערכה. גם שלוחתה החזקה ביותר, חיזבאללה, מצליחה גם היא לגבות מחיר מישראל.
ברקע, מרחפת סכנה מוחשית להתארכותה של המלחמה ללא יעדים צבאיים ברורים וללא אסטרטגיית יציאה – באיראן ובלבנון. ההישגים המרשימים שהשיגו ישראל וארה"ב עד כה יכולים להישחק בשעה שבנק היעדים האיכותי באיראן מצטמצם ואילו האחרונה ממשיכה להחזיק ביכולות התשתיות של ירי לעבר ישראל למשך חודשים רבים.
אל מול כל אלה ישראל חייבת לגבש אסטרטגיה ברורה וקוהרנטית להמשך המערכה, לסיומה וליום שאחריה. בטווח הקרוב עליה למקד מאמץ רחב, עצים וקצר ככל האפשר להעמקת ההישג מול איום הגרעין ומול יכולות יצור הטילים הבליסטיים. מצב הסיום הרצוי חייב להיות ברור ומדיד: איום הגרעין הוסר לדורות ואיום הטילים הצטמצם באופן דרמטי לשנים קדימה. המשמעות הישירה: לא ניתן לסיים את המלחמה ללא השמדת חלק הארי של התעשיות הביטחוניות האיראניות ומציאת פיתרון ל-440 הק"ג של האורניום המועשר שנמצא כעת על אדמת איראן.
במקביל, ישראל צריכה לנצל את המערכה הצבאית הנוכחית על מנת להמשיך ולהחליש את המשטר, מתוך הבנה מפוכחת שקשה להפיל משטר מהאוויר, ושקיימת אפשרות ממשית שהמלחמה תסתיים ללא קריסתו. הדבר מחייב כבר כעת גיבוש אסטרטגיה עם ארה"ב להאצת נפילת המשטר ביום שלאחר הפסקת אש – באמצעות פעולות סייבר וסנקציות משתקות, "הנבטת" גורמי אופוזיציה חמושים מתוך הצבא האיראני, העמקת הפיצול במשטר עצמו, הקמת ערוצי מידע עצמאיים והנגשתם לאיראנים, ובעיקר תכנונה של תכנית צבאית ברורה להגנה על איראנים לכשישובו לרחובות. היעד האסטרטגי העליון חייב להיות הפלת המשטר האיראני, תוך ניצול נקודת החולשה ההיסטורית שבה הוא מצוי וההישגים הצבאיים שהושגו מולו במערכה הנוכחית.
כמו כן, יש לנצל את ההתנהגות האיראנית לחיזוק בריתות קיימות וליצירת חדשות. מדינות המפרץ חוו על בשרן את חומרתו של האיום האיראני, כמו גם את עוצמתה הצבאית של מדינת ישראל ואת הפוטנציאל הרב שבשיתוף פעולה ביטחוני, צבאי וכלכלי עימה. זוהי עשויה להיות נקודת היפוך פוטנציאלית ביחסן של מדינות רבות באזור כלפי ישראל – לרבות קטר, תורכיה, סעודיה ומדינות מיפרציות נוספות עימן אין לישראל כיום יחסים – וטוב תעשה ישראל אם תזהה זאת ותפעל בהתאם.
בזירה הלבנונית, החלטתו של חזבאללה להיכנס למלחמה בשירות אינטרסים איראנים היא הזדמנות חד פעמית להביא לפירוקו כארגון צבאי, ואולי אפילו לבנות את היסודות להסכם שלום עתידי עם לבנון. המהלך הצבאי מול חיזבאללה חייב להיות עצים ולהתמקד באיומים שנותרו ממנו, אבל הוא אינו מספיק לבדו לפירוזו של ארגון שפועל בכלל לבנון ושהוא קודם כל תנועה פוליטית פונדמנטליסטית. ישראל חייבת לפעול גם מול מקורות הכוח הנוספים של הארגון, ובראשם הסיוע האיראני וכוחו הפוליטי בלבנון ובעדה השיעית, ולהמשיך במאמץ הסיזיפי לחזק את מדינת לבנון ואת כוחה לאכוף את ריבונותה בשטח. במקביל, על ישראל להיזהר מלהיכנס למארב האסטרטגי המתקרא תמרון נרחב בלבנון, שסיכוניו לא מבוטלים ושתועלתו מפוקפקת.
ההישגים רבים, אך סון טסו צדק כשאמר שטקטיקה ללא אסטרטגיה היא הרעש שלפני התבוסה. אנו עומדים בפני הזדמנות חסרת תקדים לנצל את ההישגים הצבאיים לטובת שיפור דרמטי והיסטורי במצבה המדיני והביטחוני של ישראל. בד בבד, אנחנו עומדים בפני סיכון לדשדוש ולגרירת רגליים במערכות צבאיות בלתי נגמרות שתשחקנה את הישגינו. הבחירה בידינו.